פחות ישראל ויותר זבל ברחובות: קמפיין הבחירות של חיזבאללה

(סרטון איום שפרסם חזבאללה נגד מאגרי הגז של ישראל)

לפני עשרה ימים הגיע שייח אכרם אל-כעבי, המפקד על מיליציה עיראקית פרו-איראנית בשם "א-נוג'באא" (האצילים) לביקור בדאחיה, הפרבר הדרומי של ביירות, מעוזה של חיזבאללה. אל-כעבי המוכר זה שנים כמפקדה של א-נוג'באא, ביקר במוזלאום שהוקם לזכרו של עימאד מורנייה, המפקד הצבאי של חיזבאללה, בדאחיה. לכאורה לפחות, הגעתו של אל-כעבי לאירוע האזכרה למנהיגי חיזבאללה שחוסלו והצהרותיו על שותפות המאבק עם הארגון נגד הציונים, מהווים מסר ברור לישראל: חיזבאללה אינו לבד.

כלומר, במלחמה הבאה מול ישראל, כפי שכבר איים בעבר מזכ"ל חיזבאללה השייח חסן נסראללה, יצטרפו לארגון הלבנוני מליציות שיעיות ממקומות אחרים, כמו א-נוג'באא. על פי אתר מרכז המידע למודיעין וטרור על שם האלוף מאיר עמית, חברי המיליציה הזו הינם שיעים עיראקים אמנם, אך ממומנים ופועלים תחת פיקודה של איראן ושל גיס אל-קודס בראשות קאסם סולימאני. זה האחרון, שבוחש כרגע כמעט בכל פינה של המזרח התיכון, מנסה ביתר שאת בחודשים האחרונים לאחד את שתי החזיתות הסורית והלבנונית לקראת המערכה מול ישראל.

סולימאני מזרים עוד ועוד כוחות שיעים אל תוך סוריה, מקים על אדמתה בסיסים לכוחותיו ובין לבין משגר מל"טים לשטחי ישראל. מלבד ביקורו של אל-כעבי בקברו של מורנייה - שהחודש מלא עשור לחיסולו בשכונת סוסא בדמשק - נפגש מפקד המיליציה גם עם נציג הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני בלבנון, אחסין עטאייא. כשהמסר המובלע בפגישותיו הוא: "עבורנו, המיליציות השיעיות הפרו-איראניות, פלסטין ולבנון - חזית אחת הם".

ובכל זאת, נראה שדווקא חיזבאללה אינו ממהר לצאת בצהלות קרב ולהלהיט את הרוחות מול ישראל. כלומר, מתיחות בין ישראל לסוריה זה בסדר, לבנון זה כבר סיפור אחר. הארגון אף דאג להרחיק את עצמו מתקרית חדירת המל"ט האיראני והפלת מטוס ה-F-16 בשמי הגליל, לפני שבועיים. אמנם כמה ימים לאחר מכן נסראללה כבר הפליא בשבחי הפלת המטוס הישראלי ועדיין, חיזבאללה עושה רושם שהוא טרוד כעת לא מעט בחזית הפנים-לבנונית ופחות במלחמה מול ישראל.

הארגון השיעי אינו ממהר להשיב את הכוחות הלוחמים שלו המוצבים על אדמת סוריה, שמספרם נאמד בכ-8,000 לוחמים, ומסתפק בהוצאה לחופשה זמנית של חלק מהכוחות. גם בנושא הקמת חומת הגבול הישראלית באזור ראש הנקרה ובאזור מטולה, וכן בנושא סימון הגבולות הימיים סביב קידוחי הגז, חיזבאללה מותיר את הטיפול בידי צבא לבנון והמדינה עצמה.

מדי פעם בפעם חיזבאללה משגר לחלל האוויר איומים ובכלל זה פגיעה במתקני הגז הישראליים, אולם בשורה התחתונה מי שמנהל את הטיפול בסוגיות הגבולות הימיים והחומה שנבנית בגבול היא ממשלת לבנון - בגיבוי הארגון. אז מה בדיוק קרה לחיזבאללה? האם נסראללה הפך לפתע פתאום לפטריוט לבנוני נלהב ששכח את מחויבותו לציר האיראני? התשובה שלילית כמובן. חיזבאללה מדבר בשבועות האחרונים "לבנונית" ופחות "שיעית" בעיקר בגלל הבחירות הקרבות לפרלמנט בחודש מאי, שכוללות הזדמנות יוצאת דופן להגדיל במידת מה את כוחו בבית המחוקקים בשל שינוי שייכנס לתוקף לראשונה.

צריך לומר, השינוי שצפוי לחול בשיטת הבחירות הנהוגה בלבנון בחודש מאי הקרוב, אינו דרמטי. אולי אפילו קוסמטי בלבד. זו עדיין אותה שיטה ישנה נושנה שהתקבלה ב-1989 בהסכם טאיף ומנציחה במידה מסוימת את הקיפוח של העדה השיעית. לפי שיטה זו, הנשיא בלבנון הוא נוצרי, ראש הממשלה - סוני ויו"ר הפרלמנט - שיעי. חצי מחברי הפרלמנט, המהווים 64 מושבים, הם נוצרים וחצי מוסלמים - סונים ושיעים וכן דרוזים. לפי אומדנים שונים השיעים מהווים יותר מ-40% מהאוכלוסייה.

לבנון מחולקת ל-15 מחוזות והשינוי הקל בשיטה יעניק אפשרות לחיזבאללה לקבל כמה מושבים נוספים, לא יותר. לכאורה אלה חדשות מעודדות ומרגיעות מבחינת הארגון השיעי. אולם דווקא בחודשים האחרונים מסתמנת עלייתם של כוחות פוליטיים חדשים בלבנון. לא כאלה מהמחנה של אל-חרירי ומתנגדי סוריה, או מהמחנה של חיזבאללה ותומכי סוריה ואיראן. המחנאות הישנה בלבנון נסדקת לטובתו של סדר יום חדש.

זה נשמע מוכר ממחוזותינו, אך גם בלבנון מתברר ישנם קולות שהחלוקה ההיסטורית למחנות או ההישענות על האליטות המסורתיות, כבר פחות מדברות אליהם. מבחינתם הנושאים החברתיים והכלכליים בלבנון שבוערים הרבה יותר ודורשים טיפול הם: אבטלה, עוני, פינוי אשפה, חינוך וכיוצא באלה. חלק מהמועמדים החדשים הנמנים עם המגמה הזו הינם שיעים, שמאיימים גם על אפשרות הזכייה של חיזבאללה בכמה מחוזות.

כך לדוגמה באזור בעל בק-הרמל, הנחשב עני במיוחד, ועם שיעור פשיעה גבוה. מדינת לבנון הוציאה באזור זה 30 אלף צווי מעצר לעבריינים שעדיין לא הוצאו לפועל. ומשום מה שיעור ההרוגים מקרב בני האזור השיעים במסגרת הלחימה של חיזבאללה בסוריה גבוה לאין שיעור מכל אזור שיעי אחר, אם בהשוואה לדאחיה או לדרום לבנון, האליטיסטית לראיית תושבי אזור הבקעא.

כל אלה יוצרים כמובן אווירה מתוחה, תסכול ומרמור שמופנה כלפי חיזבאללה. בבחירות המקומיות האחרונות ב-2016 בבעל בק ובביירות, 40% מהמושבים שהוקצו לשיעים הלכו לרשימות בעלות "סדר יום אזרחי", על חשבון חיזבאללה בעיקר. ומכאן בעצם הרצון של הארגון למתג עצמו באופן שונה מעט - לא עוד "מגנה של לבנון" בלבד, אלא המגן והבונה של לבנון.

נסראללה עצמו הבין את הבעיה באזור בעל בק-הרמל והורה להחליף שניים מתוך ארבעת המועמדים מטעם הארגון. חיזבאללה החליט כך נראה לשדר ממלכתיות: לתמוך במדינה ובנשיא מישל עאון שהברית עמו נחשבת קריטית לארגון ולעת עתה ספק אם יש שם רצון למלחמה עם ישראל, לפחות ערב הבחירות הקריטיות. לגבי סוריה - זה כבר סיפור אחר.