בסוף השבוע חגגו בקיבוץ חניתה שבגליל העליון 80 שנה ליום העלייה על הקרקע והעלו על נס את מעשה המייסדים, תוך תקווה להתחדשות ולצמיחה. 400 איש הגיעו אז בשנת 1938 עם ציוד ואספקה, בסמוך לנקודה שעליה תוכננה הקמת הקיבוץ ואתמול (שבת) הם ציינו את הגיעו לגבורות. ילדי וחברי הקיבוץ שיחזרו את אותו יום היסטורי ו"עלו" לנקודה הראשונה שבה היכו שורש המתיישבים הראשונים. הפעילות לילדים כללה בניית דגמים מוקטנים של חומה ומגדל.
ייסוד חניתה היה מבצע גדול מאוד במונחי התקופה. מבצע ההתיישבות "חומה ומגדל" נחשב לאחד הסמלים הבולטים באתוס הציוני. במשך שלוש שנים הוקמו יותר מ-50 יישובים עבריים ברחבי ארץ ישראל, במבצע התיישבות שקיבץ לתוכו סמלים רבים ונצרב כמפעל נועז והירואי - היו בו תחכום, עורמה, נועזות, סולידריות וגבורה. קיבוץ חניתה לא היה הראשון שהוקם במסגרת יישובי "חומה ומגדל", אולם כבר עם הקמתו הפך לסמל של התיישבות זו, בשל היקפו הגדול של מבצע ההקמה ונוכח היותו יישוב יהודי בודד באזור.
יוסף פיין, מהדמויות הבולטות במפעל "חומה ומגדל" וממייסדי חניתה, תיאר זאת כך ביומנו: "באשמורת הבוקר יוצאת השיירה מחצר 'משמר זבולון' (קיבוץ ששכן באזור אצטדיון קריית חיים של היום, א.א.) ובה עשרות משאיות טעונות. כ-400 מתנדבים מחיפה והסביבה, נוטרים בטנדרים שלהם, 'הפלוגה' ובה עשר בחורות ו-80 בחורים עם ציודם האישי ומנהלי העבודה מ"סולל בונה" על ציודם. פני כולם - צפונה".
פיין המשיך בתיאור מבצע העלייה והוסיף כי "בקושי רב עלה לרכז 50 חמורים ועוד יותר קשה היה להמציא אותם למשמר זבולון. בדרך ברחו חמישה מהם. בשעה מאוחרת בלילה, באתי למשמר זבולון עם שני חמורים אחרונים. השעה הייתה שתיים אחר חצות. במחנה היה שקט".
הוא הוסיף לספר כיצד "שורות של אוטומובילים מסודרים ועמוסים עם חפצים שונים. התחלנו להעלות את החמורים על האוטומובילים. בשעה 4:00 לפנות בוקר גמרנו את סידור החמורים על האוטומובילים, וכמו כן הכנו אלף מנות אוכל ליום העלייה לחניתה על ידי מטבח הפועלים בחיפה".
פיין הוסיף כי "בשעה חמש בבוקר זזה השיירה. בראש השיירה עמד אוטו קטן ובו ספר תורה של זקני 'יסוד המעלה', שנתנו אותו לחניתה בתור תקדים לצורת יישוב. השיירה נוסעת לפי תכנית מסודרת".
בשעה 6:30, כתב, הגיעו המתיישבים לאדמת חניתה והחלו בפריקת כלי הרכב והעמסת החפצים על כתפיהם, ועל חמורים שנשאו אותם במעלה הגבעה. "העלינו במשך היום את כל מה שהבאנו על ידי האוטומובילים", הוסיף פיין לתאר את המעמד ההיסטורי. "קבוצת חברים מ'הפועל' בחיפה התחילה בסידור דרך מהכביש לגבעה. בקדחתנות נעשתה העבודה במשך שלושה ימים שבסופם הדרך הגיעה לגבעה שעליה העמידו מחנה אוהלים".
כצפוי, הקמת הקיבוץ התקבלה בכעס על ידי האוכלוסייה הערבית באזור; כבר בלילה הראשון הותקף היישוב באש ושילם בחלל ראשון על הגנתו. הפעם הראשונה שבה מוזכר הקיבוץ בעיתונות הוא בדיווח על מותו של הנוטר יהודה ברנר מעפולה. נוטר נוסף, יעקב ברגר, נפצע ברגלו ופונה לחיפה. הקמת הקיבוץ ומאבקו להיאחז בקרקע, זכו לסיקור שוטף בעיתונות התקופה.
כך, לדוגמה, בישר עיתון "דבר" ביום השלישי לעלייה על הקרקע כי יצחק בן צבי ויוסף וייץ איתרו בנקודה שריד מיישוב יהודי מהמאה השנייה או השלישית. בן-צבי ווייץ, שתי דמויות בולטות בהנהגת הישוב העברי, היו במקום בעת העלייה על הקרקע. כעבור שמונה שנים נהרג יחיעם, בנו של יוסף וייץ, ממש בסמוך בפעולה במסגרת "ליל הגשרים". קיבוץ יחיעם שהוקם באותו אזור נקרא על שמו.
חצי שנה אחרי שחניתה עלתה על הקרקע, הוקם בסמוך גם קיבוץ אילון וחניתה כבר לא הייתה לבד. "אינך בודדה על משמרת הגבול, יחד נסלול דרך לבאים", כך אותתו במורס חברי אילון.
החיים במקום היו קשים והשנים הראשונות היו מאבק מתמיד של אחיזה בקרקע. תשע שנים לאחר הקמת הקיבוץ עמדו חברי המקום בפני נקודת הכרעה להמשך ההתיישבות בחניתה, שבאה דווקא מצד ראשי הנהגת היישוב העברי; תוכנית החלוקה שעמדה בפני הצבעה באו"ם וזכתה לתמיכתו של בן-גוריון, לא כללה את הגליל המערבי והישובים היהודיים בו.
השטח כולו אמור היה לפי התכנית לעבור לידי המדינה הערבית, ותושביו היהודיים היו צריכים להתפנות. מנהיג היישוב היהודי הטיל על חברי חניתה, כמו על שאר יישובי וקיבוצי האזור, לקחת הכרעה בלתי אפשרית, הם יחליטו בעצמם האם להתפנות או לא.
חניתה, כמו כלל היישובים, קיבלו החלטה להישאר בקרקע ובן גוריון פקד על "מבצע בן עמי" לכיבוש הגליל המערבי. בכך לא תמו הקשיים, עם קום המדינה החלה התקפה קשה על הקיבוץ ופינוי הילדים, דרך הים לחיפה, כמעט שהסתיים בטביעה המונית.
בטקס למרגלות דגם המגדל המקורי סיפרה רותי יצחקי מוותיקות הקיבוץ שאף זוכרת את יום פינוי הילדים דרך הים ב-1948, שאותו חוותה כילדה ושכמעט הסתיים באסון: "גיבורי חניתה האמיתיים היו אותם מתיישבים שחיו בתנאים לא תנאים כל חייהם בחניתה ושמרו עליה ועל גבולות המדינה שבדרך ועל המדינה שהקימו". לדעתה, "הגיבור האמיתי הוא אבא שלי שחי כאן 75 שנים וכל חבריו לדרך. גיבורי חניתה האמיתיים הם כל אותם חברים שממשיכים היום את דרכם ועזבו בתים נוחים ומשרות כדי לחיות ולגדל את ילדיהם כאן על הגבול בין טנק למתקני משחק".
מזכ"ל התנועה הקיבוצית ניר מאיר בירך את חברי הקיבוץ והדגיש כי "מעשה ההתיישבות הוא מעשה מתמשך, הוא איננו חד פעמי, ומעשה ההתיישבות בחניתה נמשך כבר 80 שנים". לדבריו, "זהו מסע מתמשך, עתיר קשיים, סכנות ואתגרים, המתחדשים מעת לעת. אנחנו כאן היום בכדי להבהיר שאנחנו לצידכם, בכל האתגרים שעברתם, בכל האתגרים שעוד נכונו לכם".
ביום חגם ציינו החברים את המאמצים לשוב ולהתחדש. מנהלת העסקים של הקיבוץ אורלי גבישי-סוטו אמרה כי "בתקופה האחרונה נעשים מאמצים רבים על מנת לאשר הסדר קליטה ולקלוט משפחות חדשות. רק קליטה תוכל להבטיח את המשך קיומה של חניתה כקיבוץ. כולי תקווה ששנת ה-80 תהיה שנת מפנה משמעותית בתחום זה".
