גבר חרדי שהואשם בביצוע מעשים מגונים בשתי ילדות בנות 6 זוכה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים. בפסק הדין, שעסק בין היתר בתפקידה של חוקרת הילדים, נמתחה ביקורת חריפה על הפרקליטות, שפנתה לחוקרת כדי שתנסח גרסה מרשיעה יותר ובהמשך סירבה למסור מסמך המעיד על כך.
לפני כחמש שנים הוגש כתב האישום על ידי פרקליטות מחוז ירושלים, שייחס לגבר חרדי ביצוע מעשים מגונים בשתי ילדות בנות שש. בכתב האישום נטען כי בסמוך לחג הפסח בשנת 2014, הגיעה המתלוננת בת השש כדי לשחק עם בתו של ה', הנאשם.
ה' התעורר באותו שלב משנתו, הגיע אל סלון הדירה שבו שיחקו שתי הילדות, וביצע בחברתו של בתו מעשה מגונה. במקרה אחר, כך נטען, חזר ה' לדירתו מקניות כשהבחין בסמוך לביתו בילדה אחרת באותו גיל, הוביל אותה אל דירתו ושם ביצע בה מעשה מגונה, בשעה שבני משפחתו נמצאים בחדרים אחרים.
בגין מעשים אלו הוגש כתב אישום חמור נגד ה', שבו נטען כי ביצע מעשה מגונה בקטינות שטרם מלאו להן 14 שנים ובניגוד להסכמתן. הנאשם הודה כי פגש בשתי הילדות אולם הכחיש כי נגע בהן וביצע בהן אקט מיני.
מכיוון ששתי המתלוננות בתיק בנות שש ונחקרו על ידי חוקרי ילדים, היה קושי מובנה בגיבוש עדות מוצקה וסדירה. הנאשם טען מצדו כי מדובר בקנוניה של שכנים נגדו וכי הוריהן של הילדות "זיהמו את עדותן". סוגיית חוקרת הילדים עמדה בלבה של הכרעת הדין, שבה נמתחה ביקורת קשה על האופן שבו התנהלה פרקליטות מחוז ירושלים.
סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים השופט משה דרורי התייחס בהכרעת דינו לעובדה שחוקרת הילדים מסרה שתי הערכות מהימנות בנוגע לעדותה של המתלוננת השנייה בתיק. בהכרעת הדין כתב השופט דרורי כי ההערכה הראשונה לא כללה ממצאים חד משמעיים בנוגע לאמינות גרסתה של הילדה, בעוד הגרסה השנייה כללה ממצאים מוצקים בהרבה שהיו מאפשרים את הרשעת הנאשם אם היו מתקבלים.
עוד נקבע כי בין שתי ההערכות התקיימה פנייה של הפרקליטה שניהלה את התיק לחוקרת הילדים, שתועדה במסמך שאותו הפרקליטות סירבה במשך קרוב לארבע שנים להגיש לבית המשפט. הפרקליטה שחיברה אותו אף סירבה להעיד בנוגע אליו. בשל חומרת הדברים, סירב השופט לקבל את קביעותיה של חוקרת הילדים ובסופו של דבר אף זיכה את הנאשם מסעיף אישום זה.
השופט דרורי הורה כי יש להעביר את הכרעת הדין ליועץ המשפטי לממשלה, לפרקליט המדינה ולנציב הביקורת על הפרקליטות. בנוסף קבע כי יש להעביר את הכרעת הדין לשרת המשפטים ולשר הרווחה, וזאת כדי שיפעלו להקמת ועדה ציבורית שתבחן את סוגיית חוקרי הילדים. בשורה של קביעות חריפות פנה השופט דרורי לנציגי הפרקליטות ואמר להם כי למרות הקשר הצמוד בינם לבין רשויות החקירה "המשטרה אינה נמצאת תחת שליטתם".
בהמשך לכך קבע השופט דרורי כי עדות הילדה זוהמה על ידי קרוביה, וזאת לאחר שבשכונה שבה התגורר הנאשם הסתובבה שמועה על מעשים דומים שביצע. הוריה הכירו את השמועה שהשפיעה על הדברים שאמרו לבתם ועל עיצוב תודעתה. השופט אף התייחס לכך שהפרקליטות עצמה בחרה שלא להוסיף אישומים נוספים נגד הנאשם בעקבות מקרים אחרים שעליהם סיפרה הילדה - עדות מובהקת לכך שגם היא ראתה בעיות באמינות עדותה.
מעבר לכך החליט השופט דרורי לפסול את הערכת מהימנותה של חוקרת הילדים, שהסתמכה על כך שהילדה שהתלוננה נקטה במושגים שאותם לא הייתה אמורה לדעת, בשל השתייכותה למגזר החרדי. השופט דחה אבחנה זו וקבע כי אין לה כל חשיבות בהערכת המהימנות.
קביעה מעניינת נוספת בפסק דינו של השופט דרורי נוגעת לבקשתה של הפרקליטות לעדות בתו של הנאשם, שהייתה עדה למעשה הראשון שיוחס לו, כעדת תביעה נגדו. השופט החליט שלא לגבות את עדותה, וזאת בהסתמך על המשפט העברי הפוסל עדות קרובים, ועל האופן שבו משקפת עדות שכזו את היחס של החברה הישראלית למשפחה הגרעינית. גם הילדה שאליה יוחסו המעשים שתוארו בסעיף הראשון בכתב האישום לא העידה לאחר שאמה סירבה לכך, ובמקומה העידה חוקרת הילדים שחקרה אותה.
השופט דרורי קבע כי גם עדותה של הילדה השנייה זוהמה באופן קשה על ידי הוריה, ובשל כך לא ניתן לסמוך על עדותה. השופט קבע כי בניגוד לגרסת הנאשם, הוא אכן דגדג את הילדה ששיחקה עם בתו, אולם קבע כי המגע לא היה מגע מיני. השופט התייחס לאפשרות להרשיע את הנאשם על בסיס העובדה כי מבחינה הלכתית ולא פלילית, היה מקום לטעון כי קיים פסול במעשיו.
אולם למרות זאת, החליט השופט דרורי שלא להרשיעו, כדי לא להטיל על המגזר החרדי נורמה מחמירה יותר מאשר על הציבור הכללי. השופט עוד כתב כי אם היה מדובר בנאשם חילוני שדגדג ילדה חילונית, סביר להניח שלא היה מוגש נגדו כתב אישום. בעוד שבאישום הנוגע לילדה השנייה זוכה הנאשם באופן מלא, הרי שמאישום זה זוכה הנאשם מחמת הספק.
מפרקליטות מחוז ירושלים נמסר בתגובה: "נלמד את הכרעת הדין".
מעו"ד אריאל עטרי, שייצג את הנאשם, נמסר בתגובה: "ברוב התיקים מסוג זה, חוקרי הילדים עושים הכול למנוע מהשופטים אפשרות להתרשם מאמיתות עדויות הילדים, ישירות וכך הדברים שמסרו הילדים 'מתקדשים' ברגע שחוקרי הילדים מחליטים להאמין להם. הקושי הוא שחוקרי הילדים לא מפקפקים בגרסאות הילדים ולא חוקרים אותם מנקודת מוצא ניטרלית אלא אוהדת".