פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      יום האישה: נחשף המכתב שבו בן גוריון קורא למנות נשים לממשלה

      לכבוד יום האישה, חשף ארכיון צה"ל מכתב שבו הדגיש ראש הממשלה הראשון את חשיבות כהונת נשים בממשלה: "יש בכך משום דגל - דגל החירות והשיוויון". עוד נחשף מכתב ששלחה לבן גוריון אסתר ארדיטי - האישה שזכתה לעיטור הגבוה ביותר בצה"ל

      ראש הממשלה דוד בן גוריון עם שר החוץ, גברת. גולדה מאיר בכנסת, ספטמבר 2011 (לשכת העיתונות הממשלתית , פריץ כהן)
      "מינוי נשים בממשלה זוהי חובה לישוב ולעולם". בן גוריון עם גולדה מאיר (צילום: פריץ כהן)

      לקראת יום האישה חשף היום (רביעי) ארכיון צה"ל במשרד הביטחון, שמציין בימים אלה 70 שנה להיווסדו, מכתב של דוד בן-גוריון שבו הוא מדגיש את חשיבות כהונתן של נשים בממשלת ישראל. המכתב נכתב במרץ 1948, לפני 70 שנה בדיוק, ונשלח לכמה ארגוני נשים בהם: מועצת הפועלות, הסתדרות הנשים הציונית ויצ"ו וההסתדרות העולמית של הארגון, נשי מזרחי "אמן", התאחדות נשים לשווין זכויות, ארגון הפועלות של הפועל המזרחי והסתדרות נשים "הדסה".

      במכתב פירט בן גוריון את דעותיו בנוגע לחשיבות הימצאות נשים בממשלת ישראל והסביר מדוע חובה לכלול אותן בעשייה. בין היתר כתב על הזכות הגדולה שיש במינוי אישה לממשלה: "אני חושב שמינוי אישה לממשלה היא זכות גדולה, וזאת אומרת גם חובה, לישוב".

      בנוגע לסיבה מדוע לכלול נשים בממשלה כתב: "לי נראה הדבר כחובת כבוד, לא רק כלפי אמותינו, אחיותינו, נשותינו ובנותינו, בנושאות בעול שווה אותנו לבניין הישוב ועיצוב דמותו, אלא גם כלפי העולם הרחב ושכנינו. שיתוף אישה בממשלה יש בו משום דגל - דגל חירות האדם ושוויונו".

      מכתבו של בן גוריון להסתדרות הנשים (מערכת וואלה! NEWS , ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)
      המכתב ששלח בן-גוריון לארגוני הנשים, 1948 (צילום: ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)

      מכתב נוסף שנחשף הוא זה ששלחה לבן גוריון אסתר ארדיטי - מי שזכתה בכינוי "המלאך בלבן" נוכח מעשי הגבורה שגילתה בשירותה הסדיר ובהתנדבותה למילואים. ארדיטי נולדה בשנת 1935 בבולגריה ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה, כשהיתה בת 4, גורשה עם הוריה ושני אחיה לאיטליה. במהלך המלחמה מתו האם ואחד האחים וכשהגיעה אסתר לגיל 16 החליטה לעלות לישראל על אף התנגדותו של אביה. כעבור שנתיים התגייסה לצה"ל ושירתה כחובשת.

      בשנת 1954 חילצה הטוראית הצעירה טייס ונווט מתוך מטוס בוער לאחר שהתרסק סמוך לבסיס חיל האויר חצור, שבו שירתה. מאוחר יותר, מת מפצעיו הנווט שלמה הרצמן והטייס יעקב שלמון החלים מפציעתו. בפעולה זו סיכנה ארדיטי את חייה באופן ממשי ואף נכוותה מהלהבות. עקב כך קיבלה ארדיטי את צל"ש הרמטכ"ל דאז - משה דיין, בגין גילוי אומץ לב בלתי רגיל. לימים הומר הצל"ש לעיטור המופת, העיטור הגבוה ביותר שניתן לאישה.

      אסתר ארדיטי (מערכת וואלה! NEWS , ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)
      זכתה בעיטור הגבוה ביותר שניתן עד כה לאישה. ארדיטי (צילום: ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)

      זמן קצר לאחר מעשה הגבורה שביצעה התברר למפקד חיל האוויר אלוף דן טולקובסקי כי ארדיטי היא חיילת בודדה שחיה בבסיס גם בזמן חופשות. הוריו של הטייס שלמון, שהצילה מן המטוס הבוער, אימצו אותה כבתם. במכתב אחר שנחשף היום ביקש טולקובסקי ממפקדת ח"ן בחיל האוויר לדאוג לארדיטי בענייני קידום ותנאים. "לכשיתקרב מועד שחרורה, יש לעזור לה ולהכניסה למסגרת לימודים מקצועיים שמתאימים לה, על מנת שלא תלך לאיבוד ותיאלץ לחזור לאיטליה", כתב.

      מכתבו של מפקד חיל האוויר אלוף דן טולקובסקי על ארדיטי (מערכת וואלה! NEWS , ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)
      "יש להכניסה למסגרת לימודים מתאימה". מכתבו של טולקובסקי (צילום: ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)

      גם בשנים שלאחר שחרורה המשיכה ארדיטי לפרוץ גבולות ולגלות תעוזה. בראשית שנת 1963 היא ובעלה נתקעו עם מכוניתם ליד אילת וזמן קצר אחרי שהבעל הלך לכביש כדי לבקש עזרה, ניסו ארבעה אלמונים לאנוס אותה, לאחר שהבחינו כי היא עומדת לבדה. בתום מאבק עיקש הצליחה ארדיטי להבריח אותם.

      כמה חודשים לאחר התקרית הוסמכה ארדיטי כנהגת האמבולנס הראשונה במגן דוד אדום ושובצה בירושלים ואחר כך בדימונה. בעיתונות מאותה תקופה נכתב על מקרה של לידה מסובכת שארדיטי ביצעה בדרך מדימונה לבאר שבע. במהלך אירוע זה יילדה בכוחות עצמה תינוק במשקל ארבעה קילוגרם. עוד צוין בכתבה כי בדרך חזרה מבית החולים נאלצה להחליף באמבולנס גלגל בכוחות עצמה.

      אסתר ארדיטי (מערכת וואלה! NEWS , ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)
      המשיכה לפעול למען המדינה כל העת. ארדיטי (צילום:ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)

      בעודה אמא לשני ילדים ומדריכת תיירים למחייתה, התנדבה ארדיטי להיות חובשת קרבית במהלך מלחמת ששת הימים וליוותה כוח צנחנים שפרץ לתוך העיר העתיקה בירושלים. בעת הזו זכתה גם לכינוי "המלאך בלבן". לאחר המלחמה הוענק לה צל"ש נוסף כשהפעם היה זה ציון לשבח שאותו מסר לה מפקד חטיבת הצנחנים אלוף משנה מרדכי גור.

      ארדיטי סיפרה שכשהגיעה לקבל את האות בבית הנשיא דאז זלמן שז"ר, שמעה שמדברים על כך ש"סוף סוף אישה נוספת תקבל צל"ש". אלא שמאוחר יותר התברר לכולם כי מדובר באותה אסתר ארדיטי רק עם שם המשפחה בורנשטיין ששינתה לאחר נישואיה. "אתם יכולים לשער לעצמכם את האכזבה המרה כשנכחו לדעת שבמקום שתי נשים עם צל"ש אחד, נותרה אישה אחת אבל עם שני צל"שים", כתבה.

      "אשמח ללחוץ בכבוד את ידך" - ארדיטי בפנייתה לבן-גוריון

      לאחר המלחמה שבה ארדיטי לעבודתה כמדריכת תיירים ובינואר 1969 פנתה לדוד בן-גוריון בבקשה כי יאות להיפגש עם משפחת יהודים-איטלקים שגורשה מלוב בעקבות הכרזתו על הקמת מדינת ישראל. המשפחה שהתה אז בארץ ושקלה לבצע עלייה.

      במכתב הצנוע שכתבה ארדיטי בכתב ידה, פירטה מעט על עצמה ועל המשאלה של המשפחה שהגיעה מאיטליה: "משפחה בעלת נתינות איטלקית, אשר חלומה הגדול בחייה הוא ללחוץ את ידו של דוד בן-גוריון, הנערץ כל כך". היא הוסיפה: "גם אני אישית אשמח מאוד באותה ההזדמנות, ללחוץ את ידו של כבוד מר בן-גוריון".

      מכתבה של אסתר ארדיטי לבן גוריון (מערכת וואלה! NEWS , ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)
      מכתבה של ארדיטי לבן גוריון, ינואר 1968 (צילום: ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)

      כעבור שלוש שנים וחצי בשנת 1973, במהלך מלחמת יום הכיפורים, שוב עזבה הכול והתייצבה בחזית. גם הפעם התנדבה ארדיטי לטפל בחיילים שנפצעו ועשתה זאת בבית חולים שדה שהוקם ממערב לתעלת סואץ.

      במהלך השנים חלתה אסתר ארדיטי במחלת הסרטן ומתה בשנת 2003 בעודה בת 68 כשערכה ביקור באיטליה. על מנת להנציח את זכרה נקרא בירושלים רחוב על שם הכינוי שניתן לה - "המלאך בלבן".