סנגוריו של שלמה פילבר, עורכי הדין דרור ארד אילון ויובל נחמני, השיגו עבורו את הסכם עד המדינה האולטימטיבי. פילבר לא יועמד לדין פלילי למרות שהודה, עם חתימת ההסכם, בכך שבהיותו מנכ"ל משרד התקשורת פעל לטובת האינטרסים של חברת בזק על חשבון האינטרסים של המדינה. הוא הסביר כי מה שהחל כנאמנות עיוורת למנהיג נערץ, המשיך בביצוע מעשים פליליים מבלי שחש כי ביכולתו לעצור ולסרב. עד רגע זה לא שמענו האם פילבר טוען שנתניהו אמר לו במפורש שהוא מצפה ממנו לקדם את האינטרסים של החברה, ואם כך נאמר - האם הוסברו הטעמים לבקשה בציפייה לקבל טובות הנאה בדמות סיקור אוהד באתר וואלה, או שהייתה זו רק "רוח המפקד" כפי שפירש אותה, והוא התיישר לפיה.
אפשר להתרשם מהסבריו של פילבר כי פעולותיו מול בזק נכפו עליו הר כגיגית על ידי נתניהו, ואפשר שלא, אבל לטענתו כי באופן אישי לא ביקש ולא קיבל טובת הנאה כלשהי נבדקה ונמצאה נכונה, ונראה שהיא שאפשרה את ההקלות המופלגות להן זכה.
ברור שמרגע שפילבר הפך לעד מדינה, משקל עדותו פוחת, שכן ניתנה תמורתה טובת הנאה, ובמקרה זה טובת הנאה גדולה מאוד - אי העמדה לדין פלילי. עדות עד מדינה תמיד תיחשד ככזו ש"נופחה" כדי לרצות את החוקרים ולזכות בהקלות משמעותיות יותר. יש לי זכור שבניגוד למיקי גנור, ואף לשמואל דכנר המנוח, שהיו אנשים פרטיים שחתמו על הסכמי עד מדינה, פילבר נושא בתפקיד בכיר מאוד בשירות הציבור - מנכ"ל משרד ממשלתי - ובהתאם לחוק ולפסיקת בית המשפט העליון ראוי להחמיר עם עובדי הציבור בעבירות על טוהר המידות, שכן כולנו רוצים להאמין בניקיון כפיהם של משרתי הציבור.
האם כשפילבר אמר בריאיון לעמית סגל כי לא היה עד מדינה הוא באמת האמין שלו זה לא יקרה? השאלה הזו כנראה תישאר ללא תשובה ודאית. הריאיון ההוא התקיים בקיץ האחרון, ונראה שאיפשהו לאורך הדרך, אולי לאחר שהורחק ממשרד התקשורת והחל לחוש את בדידותו של מי שהופך באחת ממנכ"ל רב עוצמה לחשוד בפלילים, התגבשה אצלו ההכרה כי עדיף לו להגיע להסדר אשר ימנע ממנו סיכון של תקופת מאסר שתימדד בשנים ולא בחודשים.
פילבר מספר על צד אחד של המשוואה - צד ה"תן": הטבות שניתנו לחברת בבזק שבבעלותו של שאול אלוביץ'. אם בכך היו מסתכמים הדברים היה מדובר בחשד להפרת אמונים ולא בחשד לשוחד. אלא שהטענה היא שאלוביץ' נתן בתמורה טובות הנאה בדמות סיקור מוטה לטובת נתניהו, וזה כמובן מקים חשד לעבירות של מתן ולקיחת שוחד.
מפרסומי היממה האחרונה מסתמן מנכ"ל אתר וואלה, אילן ישועה, כעד מרכזי בצד הזה של המשוואה. הבוקר פורסם בידיעות אחרונות כי בימים האחרונים סיפק ישועה לחוקרים הקלטות שבהן נשמע אלוביץ' לוחץ עליו לסקר את נתניהו ובני משפחתו באופן מפרגן. עוד פורסם כי בעבר נשמע ישועה קושר בין מצבה הכלכלי של בזק לצורך במתן סיקור אוהד לראש הממשלה.
בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, כדי שמתנה תיחשב לשוחד יש להוכיח כי היא ניתנה בעד פעולה הקשורה בתפקידו של עובד הציבור.
אפשר להניח שישועה הטיח באלוביץ', בעימות שנערך ביניהם, כי אלוביץ' ביקש להיטיב עם ראש הממשלה כדי לזכות בהטבות ובהקלות לחברת בזק, שיכניסו לו רווחים במיליונים. ככל שדברים אלה מגובים בהקלטה, מצבו של אלוביץ' מבחינה משפטית יהא מסובך יותר. גם הדברים שמוסר בימים אלה פילבר לחוקריו לא יגרמו לאלוביץ' לישון טוב יותר בלילה.
החקירה תבדוק: האם נתניהו ידע?
וכעת לשאלת השאלות: מהי השפעתן של ההתפתחויות האחרונות על מצבו המשפטי של ראש הממשלה? הטענות שלפיהן אלוביץ' נתן שוחד לנתניהו על ידי הטיית הסיקור בוואלה לטובתו מתוך ציפייה לזכות בהטבות לבזק יביאו לכך שראש הממשלה ייחקר בחשד לעבירה של לקיחת שוחד גם בתיק 4000. לא רק כסף או רכוש נחשב כשוחד. גם סיקור אוהד מטעמים לא ענייניים ייחשב כהטבה פסולה, כשוחד, ואף אין חובה שמקבל השוחד ייתן בפועל תמורה.
ברור שהחקירה תצטרך לבחון האם נתניהו ביקש, או לכל הפחות ידע על כך שאלוביץ' פעל כדי לספק לו טובת הנאה בדמות סיקור אוהד, ואם כן, האם הוא הבין שהדבר נעשה ממניעים פסולים - כדי לקבל ממנו, מנתניהו, עזרה לבזק.
מבחינת הדין הפלילי לא די להראות שמדובר באפשרות קיימת, אחת מני רבות. הרף הראייתי הנדרש כאן גבוה בהרבה. אם פילבר יספר לחוקריו על אמירות שנתניהו השמיע באוזניו וקשורות בין צורך להיטיב עם בזק להטבות שמתקבלות מאלוביץ', תהא זו ראיית זהב, בתנאי כמובן שעדותו תימצא אמינה. עד אז, ניתוח המצב המשפטי יצריך שימוש בלא מעט סימני שאלה.
