ראובן גורה, בן 68 ואב לשלושה ילדים, גר בחולון ומרותק לכיסא גלגלים. במשך תקופה ארוכה הוא מתקשה להיכנס ולצאת מפתח בניין מגוריו, משום שכלי רכב החונים בכניסה ועגלות אשפה, חוסמים את הדרך ומכשילים את ניסיונותיו להתנייד. הוא פנה כמה פעמים לעיריית חולון, גם באמצעות עו"ד, אך לדבריו טרם נעשה דבר בעניין מצד העירייה.
בתשובת העירייה מלפני שנתיים, היא התחייבה להציב עמודים למניעת חנייה של כלי רכב בשבוע העוקב למועד העברת התשובה, אך העמודים לא הוצבו. כשנה לאחר מכן, אמרו בעירייה כי כי אגף התנועה העביר לאישור הצבה של עמודים בכניסה לשטח ציבורי במקום. כמו כן, העירייה ציינה בתשובתה כי עשרות דוחות חנייה ניתנו לחונים במקום.
גורה לא הסתפק בפניות אלו ואף נפגש עם הממונה על הנגישות בעיריית חולון, כדי להלין את המכשול שמקשה על שגרת יומו. במהלך פגישתם ציין הממונה את הצורך בהתאמת המקום ובהנגשתו, בין היתר באמצעות הצבת עמודים והדגשת איסור חניה.
למרות כל אלו המצב נותר כמות שהוא, וגורה נאלץ שוב ושוב לפנות לאגף הפיקוח בשל כלי רכב שחוסמים את דרכו ואת מכונתיו. לאחר ההבטחות, נשלח לגורה מסרון מהעירייה לפיו המדיניות של העירייה היא להימנע מהצבת עמודי מחסום מכיוון שמדובר "במפגע בטיחות". ועדת התנועה הסבירה את המסרון בכך שהחליטה לאמץ מדיניות של אי הצבת עמודי מחסום באזורי מגורים כיוון שמדובר במכשול להולכי רגל.
"בכל מקום נורמלי בעולם, אפילו כשאין חוקי נגישות בעולם השלישי, לא היו עושים דבר כזה", אמר גורה. "בעיריית חולון, שחוקי הנגישות של מדינת ישראל לא מוכרים להם בכלל, לא סופרים את האזרחים בכלל וזה לא מעניין אותם. עשרות בקשות הגשתי, ביקשתי שלפחות יסמנו את השביל הזה בצורה שיהיה ברור ממש שאסור לעלות עליו עם איזה שלט או משהו".
גורה מציין כי לא די בכך שהעירייה אינם פועלת למציאת פתרון קבע שישים סוף לבעיה, גורמיה מפנים אותו כל העת לאגף הפיקוח כדי שהם יגיעו למקום ויחלקו דוחות לחונים בפתח הבניין. "אני לא יכול להגיע לכלי הרכב שלי או לצאת לצד השני של הכביש", סיפר בייאוש. "אתמול היה לי תור לרופא, ויצאתי מהבניין כדי להגיע לכלי הרכב שלי, אבל אני חסום. במשך שנתיים הם הבטיחו שהם יעזרו לי. אני מרגיש כמו אחד שזנחו אותו, אחד שלא שייך לעולם הזה. אם אני צריך אחר כך לנסוע בכביש עם כיסא גלגלים אז אנשים צועקים עליי, לא פעם קיללו אותי שאני מפריע לתנועה. זה נורמלי?"
בפנייה ששלחו לעירייה ארז ווהל ועו"ד ספיר סלוצקר עמרן ממחלקת פניות באגודה לזכויות האזרח, נכתב כי "תגובת העירייה לא מקובלת ומזלזלת בראובן גורה ובאנשים במצבו. לא יכול להיות שבכל פעם שירצה לצאת או לחזור לביתו הוא ייאלץ להתקשר למוקד העירוני, כל שכן הדוחות מפרנסים את קופת העירייה אך לא מונעים את חניית המכוניות על המדרכה". כמו כן, נכתב כי "מדובר במצב בלתי נסבל. האחריות על הנגשת המרחב הציבורי לבעלי מוגבלויות בעיר היא של העירייה. ידוע לנו על מקרים רבים בהם התקשר מר גורה לאגף הפיקוח ללא הועיל. מר גורה לא צריך להתחנן שוב ושוב כדי שתהיה לו אפשרות לצאת ולחזור לביתו, זו זכותו".
"הצבת העמודים לא צריכה להפריע להולכי רגל ולמעשה תמנע את חסימת המעבר הן לאנשים המתניידים בכיסא גלגלים והן להולכי רגל", המשיכו ווהל וסלוצקר עמרן. "מבלי להיכנס לעניין מדיניות אי הצבת העמודים, ברור שבמקרה זה יש מקום לחרוג ממנה בכל מקרה על מנת לאפשר נגישות לגורה, ולנכים בכלל, אל ומן המדרכה. כמובן, חובת הנגישות חלה על העירייה בכלל השטחים הציבוריים, אולם הדבר צורם במיוחד כאשר מדובר באפשרות של תושב העיר להיכנס ולצאת מביתו. העירייה חייבת להציב עמודים ושילוט מספק בהקדם האפשרי ובטוח שיוכלו למצוא פתרון אחר לפינוי הזבל, שלא יבוא על חשבון מר גורה".
מעיריית חולון נמסר בתגובה כי "הבקשה נבחנה לעומק על כל היבטיה. ככלל, עמודי מחסום הינם מפגע בטיחותי אשר המדיניות היא להימנע מהצבתם אלא במקרים יוצאי דופן".
בעירייה הוסיפו כי "במקרה זה, אם יותקן עמוד מחסום בכניסה לחניה, הרי שהוא יגביל את אפשרות פינוי האשפה של הבניין ולכן לא ניתן להציבו שם. במקום קיים אנטי מפרץ וסימון אדום לבן האוסר חניה. אם במקום כלי רכב חונה על גבי האנטי מפרץ או המדרכה בניגוד לחוק, יש לדווח לפיקוח העירוני שיגיע לאכוף את החוק".
