תארו לכם את הסיפור הבא: קטטה אלימה פורצת במועדון לילה או בבר שכונתי בדרום תל אביב. ארבעה או חמישה מאורחי המקום משתתפים בקטטה אלימה, מכים בצורה קשה את אחד המלצרים או הברמנים. אחר כך מנהלי המקום מרגיעים את הרוחות וכדי לרצות את התוקפים עוברים לסדר היום.
אלא שלמרות ניסיונות ההנהלה להשתיק את המקרה, תיעוד של הקטטה מגיע לידי המשטרה. ברור לכולם שברגע שמקרה כזה מגיע לידיעת המשטרה, נעצרים המעורבים בקטטה והמועדון או הבר נסגרים מיד ל-30 ימים בצו מנהלי של המשטרה.
עכשיו בואו נעבור דרומה לאילת, לקטטה האלימה במלון "רויאל ריזורט". חבורה של בריונים (נשים וגברים) היכו באכזריות את המציל בבריכה, בזמן שבתוך המים ישנם ילדים וברחבה של שפת הבריכה נמצאים נופשים. מעבר למעשה המחליא של "הבריון המכוער" יש באירוע הזה מעשה חמור מאוד של סיכון שלום הציבור: תקיפת מציל וסילוקו ממתחם הבריכה כשילדים במים זה דבר חמור ומסוכן.
הנהלת המלון נמנעה מלהזעיק את המשטרה וסירבה להגיש תלונה נגד התוקפים. במעשה שלה, או יותר נכון באי המעשה ובהימנעות מדיווח על מעשה פשע, היא פעלה כעבריינית. המזל הרע של מנהלי המלון הוא שאנחנו חיים בעידן הרשתות החברתיות שחשפו יממה אחרי האירוע את אשר אירעה במלון. המשטרה פתחה בבדיקה אבל לפי ההודעה של דובר משטרת אילת, היא לא זכתה עד עתה לשיתוף פעולה מלא עם המלון או עם עבדיו. "מי מהמעורבים סירבו להתלונן", נכתב בהודעת המשטרה.
מפקד מחוז הדרום, ניצב מוטי כהן, שימש בעבר מפקד מרחב יפתח ומפקד מרחב ירקון במשטרה. הוא עומד מאחורי סגירת מאות מועדונים וברים בתל אביב ובאזור המרכז בעקבות קטטות ואירועי אלימות חמורים יותר וחמורים פחות מהקטטה בבריכה ב"רויאל ריזורט".
עכשיו לא ברור מדוע ניצב כהן הפך לפרווה. מדוע לא הנחה את שוטריו להוציא מיד צו סגירה למלון? הרי קיים חשש שהמלון הזה והתנהלות מנהל המלון יש בהם כדי לסכן לא רק את חיי המציל בבריכה שאותו הם מעסיקים אלא גם את כלל הציבור שמגיע בשעריו. דין מלון "רויאל ריזורט" כדין הבר ברחוב אלנבי בתל אביב או מועדון הלילה בנמל תל אביב.