הניסיון החסידי לחקות את הצעקות האחרונות הבוקעות מן המוזיקה החילונית, גם אם זה הטרנד האוחז כרגע בנגזרת, לא גורם לי לצמרמורת נעימה, אלא יותר לבחילה קלה. השיקול הוא פשוט: אם המוזיקה החסידית מספיק טובה, לשם מה להעמיס עליה את הקרחנה הישראלית? הדברים מקבלים תוספת ביאוס כשהחיקוי עלוב עד כדי כך שהוא מביך את המקור.
ולחדשות בהרחבה: כמה להיטים רקידים בחתונות חרדיות ובחצרות אדמו"רים בושלו מחדש. ההפקה נעשתה מן הסתם באולפנים אפלים במתחם שינקין ונמל תל אביב, אבל בעצם, גם אם בחור חובש כיפה הוא זה שמסמפל את הצלילים (שי ברק), לטעמי, זה לא הופך את ההפקה לחסידית. האזנה לאלבום "פארטיש", שכשמו כך כוונת ממציאיו, "שמחה חסידית בקצב הדאנס", מגלה כי השמחה מעט מוקדמת.
להיטי נוסטלגיה של מרדכי בן-דוד, MBD בשבילכם או שיר ישן בסאונד שאברהם פריד יכול רק להתגעגע אליו קובצו למעין מגה מיקס ארוך מדי, לא מתפתח, והתוצאה עצובה משהו. קטע מוצלח באלבום, "מזרחי", נראה כמי שמתחבר יותר לספריית הדיסקים של החבר'ה משאגת אריה. העדנה שיש למוזיקה החסידית המזרחית (אל תאמר חסידית מזרחית, אמור מוזיקה "פיוטית") בקרב הפקות "אשכנזיות" באזור שכונת גאולה בירושלים, דווקא שם, עד כמה שזה יישמע מפתיע, הופכת את המוזיקה הזאת לפופולרית עד שכבר מותר לשאול ביידיש את המוכר בחנות גל-פז (הטאוור רקורדז של החרדים): "דו? ה?אס?ט א?פ??ע?ס א?- גו?ט?ע ס?פ?ר?ד?יש ז?א?ך?", ובשפתכם: "תגיד, יש איזה משהו מזרחי טוב?". וזהו, שיש, וזהו הרמיקס היחיד המוצלח באלבום. אמנם הקטע "ירושלים" מוצלח אף הוא, מדובר בפרודיה על המנון המונדיאל, רק שבמקרה זה לא מדובר ברמיקס, ולכן אין הוא נזקף לזכות הפרויקט.
לסיכום, נעשו רמיקסים חסידיים בעבר באופן מקרי ובלי מעטפה יומרנית בסגנון "אלבום הרמיקסים החסידי הראשון...", ואז היתה הרמה הרבה יותר גבוהה.
אם כבר רמיקסים אז שיהיו כאלה שינעמו בעיקר לאוזניים ערלות.
דו? ה?אס?ט א?פ??ע?ס א?- גו?ט?ע ס?פ?ר?ד?יש ז?א?ך?
28.11.2000 / 12:08