בזירה הסורית מתקיימים בשנים האחרונות סבבים סוערים של פוקר טקסס הולדם. זהו משחק רב משתתפים בו נעשה שימוש בקלפים גלויים לצד קלפים חסויים בידי כל שחקן. הצלחה במשחק מחייבת קור רוח, מיומנות, ריכוז, אסטרטגיה, יכולת להפתיע, לקיחת סיכונים, הבנת התנהגות שאר השחקנים ומזל. סביב השולחן הסורי אפוף עשן הקרבות (והגז) מכונסים כעת עשרה שחקנים עיקריים - מדינות וארגונים. המארח הרשמי הוא אסד, אך בפועל פוטין הוא בעל הבית. לידו מצטופפים טראמפ ומקרון, ארדואן, האיראנים המלווים במיליציות שיעיות, חיזבאללה, הכורדים, ארגוני המורדים, שרידי דאעש, והמצטרף החדש מישראל.
בדומה לשחקנים האחרים, ישראל הגדירה אינטרסים חיוניים ברורים - מניעת בניין כוח צבאי איראני בסוריה המכוון נגדה. הצלחתה תלויה ביכולות שהוזכרו, ובתגובות השחקנים האחרים למהלכיה. על סיכוייה ניתן ללמוד בין היתר מניתוח השחקנים והעימותים האחרים המתנהלים במקביל סביב השולחן הסורי.
רוסיה היא כמובן השחקן המרכזי והמשפיע ביותר. הרוסים ממוקדים בייצוב שלטונו של אסד ובמיגור המורדים. הם גם שותפים לטקטיקות הברוטאליות של משטר אסד. הסורים מכוונים לפגיעה קשה באוכלוסייה הסונית באזורי השליטה של המורדים במטרה ללחוץ עליהם להגיע להסכמי כניעה ופינוי מהירים. השימוש בנשק כימי נועד לא לפגיעה ישירה בכוחות היריב אלא כדי לחזק את מנופי הלחץ האכזרי על האוכלוסייה.
לאחר שיסתיים הטיפול בפרברי דמשק ייתכן שהמיקוד יעבור לדרום סוריה ולרמת הגולן, כולל במאחז דאעש בקרבת משולש הגבולות עם ירדן. האזור האחרון והמסובך ביותר צפוי להיות אידליב בצפון, בו כוחות המורדים מתוגברים בלוחמים שמפונים משאר חלקי סוריה. תהליך ההשתלטות על שאר חלקי סוריה מחייב עדיין את המעורבות של כוחות חיזבאללה, איראן והמיליציות השיעיות, על אף שככל הנראה לא היו מעורבים בעימות האחרון בדומא.
מבחינת רוסיה מהלכי השחקנים האחרים בזירה אמורים להיות מתואמים איתה ולא לפגוע ביעדיה. הקו האדום הברור והמוצהר שלה הוא הישרדות אסד. חזונה כולל את איחוד כל המדינה תחת שלטונו, שיקום צבא סוריה, הוצאת שאר הכוחות הזרים, מניעת התקוממות נוספת על ידי שילוב פוליטי של גורמי אופוזיציה ומורדים, והשקעות כלכליות בדגש על מעורבות חברות הענק הרוסיות.
העימות הצבאי המשמעותי השני מתקיים מאז ינואר 2018 בצפון סוריה בין טורקיה לבין הכוחות הכורדים. טורקיה פלשה לאזור וכבשה את העיר עפרין בהסכמה רוסית ובחריקת שיניים סורית. הטורקים נאלצו להסכין אמנם עם הישרדותו של אסד בשלטון, אך הבהירו במקביל היטב את מטרתם; הם לא יאפשרו היווצרות אזור אוטונומי למחצה שישלט על ידי כורדים המקורבים לטענתם לארגון המיליטנטי בטורקיה ה-PKK. הכורדים בצפון סוריה הם בעלי בריתם של האמריקנים, והיוו חלק מכריע מאיחוד הכוחות המקומיים שהכניעו את דאעש.
על פי הארגון הסורי לזכויות אדם נהרגו עד כה בקרבות מול צבא טורקיה כ-1,500 לוחמים כורדים, אבדן משמעותי למדי. ארדואן ופוטין מרבים לשוחח ולהיפגש, ובתחילת אפריל נראה היה שתיאמו עמדות בפסגה המשולשת עם נשיא איראן רוחאני. שלושת השחקנים מאוחדים בשאיפה לנטרל את מעורבות האמריקנים, אך קיימים בניהם ניגודי אינטרסים מהותיים. דוגמה לחילוקי הדעות נחשפה השבוע בהצהרת שר החוץ הרוסי לברוב לפיה על צבא טורקיה לסגת מעפרין ולהעביר את השטח לשליטה סורית. טורקיה הגיבה בחריפות והצהירה שרק היא תחליט מתי לסגת. ממשלת טורקיה גם גינתה את המתקפה הכימית בדומא, אם כי נמנעה מהאשמת אסד.
חיסול דאעש - המטרה היחידה של ארה"ב
המאבק השלישי, והקרוב ביותר לסיום, הוא מאמץ האמריקנים וכוחות מערביים נוספים לחיסול דאעש. הממשל האמריקני הגדיר בפשטות שזו מטרתו היחידה. אין לו עניין או רצון לטפל צבאית בסוגיות אחרות, ורק פרשת התקיפה כימית גוררת את הממשל חזרה למעורבות נוספת וממוקדת בסוריה. הנשיא טראמפ הפר את "מדיניות העמימות" המאפיינת את מהלכיו כאשר הצהיר מראש על נסיגתם הקרובה של כ-2,000 החיילים האמריקנים מסוריה. גורמים אחרים בממשל מתנגדים לכך וטוענים שלא רק שאמריקה נוטשת שוב את בעלי בריתה - המורדים המתונים והכורדים בצפון - היא גם מפקירה את הזירה לרוסיה ואיראן.
בכך ממשיך טראמפ את מדיניות קודמו אובמה, שאם היה עדיין בתפקיד סביר שפוליטיקאים ישראלים היו שוטפים אותו כעת בביקורת ולעג. הממשל האמריקני נמצא בימים אלו שוב בתהליך חלופים בצמרת, והופך לניצי יותר עם כניסתו לתפקיד של היועץ לביטחון לאומי ג'ון בולטון ושר החוץ המיועד מייק פומפיאו. זה צפוי לעמוד מול תהליך אישור קשה בסנאט לפני כניסתו לתפקיד, אך אמור לאחר מכן להיות דומיננטי הרבה יותר מקודמו טילרסון.
על פי הידוע פומפיאו מתנגד בשלב זה לנסיגת האמריקנים מסוריה. טראמפ נוקט עמדה אנטי רוסית חריפה יחסית מאז פרשת הרעלת המרגל לשעבר סקריפל בבריטניה, ובעקבותיו הגירוש המסיבי של דיפלומטים רוסים. טראמפ חשף מראש באופן תמוה את כוונתו לתקוף את סוריה בתגובה לאירוע הכימי בדומא, אך אם תסתיים הפעולה המתוכננת ללא נזק משמעותי ליציבות המשטר הסורי סביר שהרוסים יבליגו ויעברו הלאה.
העימות החמישי והטרי ביותר על אדמת סוריה הוא בין ישראל לאיראן. שתי המדינות מנהלות ביניהן מלחמה קרה ורוצות להימנע ממלחמה כוללת. הן מתמקדות במאמץ מודיעיני ובאסטרטגיית המערכה שבין המלחמות, כל אחת בגרסתה. למרות שישראל לא נטלה בעלות רשמית על הקלף האחרון בערימה, שמספרו 4-T (שדה התעופה שהותקף על פי פרסומים זרים בסוריה), שאר השחקנים משוכנעים שהוא היה שלה, וההמתנה כעת היא לתגובה האיראנית.
ישראל נמצאת במצב ייחודי ומורכב; לאכיפת הקו האדום שהגדירה מול איראן בסוריה אין שותפים אחרים. בינתיים היחיד שיכול אולי להשפיע על התנהלות האיראנים הוא פוטין, אך הוא יעשה זאת רק אם יעריך שהנוכחות האיראנית בסוריה הפכה לחרב פיפיות: דהיינו שבמקום שנוכחותה תחשב חיונית להצלת שלטון אסד היא תהפוך לנטל, ולגורם שמסכן בעקיפין את היציבות בזירה. זהו חבל דק אותו תשתדל ישראל למשוך בעדינות, ובלי לקרוע.
איומי ה"תחזיקו אותי" הישראליים מול איראן אמורים להביא את בעל הבית לרסן את היריב אך לא לכופף לאחור את ידיו של המאיים. פעולות ישראליות שיערערו את שלטון אסד או את הכוחות האיראנים עלולות להביא למתח ישראלי-רוסי. קשה להניח שהצדדים יתנגשו צבאית, אך אם יאוים יעד העל הרוסי הם עלולים למשל להגביל את יכולת הפעולה של חיל האוויר בזירה. נזכיר שישראל היא היחידה מבין כל השחקנים שלא מחזיקה כוחות על אדמת סוריה, כך שיכולת ההתערבות היחידה מבחינתה היא אווירית.
אם ישראל לא תוכל, או אם לא תרצה לפעול צבאית ולהסתכן בהסלמה רחבה, נראה שהיא תאלץ ליישר קו עם האינטרסים הרוסיים - הבנה שקטה בצורך הרוסי לסיום מהיר ככל האפשר של המלחמה בניצחון אסד, כמובן תוך שלילה מוחלטת של הטקטיקות הברוטאליות שלו. היתרון הוא בנטרול מהיר של הצורך הרוסי ונימוק להמשך הנוכחות האיראנית בסוריה. ייתכן שזהו גם פתח אפשרי לבחינת הרחבת התיאום הטקטי הנוכחי להסכם אסטרטגי עם הרוסים; ישראל תמנע בינתיים מתקיפת האיראנים (או אסד), אך רק בתנאי שאלו לא יזמו פעילות נגדה ויפסיקו את בניית התשתית הבעייתית. הרוסים יתחייבו בתמורה לכפות את פינוי האיראנים והמיליציות מסוריה לאחר סיום הקרבות.
הכותב הוא סגן ראש אגף המחקר לשעבר במשרד ראש הממשלה.