פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מחקר חושף: כך הפכו היונים את הנגב לשטח ירוק בתקופה הביזנטית

      מחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה חושף את חלקן של יונים בדישון קרקעות הלס מלפני 1500 שנה והפיכתן לראויות יותר לחקלאות אינטנסיבית. "יוני השובכים משבטה יכלו לעוף באופן חופשי ולהשיג את מזונן בעצמן, הלשלשת שנאספה על רצפת השובכים שימשה לדישון עצים", ציינו החוקרי

      תגלית: מאובי יונים מהתקופה הביזנטית (מערכת וואלה! NEWS , אוניברסיטת חיפה)
      עצמות היונים שנמצאו (צילום: אוניברסיטת חיפה)

      במסגרת מחקר חדש שבוצע באוניברסיטת חיפה, נחשפה עדות ארכיאולוגית הראשונה לתפקידן של היונים בחקלאות בתקופה הביזנטית באזור הנגב. על פי המחקר של מכון זינמן לארכיאולוגיה באוניברסיטה ופורסם בכתב העת היוקרתי PlosOne, טיוב ודישון חקלאי של כרמים ומטעים באזור לפני כ-1500 שנים נעשה בידי יונים.

      במחקר, שהתמקד בישובים העתיקים שבטה וסעדון, נמצאה העדות הארכיאולוגית לכך שהביזנטים בנגב גידלו יונים שלא למאכל, אלה למטרת דישון קרקעות הלס והפיכתן לראויות יותר לחקלאות אינטנסיבית. "גללי היונים עשירים בערכי זרחן, אשלגן וחנקן, החיוניים לחקלאות וחסרים באדמות הלס של הנגב. העובדה שעצמות היונים שמצאנו הינן קטנות בהרבה מיונים שגודלו לתעשיית הבשר, יחד עם חומרי הקינון שנתגלו בשובכים ומיקומם של אלו בתוך השדות החקלאיים, מעידים על כך שהיונים גודלו ללא התערבות משמעותית, כשהאדם בעיקר סיפק להן הגנה", ציינו החוקרים.

      תגלית: מאובי יונים מהתקופה הביזנטית (מערכת וואלה! NEWS , אוניברסיטת חיפה)
      גודל העצמות העיד על תפקידן של היונים (צילום: אוניברסיטת חיפה)

      בשנים האחרונות מתנהל ביישובי הנגב הביזנטיים מחקר רחב היקף בהובלתו של פרופ' גיא בר-עוז מאוניברסיטת חיפה כדי להבין, בין היתר, כיצד הצליחו הביזנטים לקיים מערכת חקלאות ענפה במדבר, ומה הוביל את יושביהם לנטוש אותם במהירות. במחקר שפורסם לפני כמה חודשים הציגה קבוצת המחקר עדות ארכיאולוגית משמעותית להיקף החקלאות בנגב באותה תקופה, באמצעות עצמות של מכרסם בשם מריון מצוי שחי רק בסביבות חיים לחות יותר ואינו מצוי בשטחים מדבריים. כעת, במחקר הנוכחי אותו הוביל ד"ר נמרוד מרום מאוניברסיטת חיפה ומכללת תל חי, בשיתוף עם פרופ' בר-עוז וד"ר יותם טפר מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה וד"ר ברוך רוזן ממכון וולקני, ביקשו החוקרים להתמקד בחקר עצמות היונים מהשובכים (קולומבריה) שנמצאו בשטחים החקלאיים בקרבת היישובים הביזנטיים.

      גללי יונים בתקופה הביזנטית שימשו לחקלאות בנגב (מערכת וואלה! NEWS , אוניברסיטת חיפה)
      סייעו בפעילות החקלאית האינטנסיבית בנגב לפני 1500 שנה. עצמות יונים (צילום: אוניברסיטת חיפה)

      לדברי החוקרים, גללי היונים ידועים כמקור של מינרלים חשובים לחקלאות, כמו זרחן, אשלגן וחנקן, ובאזורים רבים בעולם היה נהוג עד לאחרונה להשתמש בהם לטייב ולדשן את הקרקע. עם זאת, לאורך ההיסטוריה יונים גודלו למטרות נוספות, והמרכזית שבהם, לבשר. בכדי לנסות ולקבוע לשם מה גודלו יוני הנגב, בחנו החוקרים את עצמות היונים שנמצאו בשובכים, כמו גם את ההרכב הכימי של הגללים עצמם. הכמות הרבה של העצמות שנמצאו בחפירות אפשרה לחוקרים לזהות את האורך הממוצע של הכנף, מבנה הגוף ומאפייני הגולגולת של היונים מהתקופה הביזנטית בהשוואה לעצמות של יונים מגזעים שונים מהעת המודרנית. העבודה המשווה התבססה בין השאר על השוואת היונים מהנגב ליונים שאבי תורת האבולוציה צ'ארלס דרווין בעצמו אסף וחקר, ועצמותיהן נמצאות כיום במוזיאון הלאומי הבריטי. התגלית החשובה של החוקרים היא שהיונים מהתקופה הביזאנטית היו קטנות, שריריות ו"אתלטיות" ולא היו שונות בגודלן ממידות יוני הבר. לדבריו של ד"ר מרום, גודל גוף קטן יותר הוא לא רק אינדיקציה ברורה לפחות בשר, אלא שמסתבר שככל שהיונים קטנות יותר, כך חילוף החומרים שלהם מהיר יותר, או במילים פשוטות - יונים קטנות יותר מייצרות יותר גללים יחסית למזון שהן צורכות.

      תגלית: מאובי יונים מהתקופה הביזנטית (מערכת וואלה! NEWS , אוניברסיטת חיפה)
      מתוך המחקר (צילום: אוניברסיטת חיפה)

      "נוסף לעובדה זו, מיקומם של השובכים באזור חקלאי והרחק מהיישובים, מחזק את ההשערה כי היונים גודלו בשובכים כדי להפיק זבל איכותי שנועד לטיוב אדמות הלס של המדבר", סיכמו החוקרים. "יוני השובכים משבטה יכלו לעוף באופן חופשי ולהשיג את מזונן בעצמן, הלשלשת שנאספה על רצפת השובכים שימשה לדישון עצי פרי וגפנים בכרמים ובמטעים. בנוסף לממצאים אלו, מצאנו בשובכים עצמם ממצא בוטני עשיר שכלל זרעי גפנים, תמרים, זיתים, אפרסקים ומגוון של צמחי בר, כל אלה היו שיירים של המזון שהיונים אכלו, כמו גם שרידי ענפים רבים. כל אלה מהווים עדות נוספת לכך כי הנגב בתקופה הביזנטית היה ירוק ופורח".