כשחנוך שחר היה בן ארבע פלשו הגרמנים לצ'כוסלובקיה. חנוך הילד הוסתר במנזר, אך בגיל שנתיים הוסגר לידי הנאצים והועבר עם משפחתו למחנה ריכוז. הוא עבר שנים של ייסורים ומאבק קיומי. באותן שנים אמו, אחותו, סבתו ודודתו נרצחו. הוא ניצל בזכות אישה שמילטה אותו מרכבת למחנה ריכוז ונלחם על חייו. אבל מוראות הילדות שנגזלה ממנו לא עוזבים אותו.
אותה ילדות של מלחמת קיום והישרדות גם מנעה ממנו לחגוג את בר המצווה שלו. שחר, תושב צפת בן 83, מוכר בקרב קהילת הרצים למרחקים ארוכים בישראל, כאחד מהמשתתפים המבוגרים ביותר בשלל ריצות בהן השתתף עד השנים האחרונות. הספורט עבורו הוא כלי להתמודד עם הכאב והטראומה שחווה. גם אשתו חנה, שנולדה במחנה עקורים בגרמניה, אחרי המלחמה הצטרפה אליו.
לפני חודש החליט חנוך להציב לעצמו יעד נוסף - לחגוג את בר המצווה, אותו יום חגיגי-משפחתי שנמנע ממנו בנעוריו. שחר הינו דמות מוכרת בעיר, צפת, בה הוא וחנה גרים כבר 45 שנה. לאורך השנים התנדב במד"א ובמשטרה, לצד עבודתו כמכונאי טנקים.
הוא פנה לרב שלמה חדד וסיפר לו כי הוא חש כי עליו לחגוג בר מצווה, לעלות לתורה ולקרוא את ההפטרה. "עולים בי כל הזמן הרהורים", אמר שחר הנרגש, "ובין השאר אני חושב על המשימה שניצבת בפני ובפני נוספים ששרדו את השואה; עלינו לספר את הסיפור שלנו. עוד מעט כבר לא יישאר מי שיספר. אנחנו האחרונים. ודרך היום הזה אני יכול להעלות את הסיפור שלי".
חדד, שכבר הכין כאלפיים בני מצווה ליום חגם, התרגש מבקשתו של שחר ונרתם למשימה. "ראיתי בכך זכות גדולה", אמר חדד. "אני מכיר אותו במשך שנים רבות כאדם שמתנדב למען הקהילה והסיפור שלו נגע ללבי. ללא ספק, חנוך הוא התלמיד המוגר ביותר שלימדתי עד היום. זו היתה חוויה מיוחדת".
הם נפגשו מדי יום והתכוננו לבר המצווה. צוות של נגנים צפתיים התנדבו ללוות את שחר בתהלוכה קצרה בסמטאות צפת העתיקה, לבית הכנסת האר"י הקדוש. גם כיתה של ילדים הגיעה עם מורתם ללוות את חנוך, וכמובן גם בני משפחתו שעמדו נרגשים בבית הכנסת וראו את יקירם צועד עם ספר התורה ושר את ההפטרה באיחור של 70 שנה.
