ארכיון צה"ל במשרד הביטחון פרסם היום (חמישי) מכתב נדיר שכתב הצייר היהודי הנודע מארק שאגאל לראש ממשלת ישראל הראשון דוד בן גוריון. "אני כבן ואמן מן הגטו שולח לך דרישת שלום חמה - לך, הלוחם והמייסד של הרפובליקה היהודית החדשה", כתב שאגאל.
במכתב הביע את הרצון שלו להתמסר למען עתיד המדינה החדשה וכתב: "אני עצמי, אף שאינני צעיר, נכון להתמסר לרשותך, ואת חייו של בני דוד, בן השנתיים, הייתי רוצה למסור למען עתיד הארץ". המכתב נשלח ב-14 במרץ 1948, כחודשיים לפני ההכרזה על קום המדינה.
את המכתב שכתוב ביידיש תרגם המשנה לנשיאה בדימוס בבית המשפט העליון, השופט אליקים רובינשטיין, בעת ביקור פרטי שערך לפני כחודש בארכיון צה"ל שחוגג בימים אלו 70 שנים להיווסדו.
לדברי השופט רובינשטיין, בזמן שתרגם את המכתב של האומן אותו מחשיבים לאחד מגדולי הציירים בתרבות היהודית, הרגיש "חמימות משום שמארק שאגאל היה אחד האומנים הגדולים של המאה הקודמת, יהודי רוסי שבא לצרפת והיה ברובד העליון של האומנות ולימים הוא תרם הרבה למדינת ישראל".
עוד הוסיף רובינשטיין כי "רואים במכתב את גודל המסירות וההקרבה שמארק שאגאל היה מוכן לעשות למען מדינת ישראל, רואים שהוא מדבר על התנ"ך וההיסטוריה של העם היהודי - הגלות והשואה. אפשר ממש לראות את הזיקה היהודית שלו".
את מכתבו לבן גוריון חתם מארק שאגאל בתקווה כי כל האומנים ואנשי התרבות יסייעו לבנות את הארץ ובכך גם לתקן את העוול שנעשה ליהודים בגלות: "מקווה אני, כי כל האנשים ההגונים, האינטלקטואלים והאומנים מכל הארצות, יסייעו לבנות את הארץ המקראית החדשה ולהגן עליה בכל האמצעים - ובכך גם לתקן את חטאה של האנושות כלפי היהודים לאורך אלפיים שנות גלותם".
מארק שאגאל ודוד בן גוריון באו מרקע דומה, שאגאל נולד בשנת 1887 בעיירה ליוזנה, עיירה חב"דית ליד ויטבסק (היום בלארוס) ובן גוריון נולד ב-1886 בעיירה פלונסק שבפולין. אבל החיים זימנו להם מסלולים שונים לגמרי, בעוד שבן גוריון דבק מילדותו ברעיון הציוני, העפיל לארץ ישראל בגיל 20 והפך למנהיג, מניח יסודותיה, של "המדינה שבדרך".
מארק שאגאל היה מגיל צעיר אמן נחשב, תחילה ברוסיה ואחר כך בפריז. עם כיבוש צרפת בידי הנאצים, נמלט לארצות הברית ושב לצרפת אחרי המלחמה. שאגאל נחשב לאמן היהודי המפורסם ביותר ונמנה עם הבולטים בציירי המאה ה-20. הוא בלט בסגנונו הייחודי - דמיוני ופיוטי, הבולט בצבעוניות עזה ובסמלים יהודיים.
הרגשות החזקים שהביע כלפי מדינת היהודים שרק קמה ונוכח האנטישמיות, ביטא שוב במאמר שפרסם ביולי 1949 בשבועון צרפתי. שאגאל מתעקש על כך שאמנות לא יכולה לנתק עצמה מבעיות הזמן הבוערות. הוא עוסק בכאב עמוק בבעיית האנטישמיות, ובעיקר בצרפת, בה חי.
בשבועון כתב כי "כולכם ראיתם סבל ומוות. לא הייתי אז בתוככם, עמכם. מיצר אני על כך. רוצה אני להאמין כי לא יהיה עוד הצורך להימלט מפני אויב". עוד הוסיף שאגאל כי "אולם אויבינו שאינם פוחדים מלבעוט בצלם האלוהים שבהם, אינם מתארים להם כי אפשר להם לכלוא אותנו שוב בגטו על מנת להעלותנו בכבשני האש".
"ואין חייבים לומר 'תודה' לשום איש בעד ישראל"
על הקמת מדינת ישראל כתב בשבועון הצרפתי שאגאל כי "ארץ ישראל לא במתנה ניתנה. אין היא עצם שנזרקה לאחר מאבק ארוך. ישראל נכבשה ראשית כל בחלומות של מאות בשנים ואחר כך בדם, ביזע, ושוב בדם". עוד כתב האמן כי "דם ניגר בוורשה ובצרפת בכל החזיתות של המלחמה האחרונה, בכל מקום בו נלחמו היהודים באויב המשותף ובכל הצבאות. דם ניגר בשנה שעברה, דם חם וצעיר. ובעד הדם הזה קבלנו את ישראל".
שאגאל סיכם את הכתבה במילים: "אף אם קטנה היא, ואף אם אין היא כה גדולה כפי שחלמנו קודם, הרי מדעת ישראל היא תוצאתה של מלחמתנו, של כל הדם הנשפך בכל מקום. ואין חייבים לומר 'תודה' לשום איש בעד ישראל".
למרות שחי כל שנותיו בגלות, לצייר הנודע מארק שאגאל היה קשר מיוחד עם מדינת ישראל, שבין השאר בא לידי ביטוי בשטיחי קיר שעיצב עבור משכן הכנסת. כמו גם בחלונות שמוכרים כ"חלונות שאגאל" בהם נראים 12 השבטים, שיצר עבור בית הכנסת בבית החולים הדסה בירושלים.
