מעצר מול הילדים ואמפתיה עם הנחקר: דינמיקה של גיוס עד מדינה

כלי המעצר אינו אמור על פי החוק להוות כלי לגיוס עדי מדינה. יחד עם זאת, בתיקי שחיתות ציבורית וצווארון לבן, כל חוקר ושופט מבינים כי ימי המעצר מהווים כלי להפעלת לחץ אדיר על חשודים במעורבות משמעותית בביצוע העבירות, להפוך לעד מדינה, שבלעדיו תתקשה המשטרה לבסס תשתית ראייתית מוצקה שתוביל לכתב אישום.

דמיינו לעצמכם בוקר בהיר אחד, בסמוך לשעה 6:00, בעוד אתם ובני ביתכם ישנים, נשמעות דפיקות רמות בדלת המלוות בקריאות "משטרה, נא לפתוח!", כשנפתחת הדלת - נכנס צוות של גברתנים המציג בפניכם צו חיפוש, הופך את ביתכם בחיפוש אחר ראיות במשך כשעה, זאת תוך כדי כך שילדיכם הקטנים מתעוררים בבעתה ואתם מנסים להרגיעם כי מדובר ב"חברים מהעבודה שבאו לבקר". בהמשך אתם נדרשים על ידי השוטרים ליטול עמכם תיק המכיל כמה פריטים שישמשו אתכם למספר ימים, נפרדים מהילדים והאשה, ומתלווים לשוטרים לניידת הממתינה למטה, תוך שאתם נתקלים במבטים משתקים של השכנים הרואים אתכם בקלונכם.

בעודכם בהלם מוחלט מהסיטואציה שנכפתה עליכם, כשהפכתם בן רגע מאנשים רגילים המנהלים שגרת חיים נורמטיבית, לעבריינים, אתם מובלים אחר כבוד לחדר החקירות בלהב 433 ל"חקירה ראשונית", שם יוטחו בכם החשדות באופן כללי וללא פירוט כל שהוא אודות הראיות הקיימות כנגדכם, ולרוב תוך הפעלת מניפולציות רגשיות ואחרות מצד החוקרים שינסו לגרום לכם לדבר, לעיתים תוך צעקות ואיומים, לעיתים תוך הפגנת אמפתיה והבטחות שאם "תזמרו" תשוחררו מיד לביתכם. כל זאת כשאין לכם מושג מה רצוי ומה לא רצוי בשלב זה לומר, מהן ההשלכות של כל מילה שתצא מכם מחקירה על עתידכם וחייכם, ומהי כוונתם האמיתית של החוקרים.

לאחר החקירה הראשונית, תובלו אחר כבוד לבית משפט ל"הארכת מעצר", שם ימתינו לכם צלמים וכתבים לרוב שיבקשו את תגובתכם הראשונית לחשדות, ואתם במבוכה אין סופית, תשיבו ב - "אין תגובה". בעת הדיון בהארכת המעצר הראשונית, סנגורכם יגשש באפילה בשל כך שאינו חשוף לחומרי החקירה, זאת ללא יכולת התמודדות אמיתית של עורך דינכם עם טענות המשטרה שיועברו לשופט במסגרת הדו"ח סודי - מסמך המבוסס על פרשנות בלעדית של החוקר לראיות, וסביר כי מעצרכם יוארך בכמה ימים בעילה שהינה "עילת סל" המכונה "חשש לשיבוש חקירה". עילה שהינה שנחשבת במעמד זה בעייני בית משפט לפרה קדושה, ושאינה דורשת לרוב מצד המשטרה הסבר ופירוט יתר על מה מבוססת.

1,440 דקות יש ביממה של מעצר. אנשים נורמטיביים שזהו להם המפגש הראשון בחייהם עם המשטרה מתארים את חווית המעצר ככזו ששינתה את חייהם. העצורים האלצו לשהות בתא עם רוצחים, נרקומנים וטיפוסים מפחידים אחרים, זאת בליווי ריח חריף של ליזול, שימוש בשירותי "בול פגיעה", התמודדות עם עקיצות פרעושים, לעיתים אף חשיפה לאלימות מילולית ופיזית מצד שותפים לתא, כשהקושי הכי משמעותי אותו הם מתארים הוא ניתוק טוטאלי מהעולם החיצון ומבני המשפחה.

כך תיאר לי ד', לקוח שעניינו בטיפולי, את השלכות של ימי המעצר מבחינתו. ד', סגן-אלוף במילואים, בכיר לשעבר בגוף תקשורת גדול, שנעצר לפני כשנתיים למשך כמה ימים בחשד למעורבות בפרשיית שחיתות, זאת על אף שהכחיש מלכתחילה כל קשר לחשדות כנגדו והתעקש בפני החוקרים ששמו שורבב לפרשה על ידי יריביו המקצועיים. הוא סיכם בפניי את חווית המעצר במילותיו: "אני שבר כלי, אני פגוע, מרוסק, כאוב, כועס ומתעב את המערכת בכלל, ובפרט את משטרת ישראל, חיי לא ישובו לעולם למסלולם. היכולת שלי לנהל מערכות פחתה ב-90%. שמי הטוב נפגע אנושות". לא מיותר לציין כי בהמשך נסגר התיק על ידי הפרקליטות כנגד ד' בלא כלום.

עוד בשלב "החקירה הסמויה", הרבה לפני מועד המעצר והמפגש הראשוני בין החוקר לחשוד, מסומן החשוד הפוטנציאלי לגיוס כעד מדינה. בדרך כלל יהיה זה חשוד בעל "אישיות פריכה" שמעורב באופן פעיל ומשמעותי בביצוע העבירות, עם זאת לא יהיה זה החשוד המרכזי או היעד המרכזי בפרשה.

במסגרת ההכנות המקדימות, יערוך החוקר פרופיל של החשוד שיבוסס על הכרת מניעיו וצרכיו, כמו סכסוכים בהם מעורב, התבטאויות או דעות שהובעו על ידי החשוד בתקשורת, מצבו הרפואי והמשפחתי, זאת באמצעות מידע ממאגרי המשטרה וממידע גלוי ברשת. שעל בסיס אותו פרופיל תיבנה אסטרטגיית חקירה ותשאול, תוך התבססות על חומר הראיות המצביע על חלקו של החשוד ביחס לחלקם של מעורבים נוספים בפרשה.

במהלך החקירות המתישות המתלוות לימי המעצר הקשים - יפעילו החוקרים מניפולציות ותרגילי חקירה שמטרתם להעצים את חששותיו של החשוד מפני העתיד בכך שיציגו בפניו תמונה לפיה הראיות הקיימות כלפיו יביאו לכך שיוגש נגדו כתב אישום חמור שיוביל אותו למאסר של שנים. לעיתים אף ישתילו בתודעתו של החשוד את "דילמת האסיר", לפיה "כדאי שידבר לפני שאחרים ידברו ו"יתפרו" אותו, ואז יהיה כבר מאוחר מבחינתו".

בנוסף, יציגו החוקרים בפני החשוד מצג אמיתי או פחות, לפיו היעד עליו מתעקש החשוד לשמור בכך שסוכר את פיו, זנח אותו, ואף הפיל עליו את האשמה כולה, תוך ניסיון לנער את החשדות מעליו.

בין לבין - במהלך החקירות ובהפסקות הקפה ביניהן - נבנית מערכת "יחסי אמון" שנרקמת בין החוקר לחשוד המתלווה אליו במשך רוב שעות היום, בין היתר בשיחות על הקשיים שהחשוד חווה וחששותיו, שיחות בהן אף ישתף החוקר את החשוד בחייו האישיים, שיחות שמטרתם לפתח אצל החשוד מחויבות כלפי החוקר, ולהביא את החשוד לאט לאט לתובנה שהחוקר הוא סוג של "חבר לעת צרה" שבסופו של דבר רוצה בטובתו.

מהלכי החקירה, בנוסף לסבל והקשיים והשינויים המנטליים שחווה החשוד מאז מועד מעצרו - אמורים מבחינתו של החוקר בסופו של דבר לגרום לחשוד לשנות את המאזן איתו הגיע לחקירה הראשונה - לפיו בשום מקרה אין הוא מתכוון להיות "שטינקר" בכך שהפוך לעד מדינה. מטת החוקרים לספק לו איזון אחר, לפיו אין כל סיבה שימשיך לשתוק ולשכב על הגדר, עבור אלו ש"זרקו אותו לכלבים" ושבשל כך ובשבילם, ייכנס למאסר ארוך שיגרום סבל וקשיים למשפחתו, זאת בנוסף לאות הקלון שיישא עמו כל חייו בשל המאסר הארוך שירצה.

בעניינו של חפץ - בדינמיקה שתוארה כאן, הביאו החוקרים את חפץ לקבל החלטה שמבחינתו סביר שהיתה קשה מנשוא - לשקול את הדברים שיקול קר, לפיו הנזק שייגרם לו ולמשפחתו במידה וימשיך וישתוק בחקירתו, גדול בהרבה מהנזק שייגרם לו ולמשפחתו אם יהפוך לעד מדינה, על הקלון הכרוך בכך, והוא החליט לבחור באפשרות השנייה.

עו"ד מאיר ארנפלד, שותף כיום במשרד עו"ד העוסק בפלילים בדגש על עבירות צווארון לבן, שימש בעבר כראש מחלק חקירות ביחידה הארצית לחקירות הונאה.