מבלי להרוס את צהלות השמחה והחגיגות והחיבוקים שפרצו אתמול (שלישי) במסדרונות הכנסת כשנודע שנמצא פתרון למשבר הגיוס, יש אמת אחת חמוצה שחייבים להכיר בה - הבחירות עדיין לא מאחורינו. אחרי שבוע וחצי של טלטלות ודרמות, ראש הממשלה בנימין נתניהו הודה לשותפיו לקואליציה ש"גילו אחריות" והם עטו על פניהם חיוכים שבעי רצון בהפגנת הרמוניה משגעת של שיתוף פעולה.
מדינת ישראל תוכל לחגוג את חג הפסח בנחת וברוגע, וכולם יוכלו לנצל את חול המועד לטייל בארץ ובחו"ל במקום להקים מטות ולהיערך לפריימריז. אבל במערכת הפוליטית מעריכים שאיום הבחירות הוסר רק באופן זמני ושהסיבוב הבא - הוא רק עניין של זמן. או במילותיו של שר בכיר: "עוד כמה חודשים? אלוקים גדול".
מכיוון שגם בפסח נורמלי לא כדאי לזלזל, אפשר לחזור קצת להתענג על אנחות הרווחה שהורגשו ברחבי הכנסת ברגע שהתברר שהמשבר נפתר ולתרגולת המנצחים והמפסידים בסיום משברים פוליטיים. נתניהו, שהיה השחקן הראשי במחזה הפוליטי המדהים ששיגע את המדינה בשבועות האחרונים, יוכתר על ידי רבים כמפסיד הגדול. אחרים יגידו שהוא דווקא הווינר בסיפור.
אמש, בשעת לילה מאוחרת, הוא שיחרר סרט שבו למעשה השווה את עצמו ל"סופרמן", והתפאר בכך ש"פתרנו את הכול". אבל, נתניהו קיבל סוף שונה לעלילה מזה שתכנן מלכתחילה. מצד אחד, הוא בשיא כוחו האלקטורלי - ובמשך שבועיים הוא כדרר את כל המערכת הפוליטית עם סימני שאלה ושיחק בכולם כמו בובות מריונטה על חוטים.
הוא הוכיח שהוא המאסטר הראשי, ושהוא באמת היחיד שלא מפחד מבחירות, והסיח לגמרי את תשומת הלב מהחקירות והפרשות. סוגיית גיוס החרדים היא סוגיה עקרונית ונפיצה, ואם נתניהו ירצה - הוא יכול לחדש את המשבר בכל עת ולהוביל לבחירות אחרי פגרת יום העצמאות. מצד שני, עכשיו כשהתשובה לשאלה מה הוא רצה - בחירות - כבר ברורה לכל, אפשר אולי לברך על שלמות הקואליציה אבל אין מנוס מלהכריז שהמהלך של נתניהו כשל, בפעם השנייה.
מתוך חשבון הטוויטר של נתניהו:
לפני שנה בדיוק ישראל כץ וח"כים אחרים בליכוד הצליחו לבלום את נתניהו כשרצה לפרק את הממשלה על סוגיית תאגיד השידור הציבורי. הפעם היו אלה חבריו לקואליציה, בנט, דרעי וכחלון, בסיועם האדיב או יש שיאמרו מפוקפק של המחנה הציוני והמפלגות הערביות, שרועדים מפני בחירות והצליחו לגרום לו לעשות אחורה פנה.
בשונה ממשבר התאגיד, את משבר הגיוס נתניהו לא יצר בעצמו - לזה אחראים החרדים ובעיקר מועצת הרבנים של סגן השר יעקב ליצמן - אבל הוא הגיע בדיוק בטיימינג הנכון: בין המלצות המשטרה להחלטת היועץ המשפטי לממשלה על כתב אישום, ונתניהו יצא למהלך מתוכנן לפרטי פרטים.
הוא זיהה בסוגיה הערכית של גיוס החרדים הזדמנות נהדרת לאקזיט מוצדק שיוביל לבחירות מוקדמות; הוא סימן את ה-26 ביוני, כדי להשתמש בחגיגות העצמאות והשגרירות שצפויות לבוא עלינו לטובה כחומר משובח לקמפיין; בינתיים, הסקרים מוכיחים שהחשדות הכבדים לשוחד, מרמה והפרת אמונים עושים איתו רק טוב, ואם יזכה מחדש באמון העם, הוא ירוויח עוד זמן בבלפור, ואולי, הוא מקווה, גם ישפיע על תקתוק השעון המשפטי.
נתניהו סמך על רוב באופוזיציה לבחירות ביוני - והתבדה
באופן פומבי ראש הממשלה שב ואמר שהוא לא רוצה בחירות והתלונן שהוא "בחורשה של אקליפטוסים". אבל מאחורי הקלעים הוא בעצמו לא הפסיק לטפס על עצים ולהוסיף תנאים ודרישות. הוא דהר על העגלה - כמעט עד הסוף, עד שהגיע רצף של ברקסים, שגרמו לו לשנות את כיוון ההגה.
הסקרים שפורסמו ביום שני בערב אמנם בישרו לליכוד הצלחה מסחררת ופתיחת פער על יאיר לפיד, אך הם נשאו בשורות רעות לגוש הימין שמרכיב את הממשלה הנוכחית ועל סכנה ממשית לש"ס וישראל ביתנו, שכמעט ולא עוברות את אחוז החסימה. גם התוצאה המפתיעה של המפלגה החדשה של אורלי לוי לא הוסיפה למרקחת, ובסביבתו של נתניהו התחילו להישמע החרטות. "הוא בטוח שהוא ינצח בבחירות, אבל עם מי הוא ירכיב קואליציה?", אמר אחד ממקורביו.
בה בעת, התברר שגם תאריך הבחירות המיוחל אינו מובטח, ושלא כולם במערכת הפוליטית ממהרים לבחירות במועד שמתאים לנתניהו ומעדיפים לחכות כמה חודשים ולהתמודד מול מועמד שמעליו מרחפת כבר החלטה על הגשת כתב אישום. חבריו של נתניהו לממשלה, נפתלי בנט ואריה דרעי, שכבר בשבוע שעבר יצרו ציר פעולה משותף כדי למצוא פתרון למשבר הגיוס - הבהירו שמבחינתם חודש יוני לא בא בחשבון, וכשנתניהו פנה לספסלי האופוזיציה לגייס את הרוב - הוא גילה שאין לו מספיק על מי לסמוך.
בניגוד לטבע המצופה מאופוזיציה, בהיותה אופוזיציה, לרצות בכל מאודה רק בהפלת הממשלה - רק יש עתיד ומרצ הצטרפו לחגיגה. ברשימה המשותפת נחרדו מהמחשבה על קמפיין בחירות באנרגיות של צום הרמדאן, ובמחנה הציוני - בשפל בסקרים ובחששות מריסוק מוחלט - נתקפו בחרדה קיומית של ממש.
בתחילת השבוע, יו"ר המפלגה, אבי גבאי דווקא נתן לנתניהו אור ירוק ואמר שיתמוך בבחירות מוקדמות ככל האפשר, אבל הוא קיבל על הראש מבכירי המפלגה, ובמהלך ראיונות משולב, יצחק הרצוג ושלי יחימוביץ הבהירו שבמחנה הציוני לא מתכוונים לשחק במשחקי הטיימינג של נתניהו.
באופן אירוני, דווקא לפיד - שנמצא במומנטום ורצה מאוד בחירות מוקדמות - הוא זה שהביא לכך שבקואליציה העלו הילוך ובלמו בסוף את המהלך של נתניהו. אתמול בשעות הצהריים, אחרי שחוק פיזור הכנסת של יש עתיד הונח על סדר יומה של הכנסת ולוח הזמנים התחיל להיות לחוץ, בנט, דרעי וכחלון הבינו שאיום הבחירות הולך ונהיה ממשי. בכנסת הבינו שיש אקדח אמיתי על השולחן והחלה קדחת של רעיונות וערוצים שנועדו לייצר מוצא מן המשבר, כשיו"ר הקואליציה לשעבר דוד ביטן, מעביר מסרים הלוך וחזור מלשכת נתניהו.
המתווה העקרוני - העברת חוק גיוס כלשהו שיספק את החרדים בקריאה טרומית וקידום בהסכמה בהמשך - כבר גובש בשבוע שעבר בציר איילת שקד-אריאל אטיאס וקיבל את אישור הרבנים כבר שלשום בלילה, אבל הוא שכב על השולחן והמתין לנתניהו ולשר הביטחון אביגדור ליברמן.
בכירים בקואליציה מוכנים להישבע שהצמד הזה היה מתואם לאורך כל הדרך, ומה שבטוח הוא שהפעם ליברמן היה "הראשון שזיהה". אחרי 25 שנות עבודה משותפת, הוא כנראה מכיר אותו יותר טוב מכל אלה שיושבים סביב שולחן הממשלה, כי מזה שבועות הוא מסתובב ואומר שלאנשים שנתניהו מתכנן בחירות מוקדמות.
גם עבור ליברמן, המדשדש בסקרים, משבר הגיוס סיפק אג'נדה טובה לעשות עליה סיבוב פוליטי כלוחם השוויון בנטל ולקושש קצת קולות מיאיר לפיד, והוא נותר עיקש בעמדתו - שישראל ביתנו תצביע נגד חוק הגיוס - גם בקריאה טרומית. מבחינה זו, למרות הדימוי הקודר על סף אחוז החסימה, ליברמן הוא ממנצחי המשבר: הוא לא התקפל בפני נתניהו וזכה שוב לצייץ: "מילה זו מילה".
המשבר סיפק לכל המפלגות הזדמנות להדמיה של מצבם בקלפי
הנחישות של ליברמן החזירה את הכדור למגרש של נתניהו, שכבר אמר שייאלץ לפטר את השרה סופה לנדבר ממפלגתו אם היא תצביע בכנסת נגד החוק. בנט, דרעי וכחלון פיצחו בינתיים את הפתרון היצירתי שיאפשר לנתניהו לא לעשות זאת: חופש הצבעה. בשלב מסוים, עלה אפילו רעיון להוציא הודעה משותפת של כל השותפים ופשוט להודיע שהמשבר נגמר.
בצהריים החל רצף פגישות בלשכת ראש הממשלה: בנט, שהיה יוזם המהלך, היה הראשון, והוא הציג בפני נתניהו הסכמה של ראשי המפלגות לכך שהוא לא יפטר את לנדבר. במקביל, - יממה אחת בלבד אחרי שרמז כי יתמודד מולו על ראשות הממשלה - בראיון לערוץ 7 הוא נתן לנתניהו התחייבות פומבית שלא לפרוש לפני שיוגש כתב אישום נגדו.
המטרה מקדשת כנראה את האמצעים, או שמא הסקרים. בינתיים, בלשכה, נתניהו, ראש הסגל יואב הורביץ והשר יריב לוין המשיכו בהתייעצויות עם כחלון ודרעי, ובגיבוש פרטי הפרטים של סיום המשבר. החרדים וליברמן היו האחרונים לתת את הסכמתם, אבל המהלך הצליח, ואפילו בתזמון מושלם. חמש דקות אחרי שהתחילו מהדורות החדשות, נתניהו עלה לבימת הכנסת והכריז, מבלי להניד עפעף, שבדיוק כפי "שהבטיח", הוא שמר על יציבותה של הממשלה.
כל מי שחשש מבחירות מוקדמות - כלומר, כל סיעות הכנסת חוץ מהליכוד, יש עתיד ומרצ - יכול היה לפתוח באותו רגע שמפניות ולהכניס את עצמו לרשימת המנצחים. שר האוצר משה כחלון - שקבע את הדדליין של המשבר עם האולטימטום על תקציב המדינה - שמר על מרחק פומבי מכל ההתרחשויות, אבל עסק מאחורי הקלעים בהרגעת הרוחות. כחלון הצליח להשיג את מבוקשו ועדיין יהיה שר אוצר בליל הסדר, וגם נשאר נקי ולא התלכלך במלחמות הקטנות והמטונפות שפרצו בין חלק מהשותפים במהלך הדרך.
את זה אי אפשר לומר על נפתלי בנט, שנקלע, כהרגלו לקרב יריות בנגמ"ש עם הליכוד. בקרב הזה טרם נורתה הירייה האחרונה, אבל בנט ושקד, שלא הרפו ולא עזבו בניסיונותיהם להגיע לפשרה שתחשוף את ה"פייק משבר" של נתניהו, היו אתמול מהחוגגים הגדולים במליאה, וגם דרעי היה בין המחייכים.
דווקא החרדים מיהדות התורה, שהתחילו את המשבר, הם אלה שסיימו אותו בצד של המפסידים, ועם הישגים מאוד רעועים. אם גם נתניהו וגם החרדים סיימו בסופו של דבר לא מרוצים - כנראה שהמשבר הבא הוא באמת רק עניין של זמן. כל המפלגות קיבלו בחינם הדמיית אמת של מצבם - עכשיו יש להם זמן להפיק לקחים.