כמה מילות הסבר: מה יכול לגרום לאיש מקצוע שמחזיק מעצמו רציני , שלקח חלק במסעות הבחירות של המפלגות הגדולות והמבוססות, לבחור לעבוד עבור מפלגה שסיכוייה לא ברורים, נטולת מערכת מוגדרת וכמעט נטולת תקציב?
אם היה רק מקרה אחד כזה היה ניתן לפטור את האירוע בחיוך והרמת גבה. אבל כשמדובר בשורה של אנשי מקצוע מהליגה הראשונה, שבאים לעשות את העבודה מתוך משהו שכבר מזמן נחשב לשריד היסטורי, מה שפעם היה מכונה במילה האזוטרית "אידיואולגיה", זאת תופעה שמצדיקה בדיקה קצת יותר מעמיקה. כשמוסיפים לעובדה הזאת את הנתון שמדובר, בעולם הציני בו אנו חיים, גם בעבודה ללא, או כמעט ללא, שכר זה כבר מתחיל לקבל צורה של סיפור משונה ביותר.
הטור הזה ינסה ללוות את מסע הבחירות לכנסת של עלה ירוק. בצעדים הראשונים של כל מסע היעד הסופי נתפס רחוק מאוד, אבל המטרה, לפחות במקרה הזה, ברורה: אהדה, מודעות, תמיכה. ייצוג אקטיבי למגזר ענק שאינו מיוצג בכנסת.
שלושה חברים חדשים, ירוקים ונקיים, במושב הבא של הכנסת.
הצוות המקצועי שנאסף לטובת המטרה כולל אנשי מקצוע מעולים, מכל התחומים,
אסטרטגיה, קראטיב, תקציבאות, אינטרנט, טלוויזיה, שבאו מתוך אותה תחושה: שאפשר. שאנחנו, כאנשים שחיים כאן לא מסוגלים, נכון להיום, להזדהות עם המסרים הפוליטיים וההתנהגותיים של המפלגות הפועלות בכנסת. שהציניות שאף אחד אפילו לא מנסה להסוות, הניתוק שלהם ממה שחשוב לנו, אינו מאפשר לנו להצביע בעדם. ובמה שקשור בבחירות, אני שומרת על החלטה משנים יותר מוקדמות ותמימות: אני לא אעבוד עבור מפלגה שלא אוכל להצביע עבורה. אפשר לקרוא לזה נאיביות לא רלוונטית. אני מעדיפה לקרוא לזה הגנה על מהות.
מי מדבר בשפה שלך
התחושה המלווה אותי, והיא אינה חדשה, תחושה ההולכת ומסלימה בשנים האחרונות, היא כי הכנסת, "בית הנבחרים" שלנו, על כל חבריה וחברותיה, לא רק שאינה מייצגת אותי אלא גרוע מזה, היא מביכה ומעליבה אותי. השפה בה מדברים שם אינה השפה שלי. לא דרך הדיון, לא הסאב-טקסט, אפילו לא המטרות המוצהרות. הקלישאות והציניות, התועלת האישית והפוליטית המוצבת במקום הראשון, הזלזול בעובדה שאותם נבחרים שנבחרו לייצג אותי ואותך מועלים בתפקידם, הביאה אותי, אחרי הבחירות האחרונות, למסקנה העגומה שבבחירות הבאות לא יהיה לי עבור מי להצביע. אני יודעת, יש כאלה שזה לא מטריד אותם. אותי זה הטריד מאוד. זה נראה לי התדרדרות של המושג דמוקרטיה וחופש בחירה למקום שכמעט ואין נמוך ממנו, למרות שההסטוריה של השנים האחרונות הוכיחה שבניגוד למה שחשבנו, נמוך יותר תמיד אפשר לרדת, לא תמיד לעלות.
הצורך בכוח חדש, נקי, אופטימי, תמים, אידיאליסטי, היה ברור. לא היה ברור רק איפה מוצאים אותו. התארגנויות שונות ומשונות של בעלי ממון גרמו לי להרמת גבה: האם נכון לתת לאלה ששולטים בכוח הכסף גם את מערכת ההגאים של השלטון? אין ספק כי יש משהו דון קישוטי לצאת למסע בחירות עבור מפלגה נטולת ממון וכוח, בלי סניפים ופעילים, שבחלק גדול מהמקרים מובילה לחיוך של ביטול ו"עזבי את השטויות, אין להם צ'אנס".
מצד שני, אין גם ספק שמה שלא קרה עד היום יכול לקרות מחר. שזהו בדיוק הזמן והמקום ממנו יכולות להיווצר הפתעות. על מנת להפריך כמה דעות קדומות, לגליזציה של הגראס, למרות שאין לזלזל בחשיבות של תיקון האיוולת המתמשכת הזאת, למרות שישראל מתעקשת לצעוד בכיוון ההפוך למגמה העולמית , הלגליזציה אינה העיקר. ברמה האסטרטגית הוגדר המאבק על חופש הפרט, פעולה אקטיבית לשמירה על הסביבה כמסרים המובילים את התנועה והקמפיין. הייצוג של מגזר שלם שאינו מיוצג, שאינו מאמין בפוליטיקאים, האפשרות שיהיו בכנסת אנשים שמדברים בשפה שאנחנו מבינים, שמונעים ממניעים נקיים ונכונים. שילוב של תמימות, אופטימיות, אמונה ולהט לשנות. אלה המרכיבים היוצרים את עלה ירוק.
איך עושים קמפיין בלי כסף
שאלה מצוינת עם תשובה לא ברורה.
למי שגדל במשרדי הפרסום הגדולים בהם הצפת הארץ באלפי שלטים או קמפיין טלוויזיה בשווי של מאות אלפי דולרים נתפס מובן מאליו, לחשוב ברמה של סטיקרים ופליירים כמדיה עיקרית, דורש הטמעת דפוסי עבודה חדשים. האם אפשר לעשות קמפיין בחירות כמעט בלי כסף, כשהמשאבים היחידים העומדים לרשותך הם אנשים המאמינים בדרך ומוכנים לעשות באופן אישי כמיטב יכולתם? האם ניתן להשתמש באינטרנט ככלי עקרי להעברת מסרים? האם ניתן לשכנע אנשים שהדבר אפשרי ועומד לקרות, ולהצליח, גם ללא הרעשה מסיבית בתותחי המדיה הכבדים? היות והדבר טרם נעשה, ניתן רק להניח. ולקוות. מה שברור בנקודת זמן זו היא רק הידיעה שבעוד חודשיים - לחלק גדול מהשאלות האלה תהיה תשובה ברורה.
ומה שעוד ברור הוא כי עד ה 28 לינואר צפויה תקופה בלתי צפויה, זמן להפתעות.
* הכותבת היא מנהלת קראטיבית.לקחה חלק בעבר במערכות הבחירות של מפלגות הגדולות. בבחירות הנוכחיות, עושה את הניהול הקראטיבי למפלגת עלה ירוק.