פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שושלת קסטרו מפנה את הבמה, וקובה צוללת לעתיד לא ידוע

      פידל כבר אינו בין החיים ואחיו ראול מפנה כס הנשיאות לטובת סגנו, שאינו נושא את ההילה הצבאית של האחים ששולטים באי בששת העשורים האחרונים. כשהיחסים עם ארה"ב שוב בשפל והסיוע מבעלי הברית הוותיקים נעלם, המשטר הקומוניסטי יצטרך להמציא את עצמו מחדש כדי לשרוד

      שושלת קסטרו מפנה את הבמה, וקובה צוללת לעתיד לא ידוע
      צילום: רויטרס, עריכה: יאיר דניאל

      בתקופה הקרובה ייאלצו אזרחי קובה להתרגל למציאות שרובם המוחלט לא מכיר - חיים תחת מנהיג שאיננו חלק ממשפחת קסטרו. חילופי הדורות באי הקומוניסטי נמצאים בעיצומם בימים אלו, והגם שאין זהו שינוי דמוקרטי של ממש, הנשיא החדש כבר לא יוכל להסתמך על מורשת הקרב שלו ויזדקק ללגיטימציה מתוקף מעכשיו.

      יותר מעשור אחרי שהחליף את אחיו בשלטון, המנהיג הנוכחי ראול קסטרו זז הצדה. הוא לא מוותר לגמרי על סמכויותיו, וימשיך לשמש מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית, אך תהליך הפרידה ממשפחת קסטרו כבר יצא לדרך. היורש הצפוי, סגן הנשיא מיגל דיאס-קאנל, פעיל מפלגה מגיל צעיר.

      לקריאה נוספת על חילופי הדורות בקובה
      שלטון משפחת קסטרו מגיע לקצו, ובקובה מתחילים בבחירת היורש
      בטקס צנוע: פידל קסטרו נטמן בעיר שבה החלה המהפכה הקובנית

      סגן נשיא קובה, מיגל דיאז-קאנל, מגיע לקלפי במחוז סנטה קלרה, 11 במרץ 2018 (רויטרס)
      יזדקק ללגיטימציה מחודשת. דיאז-קאנל, הנשיא המיועד, בקלפי (צילום: רויטרס)

      בניגוד לאחים קסטרו, הוא נולד כבר אחרי המהפכה שהתחוללה ב-1959 ואין באמתחתו היסטוריה צבאית. הוא יצטרך לנווט את הספינה הקאריבית במים הסוערים מול ארצות הברית, שהדטאנט שלה ביחסים עם קובה התפוגג עם עלייתו של דונלד טראמפ.

      מצד אחד, דיאס-קאנל, מעריץ מוצהר של הביטלס המזכיר במראהו החיצוני את השחקן האמריקני ריצ'רד גיר, קורא בפומבי לפתיחות רבה יותר ולתקשורת חופשית יותר. מצד שני, תדמיתו המתונה נסדקה כשסרטון שדלף ממפגש סגור עם חברי המפלגה הקומוניסטית הציג פן אחר שלו - של אדם תקיף בעל עמדות נוקשות נגד מתנגדי המשטר ונגד ארצות הברית. הוא איים לסגור כלי תקשורת ואמר כי שגרירויות המערב - כולל של ארצות הברית - משתתפות בפעילות "חתרנית" ומסייעות לאופוזיציה.

      דגל קובה ודגל תנועת 26 ביולי נתלה ממבנה מגורים בסנטה קלרה, קובה, 11 במרץ 2018 (רויטרס)
      דגל קובה ודגל תנועת המהפכה של קסטרו במבנה בסנטה קלרה (צילום: רויטרס)

      ביום ראשון יצאה לדרך הצבעה לשתי רשימות, עבור האסיפה הלאומיות והאסיפות המחוזיות, שמהן יצמח היורש למשפחת קסטרו בחודש הבא. על אף שסופו של התהליך צפוי, הוא גם מסורבל ומסועף כיאה לאחת מהמשטרים הקומוניסטיים האחרונים ששרדו בעולם שלאחר המלחמה הקרה.

      רוב המועמדים, שמסוננים על ידי ועדת הבחירות של המשטר, משתייכים למפלגה הקומוניסטית, המפלגה החוקית היחידה לפי החוקה של קובה, למרות העובדה שהם אינם מוכרחים להיות חברים בה.

      612 הנציגים באסיפה הלאומית נבחרים מדי חמש שנים, חלקם מגיעים מקרב האסיפות המקומיות, במטרה להבטיח את הקשר בין המפלגה לאזרח הפשוט, אם כי זה הלך והתערער בעשורים האחרונים. היתר הם עובדי מדינה ונציגים ממגזרים שונים בחברה, כולל האומנות והספורט. האסיפה בדרך כלל מתכנסת פעמיים בשנה לכמה ימים, ובכל חמש שנים היא מאשרת את מינויים של 30 חברי מועצת המדינה - הגוף הביצועי המרכזי בקובה, שבראשו עומד הנשיא הנבחר על ידה.

      נשיא קובה ראול קסטרו וסגנו מיגל דיאז-קאנל במצעד לפידים בהוונאה לזכרו של פידל קסטרו, ינואר 2018 (AP)
      ימשיך לעמוד בראש המפלגה הקומוניסטית. ראול קסטרו לצד סגנו דיאז-קאנל (צילום: אי-פי)

      ב-19 באפריל אמור להיבחר מיגל-דיאס במקומו של קסטרו, אך המנהיג בן ה-86 לא ייעלם סופית מהזירה הפוליטית. בדומה לאחיו המנוח פידל, גם ראול אוחז בשלוש העמדות הפוליטיות הבכירות ביותר באי - נשיא מועצת המדינה, שהוא גם ראש המדינה, נשיא מועצת השרים ומזכ"ל המפלגה הקומוניסטית.

      הוא אמנם יפנה את מקומו משני התפקידים הראשונים, אך הוא ישמור על ראשות המפלגה, ככל הנראה עד כינוסה הבא ב-2021 - אז יהיה בן 90, וימשיך לשמש ציר באסיפה הלאומית.
      יחד עם קסטרו, ירדו מהבמה עוד שניים מדור הנפילים, שלחם בהרי סיירה מאסטרה בשנות ה-50 במשטרו של הרודן הפרו-אמריקני פולחנסיו בטיסטה, וכונן במקומו את המשטר הקומוניסטי הראשון בחצי הכדור המערבי - ולמעשה גם האחרון.

      שני סגני נשיאים, חוזה רמון מקאדו ונטורה, בן 87, ורמירו ואלדס, בן 85, אמורים לפנות את מקומם לטובת השכבה הפוליטית הצעירה, שהתחנכה על ברכי הסוציאליזם, אך לא כוננה אותו בעצמה.

      ההפשרה התחלפה באיומים

      "היחסים עם ארצות הברית מתדרדרים כתוצאה מממשל שהעליב את קובה, חיזק את המצור עליה, שב לרטוריקה של המלחמה הקרה ואימץ צעדים הפוגעים במיליוני קובנים וצפון אמריקנים", אמר דיאס-קאנל ביום הבחירות, כשהצביע במחוז הולדה וייה קלרה שבמרכז האי. דבריו מסמלים את האכזבה של רבים בהוואנה, שקיוו שההפשרה שהוביל ראול קסטרו בשנים האחרונות מול ארצות הברית יקלו על המצב הכלכלי באי, שצולח אך בקושי את האמברגו של האימפריה מהצפון.

      ואולם, שובם של הרפובליקנים לבית הלבן תקע מקל בגלגלי ההפשרה ולכך נוספו שורת תקריות מסתוריות שפגעו בדיפלומטים אמריקנים בהוואנה. איש לא יודע מה מקורן של אותן תקיפות על-קוליות, שגרמו לנזק גופני גם לדיפלומטים קנדים, אך בוושינגטון צמצמו את הסגל הדיפלומטי באי ואף השעו את הנפקת הוויזות. הפסגות ההיסטוריות בין אובמה לקסטרו התחלפו באיומים של טראמפ, המשך ישיר לקו הרפובליקני מתקופת המלחמה הקרה.

      קלפי במחוז סנטה קלרה, קובה, 11 במרץ 2018 (רויטרס)
      הכלכלה מקרטעת, החירות לא קיימת. מצביעים בקלפי בסנטה קלרה (צילום: רויטרס)

      לא רק המתיחות המחודשת עם ארצות הברית עושה חיים קשים לקובה המנסה לחדש את כלכלתה מבלי לשנות את משטרה. גם ידידותיה באמריקה הלטינית הולכות ומתמעטות, עם נפילת ממשלות שמאל בכמה ממדינות היבשת. ונצואלה, בעלת בריתה הקרובה, סובלת ממשבר כלכלי ופוליטי חריף, שאילץ אותה לצמצם את הסיוע הרב שהגישה להוואנה בתקופת שלטונו של הוגו צ'אבז.

      קהילת הגולים הקובנים, שטרם התאוששה מהפלישה הכושלת במפרץ החזירים שהוביל ה-CIA ב-1961, דוחקת בממשל טראמפ שלא להכיר בתוצאות הבחירות, שלטענתן נועדו לכבס את הדיקטטורה הקובנית ולהפוך אותה ללגיטימית. הם זוכים לתמיכתם של הסנאטור הרפובליקני מרקו רוביו ושל חברי קונגרס נוספים ממוצא קובני, שהיו בין המתנגדים הבולטים לתהליך ההיסטורי שהוביל אובמה לקראת סוף כהונתו.

      רפורמות הן דבר מסוכן

      עבור המשטר, כל הליך בחירות שכזה הוא הזדמנות למתקפת תעמולה להצדקת השיטה המיושנת, שלא שרדה ברוב הגוש המזרחי לשעבר. אמנם ההצבעה לא מחייבת, אך השלטונות המכנים זאת "זכות פטריוטית" מצליחים להוציא את האזרחים לקלפיות וכ-7.3 מיליון מהם הצביעו ביום ראשון, כ-82% מבעלי זכות הבחירות.

      אך לשליט החדש צפויות בעיות ישנות, שאותן יתקשה לטשטש כפי שעשו האחים קסטרו ב-60 השנים האחרונות. יד הברזל של פידל נגד האופוזיציה ומתנגדי המשטר התחלפה עם לכתו מהשלטון ב-2008 ומותו ב-2016 בגישה רכה יותר מצד אחיו, אולם איש עדיין לא מורשה לאתגר את השיטה ומעט מאוד מרווח חופשי אמיתי נותר לאזרחים. האינטרנט, לדוגמה, נותר מצרך נדיר עבור רוב אוכלוסיית האי, והתושבים זקוקים להגיע לכיכרות כדי להתחבר לוויי-פיי הממשלתי תמורת דולר - המשכורת הממוצעת של עובד ציבור.

      בניגוד לסין, שבאופן רשמי מציגה את עצמה כמדינה קומוניסטית וזועקת סיסמאות סוציאליסטיות אך בשטח הפכה את כלכלתה לקפיטליסטית קיצונית, קובה כמעט שקפאה על שמריה ונזהרת מלתת למגזר הפרטי לצמוח. כלכלתה המיושנת מדשדשת עם אחוזי צמיחה של כ-2.4% בלבד בעשור האחרון, וכל שינוי עמוק יותר נושא בחובו פשרות ליצירת סדקים בשלטון החד-מפלגתי. רפורמות הן תמיד מהלך מסוכן עבור משטרים רודניים.

      מדליקים נר לזכרו של פידל קסטרו, הונדורס. 27 בנובמבר 2016 (רויטרס)
      סוף עידן קסטרו. עצרת זיכרון לשליט קובה, 2016 (צילום: רויטרס)

      מומחים כלכליים סבורים כי היעד הדחוף ביותר הוא מיגור שער החליפין הכפול ויצירת מסגרת חוקית למגזר הפרטי שגורף רווחים גדולים יותר מאשר המגזר הציבורי. "אם דיאס-קאנל רוצה לשכנע את הדור הצעיר, הוא יצטרך להעביר את המסר שיוזמה פרטית והכנסה לא שווה הן חלק ממטרות המהפכה", הסביר לסוכנות הידיעות הצרפתית שגריר בריטניה לשעבר בקובה פול וובסטר הר, כיום פרופסור באוניברסיטת בוסטון.

      התוצאות צפויות, אך האזרחים מאמינים, או לפחות מנסים להאמין, שהשינוי הדורי והמעבר מהנהגה צבאית להנהגה אזרחית שצמחה מתוך מצוקות העם יוביל גם לשיפור בחייהם. "אנחנו לא יודעים מה בדיוק יקרה", אמר לרויטרס ביום הבחירות ארנלדו בטנקור בן ה-52, המוכר מזכרות בהוואנה. "אבל אנשים רוצים לראות דברים חדשים, שינוי לטובה".