מה קרה למוזיקה?

אחרי ההייפ הגדול סביבם הגיע תורם של הגלובל אנדרגראונד לשתות קצת מי בוץ עם טוניק. לא בגלל כוונותיהם של הבעלים לפתוח את המקבילה הדאנסאית לרשת מסעדות פלאנט הוליווד, כמו שבזכות שחיקת הסאונד של התקליטנים המובילים את הסדרה. בלי לזלזל בחשיבות העליונה של המיתוג ו של דום פיליפס, באנו בשביל המוזיקה. ומה קרה למוזיקה?
אחרי שחבורת גלובל אנדרגראונד הפכה לאליטות החדשות של הסצינה הבריטית וייגעה את כל השאר עם דיפ טראנס "איכותי", היה צורך לבנות דור חדש, או לפחות משהו שייראה כמו אחד כזה. סדרת נובריד יצאה לדרך, עם ממקססים צעירים ומוכשרים, אבל בטח לא מחדשים (כאלה יש בשפע באזורי קרוס אובר תוססים כמו הארד האוס או טקנו טראנס).
וזה בדיוק המקרה עם הדיסק החדש במיקס של סטיב לולר. זה נחמד, אבל "נחמד" הולם יותר את נורית גלרון; יש כאן את כל הלהיטים המתבקשים, מהמזכירה של גרין וולווט עד האלמנטים של טנגליה; שלל סימפולים "אפלים ומסתוריים"; וזה בעיקר נשמע כמו טנגליה עם אונה אחת פעילה, שזה לא רע כשלעצמו, אבל בכל זאת. עצם ההימנעות של לולר מאזור הדיפ טראנס-כוסמת כבר ראויה לשבח, ולמרות הטעם הטוב והגרוב האלגנטי, הצליל שלו הוא עוד סימפטום של חוסר ההשראה הנוכחי של מוזיקת המועדונים המרכזית, מוזיקה שנשמעה לא מזמן כמו סקס לא קונבנציונלי ועכשיו מרגישה שמרנית למדי גם לשטיפת כלים.