מריו משה לוי הלך בסוף השבוע לעולמו בקיבוצו, שדה אליהו, והוא בן 94. לוי היה פורץ דרך ו"נביא" החקלאות האורגנית בישראל, כשבודדים בישראל בכלל שמעו על המושג הזה. במשך שנים הוא דחף, הסביר והפיץ את תפיסתו, כשהבסיס לכל הוא לא ראיית הגידול האורגני לכשעצמו - אלא כשילוב של ראיית הסביבה, בריאות האדם ונפש האדם.
"אתה סמל החקלאות האורגנית בישראל", ספדה לו ד"ר שירלי גזית מהארגון לחקלאות אורגנית. "עובדת היות נושאי המזון והחקלאות האורגנים שגורים כמעט בכל בית, היא עדות נוספת לתרומתך".
מריו לוי נולד בטריאסטה שבאיטליה בשנת 1924. ב-1939, עם חקיקת חוקי הגזע, חייהם של יהודי איטליה עברו טלטלה קשה. "נזרקנו מבתי הספר ומעבודות ציבוריות. היינו בין שמיים וארץ", סיפר לוי.
הוא הסביר את בחירתו כנער: "הבנתי שההשתייכות הראשונה שלי היא עם ישראל, שזה אמר מבחינתי קיום מצוות, העפלה לארץ ישראל ועבודה בחקלאות. זה היה עבורי להשתייך במלואו לעם ישראל".
בגיל 16 הצטרף להכשרה לקיבוץ באיטליה ובשנת 1940 עלה לארץ עם קבוצת צעירים ממולדתו והגיע למקווה ישראל, שם למד לימודי חקלאות. "בעלייתי ארצה, בשמירת המצוות, בלימודי החקלאות, כדי להיות גורם קטן המיישב את ארץ ישראל, ראיתי את ההגשמה התיאורית. לימוד השפה העברית דרש ממני מאמץ עצום", הוא סיפר לחבר קיבוץ שדה אליהו, רפאל לוי.
"חשבנו שיש כאן קצת שיגעון, אבל התגייסנו"
עם סיום לימודיו במקווה ישראל הצטרף לשדה אליהו, קיבוץ דתי שהוקם בעמק בית שאן על ידי יוצאי גרמניה במבצע "חומה ומגדל", ב-1939. תוך זמן קצר הפך לוי למנהל גן הירק, אז הענף המרכזי של הקיבוץ.
"בתור מנהל בית האריזה לגזר והמנהל המיתולוגי של גן הירק המהולל בקיבוץ, עמדתי בחוץ והתבוננתי במנהיג שנותן הוראות ודוגמה אישית לכל העובדים - איך להשאיר את המפעל נקי ומוכן ליום המחרת", כתב עליו רפאל לוי.
במהלך השנים החל מריו להטיל ספק בנחיצות הריסוסים הרבים בשדות, בפיזור חומרי הדברה ובעיבוד אינטנסיבי של הקרקע. בשל כך הוא יצא בשנת 1969 לשוויץ כדי להשתלם בתחום החקלאות האורגנית.
"ראינו איך מריו כבר מבין שהחקלאות חייבת לשנות כיוון. אנחנו הצעירים, חשבנו שיש כאן קצת שיגעון, אבל התגייסנו", סיפר רפאל לוי והוסיף: "אחד הפרויקטים הראשונים היה מה שנקרא היום 'חיטוי סולארי', כלומר, כיסוי כל החלקה, עשרות דונמים, ביריעות פלסטיק. היה אז מעט ידע בתחום והעבודה הייתה קשה ביותר: לפרוס יריעות פלסטיק בשיא החום של יולי-אוגוסט. כשהיריעות עפו ברוח ואנחנו כבר לא יכולנו לתקן אותן, מריו נשאר בשטח וחזר בכל שעה, עם הטורייה שלו ועם העקשנות שלו, לתקן עוד ועוד".
ניסיונו של מריו להנחיל את תורת החקלאות האורגנית בישראל נתקל בהתנגדות, בלעג ובחשדנות. אולם, קיבוצו שדה אליהו תמך בו, והוא החל לטפח גידולים אורגניים בשדות הקיבוץ. "כל אי הסכמה לדרכו התקבלה אצלו בברכה ובאהבה. הוא היה נוהג לומר 'עוד לא הגיע הזמן'", אמר עליו בנו, בעז. "בנפשו רצה תמיד לשפוך אור על המגמה התכליתית, אבל כשלא התאפשר התאזר בסבלנות שהייתה חמושה באמונה עצומה".
לאט לאט הדביק חקלאים נוספים ב"שיגעון" שלו ובשנת 1982 הקים את "הארגון לחקלאות ביולוגית-אורגנית" בישראל, שבראשו עמד שנים רבות.
לוי הצליח לחולל מהפכה אמיתית, ותורתו התנחלה בלבבות של מאות חקלאים בישראל שהחלו ליישם את דרך החקלאות האורגנית. בעקבות פעילותו הייחודית העניקה לו אוניברסיטת בר אילן תואר "ד"ר לשם כבוד" בשנת 2013.
על הבסיס שהניח התפתחה החקלאות בשדה אליהו ועם השנים גם התפתח בקיבוצו מפעל "ביו-בי שדה אליהו" - מפעל ייחודי המגדל ומיישם חרקים מועילים לצרכים חקלאיים. חלק גדול מתוצרת המפעל מיוצא למדינות רבות והוא ניצב בחזית ההדברה הביולוגית בעולם.
שבר את חיי הבורגנות, שבר את התפיסה החקלאית
רב שדה אליהו, אחיה אמיתי, ספד לו: "מריו ידע לשבור את הלוחות, לשבור את חיי הבורגנות היהודיים באיטליה המתבוללת, לשוב אל תורת ישראל וליישב את ארץ ישראל. לא כל אחד יכול לשבור את תפיסתו הפוליטית ולבחור בדרך חדשה. אתה, מריו, ידעת לעשות זאת, ומעל הכול, לשבור את התפיסה החקלאית המקובלת ולצאת לדרך חדשה לאחר 35 שנה, ולבנות בארץ את החקלאות האורגנית".
בשדה אליהו נישא מריו לפריבה. נולדו להם חמישה ילדים, 27 נכדים ו-39 נינים. רבים מהם מתגוררים בשדה אליהו. "למרות שהקדיש חייו לביצוע החזון שלו, המשפחה הייתה תמיד בראש מעייניו. הדבר החשוב ביותר בעיניו, היו המפגשים המשפחתיים", אמר בנו בעז.
מריו לוי הובא למנוחות ביום ראשון בקיבוץ. מאות ליוו אותו בדרכו האחרונה; משפחה, חברי הקיבוץ, חקלאים ותושבי האזור. "מריו, ידיך זרעו הרבה ומתוך אמונה גדולה", המשיך הרב אחיה אמיתי. "כל חייך פעלת מתוך אמונה והלהבת אחרים באמונתך, גם בתחום החקלאות וגם האמונה בתורה. זרעת באדמה וזרעת בנפשות. אנשים באו ללמוד אצל מריו וחזרו לטבע בתפיסת העולם ותוך כך חזרו לטבע היהודי שלהם לקיום תורה ומצות לאמונה. השארת לנו כאן מסורת של מסירות נפש ואמונה".