ישראל מחכה לו: האם אביחי מנדלבליט קורץ מהחומר הנכון?

כמה יפים נראו החיים בדצמבר 2015. בתחילת החודש דידה רוני אלשיך, על קביו ושפמו, לטקס המחוייך של קבלת דרגות רב-ניצב מבנימין נתניהו וגלעד ארדן. לקראת סופו בחרה ועדת איתור במזכיר הממשלה אביחי מנדלבליט ליועץ המשפטי לממשלה. נתניהו היה מרוצה: בראש מערכת אכיפת החוק יעמדו אנשים כלבבו, נאמניו, ידידותיים למשתמש. לנוחים מאלה לא היה יכול לצפות, מה גם שתביעת מני נפתלי נגד ראש הממשלה ומשרדו, שהתנהלה בבית הדין לעבודה, הראתה עד כמה מוכנה גם הצלע השלישית, פרקליטות המדינה בראשות שי ניצן, להתבזות בשירות נתניהו.

והנה, מהפך, או לטענת נתניהו הפיכה. כת של לובשי מדים כחולים, הקצינים החופשיים, מנסה להדיח את השליט. כמו במצרים, כשהמלך המסואב פארוק סולק ועלתה קצונה, לכאורה בהנהגת גנרל מוחמד נגיב, למעשה בפיקוד קולונל גמאל עבד-אל נאצר; או באותה קהיר, לאחר שישה עשורים, כשמוחמד מורסי קידם את גנרל עבדל פתח א-סיסי והוא גמל לו רעה תחת טובה, בסילוקו ובמאסרו.

אבל עוד לא אבדה תקוותנו. ההפיכה תיבלם במחסום מנדלבליט. היועמ"ש יחזיר את הסדר על כנו. הוא כבר ימצא את הנימוקים המישפטיים. אלשיך יפיל? אביחי יציל, כי הרי בסופה של הדרך יקבע טיב החומר, ויש שני סוגי חומרים - אלה שאספה המשטרה וזה שממנו עשוי היועץ.

האם מנדלבליט, הממהר להיעלב בצדק ושלא בצדק, הקורבן שלא היה לאותה מחאונת מול בית-הכנסת בפתח תקווה, הוא איש הפלדה, רך ונינוח בשיגרה אך מגיח בחליפת סופרמן בעיתות משבר? האמנם כשהרגישים באבריו נתונים במפצח אגוזים, לעת משבר שילטוני ועימות בין המחוקקים והחוק, ישכיל להתעלות ולקבוע תקנון ערכי חדש לחברה הישראלית, או שמא יתבצר מאחורי האות היבשה של הסעיף הקטן? כשיצא לפני שנה וחצי, בעיניים פקוחות, לדרך הבדיקה שהיתה לחקירה שהיתה לדו"ח המשטרה, ידע שברירת המחדל תהיה הגשת כתב אישום; מראש שלל את טענת נתניהו ש"לא היה כלום". אלא שבתהליך הרכיבה על הסוס המשטרתי בלם הפרש מנדלבליט יותר משדירבן. מיסמס ומיצמץ. התשתית הראייתית של ביצועיו עד כה מותירה ספק סביר, פער מתסכל בין מה שאמר לבין מה שעשה. ביטא עמדות מרנינות, אבל לא נאבק עליהן. מי שיאמין לתומו לאמירותיו וימתין לתרגומן החד-משמעי להחלטות מחמירות, עלול להתאכזב.

אין הסבר משכנע להתנהגותו הסלחנית כלפי שרה נתניהו, שמדו"ח המשטרה וגיבויו בפרקליטות מחוז ירושלים קילף סעיפים מוצקים, וגם לא כלפי שותפו ממשרד ראש הממשלה, ראש המטה לביטחון לאומי יוסי כהן, שהתמנה לראש המוסד לאחר שעמד לפרוש משירות המדינה ולחבור לשלושה גבירים-גיבורים של פרשיות נתניהו - הבינלאומי ארנון מילצ'ן, האוסטרלי ג'יימס פאקר וההודי ראטאן טאטא. מה בדיוק קרה שם, מה היה חלקם של מילצ'ן ושרה בשכנוע נתניהו לחזור בו מכוונתו המגובשת שלא למנות את כהן לרמס"ד, מנדלבליט השתמט מלחקור. תמיד יוכל לתרץ שלא רצה להתפזר; במוסד הבינו את המסר. אפשר לזרוק לפח את מליצות הערכים. לחברים של אביחי מותר.

בהגדרת כשירותו, יועץ משפטי לממשלה כמוהו כשופט בית המשפט העליון. כשמנדלבליט בוחן את התשתית הראייתית שמוסרת לו המשטרה, מבעד למסננת של הפרקליטים החתומים על השגת הרשעות כבדות, מעובות בעדי מדינה, בתיק הולילנד, עליו להחליט כאילו ישב בין שופטי בג"ץ הדנים בעירעור על הרשעת נתניהו, או לחילופין בעתירה נגד סגירת התיק. הוא רואה בעצמו, כך אמר לפני שנים, "בראש ובראשונה פליליסט", ובשירותו הצבאי דילג בין שלושת הצדדים בתיקים פליליים - תובע, סניגור, שופט. הוא מסוגל להקיף במבטו את ההתגוששות המבצבצת ולשער כיצד תוכרע.

מאחר שאין זה מדע מדוייק, בכוחו לערוך את החשבון כחיבור או חיסור, כפל או חילוק, ולהגיע לתוצאה מסויימת, אף שיועמ"ש אחר באותם תנאים היה אולי מבצע פעולה שונה ולכן גם מקבל תוצאה אחרת, בין שמראש חתר אליה ובין שהופתע כשהמספר הופיע במחשבון. הוא אמנם המחליט העליון ודברו קובע במערכת הכפופה לו, אך אינו המתחשבן הסופי: אימת בג"ץ עליו.

זאת ידע, לפני 14 שנה, היועמ"ש הטרי מני מזוז, בבואו להפוך את החלטת עדנה ארבל, ממלאת-המקום, בתפר שבין אליקים רובינשטיין לבינו, להעמיד לדין את ראש הממשלה אריאל שרון באישומי שחיתות. ארבל נשענה על צוות של ארבעה פרקליטים; מזוז גייס כנגדם רביעייה אחרת. בג"ץ לא התלהב מהתרגיל, אבל השלים איתו.

מאין יביא מנדלבליט רביעייה כזו, אם רוב הדרגים שמתחתיו יהיו תמימי דעים בעד העמדת נתניהו לדין? מי, חוץ מהמשנה הנאמן תמיד ליועץ, לא חשוב מי היועץ, ושואף לגדול ולהיות ליועץ בעצמו, רז ניזרי? "אני רוצה שתדעו שרז הוא אחד האנשים שאני מעריך ואוהב במשרד המשפטים ובכלל. הוא חבר ולא הייתי מעלה על דעתי לשקר אותו, לא במקרה זה ולא במקרה אחר", התגונן מנדלבליט כשחוקריו הטיחו בו שכיזב לנזרי בפרשת הרפז. כשזומן לאותה חקירה, עידכן את רעייתו, את עוזרו אז כהיום גיל לימון, את סניגוריו - הנמצאים עכשיו משני צידי המתרס, ז'ק חן עם נתניהו ומשרד כהן-סטרשנוב-לונדון עם ניצב רוני ריטמן - ואת נתניהו. כשהיקשו עליו, מדוע סיפר ללימון, הפטיר, "גם הנהג שלי משה ידע". אביחי היה הבוס של משה וביבי - הבוס של אביחי.

בבואו בפני בג"ץ, אותה ערכאה שאליה הוא מייחל להיספח בעוד ארבע שנים, תשתלשל מצווארו אבן-הריחיים של מינויו מתוך לשכת נתניהו. סגירת תיקי נתניהו, או גריסתם לכדי האישום הנמוך ביותר האפשרי, תהיה לנבואה, לאזהרה, שהתממשה. נשיא העליון לשעבר אשר גרוניס, ראש ועדת האיתור שמשחה את מנדלבליט ליועץ, היה גם החבר היחיד בה שסירב לתמוך בו.

"מפקד למופת, משפטן מהמעלה הראשונה, ובעיקר אדם ישר דרך ובעל עקרונות", שיבח אותו ב-2014 קצין בכיר בפרקליטות הצבאית, בבקשו ללמד עליו זכות אצל ניצן והיועץ המשפטי יהודה וינשטיין, שעמדו לחרוץ את גורלו של מנדלבליט בפרשת הרפז. גם למנדלבליט היתה דעה טובה על עצמו. "נזהרתי ושמרתי מרחק מהאינטריגות בין לשכותיהם של הרמטכ"ל גבי אשכנזי ושר הביטחון אהוד ברק", אמר כשנחקר ביאח"ה. "פעלתי ביושר ובמקצועיות, ולכן אני כל כך פגוע מהחשדות שאתם מייחסים לי", להסתרת מסמך מהיועץ, מירמה והפרת אמונים. כמליץ יושר ציטט את האלוף יעקב (מנדי) אור ממשרד מבקר המדינה, שאמר עליו, "צדיק בסדום". וגם בעמורה, כי מהקומה ה-14 של ברק ואשכנזי עבר, לאחר התארחות במכון למחקרי ביטחון לאומי והשלמת דוקטורט, למשרדם של ראשת הממשלה ובעלה.

האירוע הקשה ההוא של חקירה משטרתית תוקפנית ופולשנית - שיחות מוקלטות, נתוני תקשורת, תישאול מקורבים, בדיקת יומנים - חרט בבשרו צלקת בצורת "מ". היתה לו גם הזדמנות רב-זירתית להתרשם מהתנהגותו הסבילה של נתניהו, שאילו התעניין והתערב, כשהרמטכ"ל בא אצלו להתמרמר ובתיקו, נצור ודרוך להגשה, המיסמך שחולל את השערוריה, היתה התסבוכת נמנעת. אבל מנדלבליט היה מוכוון מטרה. הכל הבינו שהליכתו לעבוד אצל נתניהו מגלמת תקווה לטפס ממזכירות הממשלה לתפקיד היועמ"ש. זה אינו לשבחו. הוא שקל את שיקוליו וקפץ ראש לתוך הקלחת, משמש יועמ"ש ב' - יצרן עצות ולא תובע - כשנתניהו רצה דעה נוספת, נוחה לו יותר מעמדת וינשטיין. שאפתן, לא תככן, נהנה מתשומת-הלב התקשורתית אם גם לא מההפגנות, חרד למעמדו. אין משפטן צבאי מגיע לדרגת אלוף ולתפקיד היועמ"ש מתוך הצטנעות יתרה, שלא לומר השתבללות. מנדלבליט יודע היטב לחשוב גם על מקומו בכוח, על מיקומו במערכת.

הוא מפרש את הדין ומקבל את הדין של מי שאינו מקבל את פרשנותו. היתה לו נטייה לכוף את ראשו בפני הסמכות העליונה ולהקל איתה במקום שהיה מחמיר עם זולתה. זה היה עד כה מנהגו, אולי אופיו, אך לא הוגן לראות בו שתול של נתניהו בראשות התביעה הכללית. נכון יותר לאמוד אותו בהשוואה למועמדים מציאותיים אחרים שהתמודדו איתו על התפקיד, כלומר לא האלוף במילואים ישי בר, לשעבר נשיא בית-הדין הצבאי לעירעורים, שנפסל כישר מדי. מול מועדפו המאוחר של נתניהו, גיא רוטקופף, מצטייר מנדלבליט כבנם המאומץ של אלברט שוייצר ואמא תרזה. גם דמיון פרוע שבפרועים אינו מלהק את רוטקופף לתובע המושיב את נתניהו על ספסל הנאשמים.

אין צידוק אמיתי לזהירות המופלגת של יועצים משפטיים כלפי ראשי ממשלה. זהו עיוות של שיטת הממשל בישראל. נכון שהתפטרות ראש הממשלה כמוה כהתפטרות הממשלה כולה, שחוק יסוד הממשלה מעניק לנאשם העומד בראשות הממשלה ארכת התפטרות שאינה זמינה לסתם שר ושתיק פלילי הנוגע ברה"מ הוא תיק יועץ, אבל בשיח הפוליטי, המשפיע גם על היועצים המישפטיים, סולפה משמעותן של עובדות נקודתיות אלה; עד כדי כך שגם בת זוגו של ראש הממשלה ואף מעונו הועלו לדרגת טיפול אישי בידי היועץ. כל זאת, כשהשחיתות הנחקרת, ושלא כל עובדותיה מוכחשות, היא ברמה החמורה ביותר. לא סתם שוחד, אלא תמורת חקיקה, אפשר לומר הצעות חוק פרטיות, לתועלת אישית.

ראש הממשלה הוא רק קפטן הקבוצה. אם הוא יוצא מהמגרש, סרט הקפטן מועבר לשחקן אחר, ומי ככדורגלן נבחרת הפרקליטות הצבאית מנדלבליט, הבקי בדקויות ההבדל בין מסי לאינייסטה, אמור לדעת שמותר הקבוצה מהיחיד. כשבחזית או בעורף נפגע מפקד, כולל רמטכ"ל ומנדלבליט כיהן תחת ארבעה, ששלושה מהם סיימו את כהונתם באווירת נכאים של אי-הארכה, התפטרות והתנגשות, מתמנה תחתיו סגנו או מובא מבחוץ קצין אחר. הצבא אינו מתפורר. המדינה אינה תלויה בראש הממשלה, כי לא בו מביעה הכנסת (אי) אמון, אלא בממשלה. לחוק הבחירה האישית לראשות הממשלה היו חיים קצרים ומאכזבים. אין להיבהל מאילוץ ראש הממשלה לסיים את תפקידו ומקיום סבב מחודש של התייעצויות הנשיא עם ראשי הסיעות בכנסת, להרכבת ממשלה חדשה.

אילו החשש מהתפרקות הממשלה היה אמור לעמוד לנגד עיני היועץ, בכובעו כתובע הכללי, כי אז היה עליו גם להתחשב, בכובעו השני כראש מערך הייעוץ והחקיקה, באיומי הסיעות להפיל את הממשלה אם תתקבל/לא תתקבל יוזמת חקיקה כלשהי. רק מורא החוק חייב להדריך אותו, לא הישרדות ראש הממשלה. רצון הציבור, שנתניהו מנופף בו כאילו המושבעים שפטו וזיכו אותו, מחלחל רק מבעד למסננת. האזרחים בוחרים בכנסת, הסיעות בה כורתות ביניהן בריתות ויכולות לשנות אותן. אם ליברמן נכנס ב-2016 או כחלון יוצא ב-2018, מה זה אומר על רצון הציבור ששולשל לקלפיות ב-2015.

היריב הגדול של מנדלבליט הוא הרקע האישי שלו, בעקבות שירבובו לפרשת הרפז. התנסותו כחשוד, לעתים מזולזל בגסות בפי חוקר ביאח"ה שעבר אחר כך למח"ש, רב-פקד עודד שרצר ("אתה אלוף? אתה עלוב!"), הותירה בו משקעי עלבון וטינה. הוא נאבק בקודמו וינשטיין, כדורגלן נגד מתאגרף, כדי שסגירת תיקו תנומק מפורשות בחוסר אשמה. בכך כירסם באמינות מוסד היועמ"ש, שאותו חתר אז לרשת, ומשהצליח - אל לו להתפלא על שהאמון ביועץ לא שוקם כליל, במיוחד בבואו שוב, כמו וינשטיין, מסביבת נתניהו.

כשדן שומרון היה אלוף, בפיקוד הדרום ובמפקדת חילות השדה, התנכלו לו רבי-האלופים רפאל איתן (רפול) ומשה (וחצי) לוי. שומרון הגיב בעוקצנות שהגיעה לאוזניים עיתונאיות ומשם לפירסום; העובדה שרפול ומוישה וחצי כיהנו, איש-איש בתורו, כרמטכ"ל, לא עשתה עליו רושם חריג ולא הפכה אותם בעיניו לדמויות חיוביות. אך כששומרון התמנה לרמטכ"ל וספג ביקורת באותה עיתונות, הוא התלונן שפוגעים לא בו, אלא במוסד הרמטכ"ל.

מנדלבליט פורע עכשיו את שטר מאבקו לגניזת תיקו בחוסר אשמה. לא היה די לו בכך שהמלצות המשטרה להעמידו לדין לא התקבלו - עניין שנתניהו רומז לו, כדי ליצור אחדות גורל בין שניהם, בדברו על איפוס מחצית ההמלצות. לכאורה, מבחינת הכשירות, היה יכול לממש את משאת נפשו ולהתמנות ליועמ"ש גם לו נותרה עמימות סביב הגניזה. החוק אינו אוסר למנות ליועמ"ש אדם שעילת הגניזה של תיקו היא היעדר ראיות. למעשה, ברור שוועדת האיתור היתה מעדיפה על פניו אחד המועמדים האחרים. כך גם מקרהו של השופט יורם דנציגר, שנשאר בעליון רק מפני שראש אגף החקירות והמודיעין יואב סגלוביץ' התעקש מול הפרקליטות שתיקו, ספיח מעניינו של ראש עיריית בת ים שלמה לחיאני, ייסגר בנימוק של היעדר אשמה.

משני מקרים אלה ניתן ללמוד, בבחינת קל וחומר, שלמרות שהחוק מתיר לנתניהו לכהן בראשות הממשלה בעודו במצב ביניים של מומלץ משטרה, כבר לא חשוד ועדיין לא נאשם, אין הכרח שהיועץ המשפטי יגן עליו בבג"ץ מפני עתירות הקוראות להשעותו. במקרים קלים בהרבה נוהגת הפרקליטות לדבר בדאגה על פגיעה באמון הציבור. איך ניתן לומר שאמון הציבור בראש הממשלה לא נפגע כשבחקירת המשטרה, בשני תיקים, נמצאה תשתית ראייתית לשוחד. אם היועץ ייתמם, ייפגע עוד יותר אמונו השברירי של הציבור בו.

וזה עוד לפני הנגזרות מהתיקים, כגון הטרדת העד יאיר לפיד בפי חסידי נתניהו, ובלי התיקים הנוספים, ביניהם אחד המתחמם על אדני הזינוק בין המשטרה לפרקליטות - תלונת עובד באגף הביטחון של משרד ראש הממשלה, שפריטים שניקנו לביתה הפרטי של משפחת נתניהו בקיסריה הוסוו בהזמנות הרכש כמיועדים למעון הרישמי בירושלים. אין תחתית לחבית השחיתות במשרד ראש הממשלה וסביב מעונו.

לאחר פרסום ההמלצות אמר אחד החוקרים על תחושתו, "יותר 'אבן נגולה' מ'הבה נגילה'". הנטל הכבד של האחריות הוסר מכתפי החוקרים והועבר לאלה של מנדלבליט.

בכירים בדימוס במערכת החוק - סגלוביץ' (כיום ב"יש עתיד"), ניצב משה מזרחי (לשעבר ואולי גם לעתיד ח"כ מהעבודה) ופרקליט המדינה הקודם משה לדור, שאינו מתאים לפוליטיקה - יכולים להיקרא במקובץ חסמב"ה: אנשי חוק, סדר, מלחמה בשחיתות הציבורית. כל אחד מהם שילם מחיר אישי מסויים על תקיפותו מול שליטים. מזרחי, למשל, נעקץ בידי היועץ המתחסד אליקים רובינשטיין, מעריצו של גנב העתיקות משה דיין, באשמה הנוראה של "מוטיבציית-יתר", כאילו היה טייס אף-16 הרודף אחר קרון שיגור עד כדי התעלמות מהטיל שעומד להפילו.

מנדלבליט לא נחשד מעולם במוטיבציית-יתר. הוא טרם צבר את הנקודות המזכות בכרטיס מועדון חסמב"ה. ההכרעה, שתקבע את צלמה המוסרי של מדינת ישראל, לפניו, בידיו; אולי גם עסקה גדולה לפרישת נתניהו בתמורה לענישה קלה שלו ושל אשתו.

הגיבור המשטרתי של חקירות נתניהו אינו אלשיך, אלא ראש אח"ם היוצא, ניצב מני יצחקי. בשקט ובסבלנות - מבקריו אמרו שהפריז באיפוקו, לנוכח שתלטנותו של מנדלבליט, שקודמיו של יצחקי היו שמים לה סייג - ניווט את החקירות לאורך יותר משנה וחצי, שליש מתקופתו הדחוסה באח"ם, שכללה גם חודשים ארוכים של פיקוד מקביל על להב 433. עושי דברו של נתניהו רצו להיפטר מיצחקי ולפרק את אח"ם/להב לרכיביו. אילו הצליחו, סביר שמתקפת המנע על המשטרה היתה משיגה את המטרה שסומנה ב-2015, בימי עליצותם של נתניהו, ארדן ואלשיך. בשנתיים שחלפו, אלשיך התהפך, התיישר. מנדלבליט בחצי הדרך להפוך ממושיע למרשיע, אבל מה עם החצי השני.

מאז המצאת מכונת הצילום אין עוד אמתלה לעבודה בטור, קודם ליאת בן-ארי, אחר-כך ניצן ורק לבסוף מנדלבליט, המכיר את התיק לפרטי-פרטיו. הוא לא ידפדף בדו"ח המשטרה, במהדורת הפרקליטות (מאת: יצחקי, עריכה: בן ארי, הביא לדפוס: ניצן) כבספר מתח שרק בעמודו האחרון נחשף הפושע. מנדלבליט יכול, תלוי ברצונו ובייעול זמנו, לעקוב אחר חקירות החשודים והעדים בעודם מכחכחים בגרונם ביאח"ה או אף בבלפור - המלים זוחלות על הצג בחדר הבקרה של אח"ם/להב וניתן לשדרן לכל שלוחה מבוקשת. מסתפקים במלל, כי שידור וידאו מוצפן מסובך יותר ועלול גם להתפצח ולזלוג לסקרנים תמימים ועויינים.

אם יעמיד את תיקי נתניהו ואותם לבדם על ראש שמחתו, כנדרש, מסוגל מנדלבליט בתוך חודשיים לסיים את מלאכתו ולהודיע על כתבי אישום מושהי שימוע. אם יתעלה, יעז לומר לבג"ץ עוד לפני כן שסירוב ראש הממשלה לצאת לחופשה משפטית ממושכת, תיקרא כפי שתיקרא, אמנם חוקי אך לא תקין, לא נאות. במקרים קלים יותר, כגון מינויי יואב גלנט מעמיקם לרמטכ"ל ויעקב פרנקל מהונג קונג לנגיד בנק ישראל, די היה בהימהום של וינשטיין לביטול המינויים. ההבדל הקטן: אז היה נתניהו בצד המחליט ולא המוחלט.

ברור שמנדלבליט לא יניח לציטוטי אלמונים בדבר קרע פרקליטות-משטרה לרחף באוויר ולחזק את מצג נתניהו. אשתקד, בכנס השנתי של אח"ם, בודאי גם כמסר אישי בדבר הקפאת הזכרון הפרטי מאותה קופת שרצרים של חקירתו, אמר מנדלבליט ש"אגף החקירות והמודיעין במשטרת ישראל הוא מוסד מפואר, ששמו הולך לפניו, צלע חשובה מאד במערכת אכיפת החוק ובעבודת היועמ"ש, גוף אכיפת חוק מוביל המורכב מאנשי מקצוע מיומנים, עצמאי, חסר פניות והשפעה פוליטית. אי-תלותו ניכרת היטב בהבעת הדעה בדיונים הפנימיים ובהחלטות שמתקבלות". במיוחד התמוגג היועץ מפעילותו הנמרצת של אח"ם ב"לוחמה באירגוני הפשע ובשחיתות השילטונית". לא נשמע כמו מבוא לגניזת המלצות אח"ם בתיקי הדגל של המאבק בשחיתות צמרת השלטון, אבל האם ניתן לסמוך על מנדלבליט, שידו תחתום על מה שמוחו אומר ופיו מביע? מי ינצח, האגוזים או המפצח?

ידיד של מנדלבליט דיווח, בחודש שעבר, שהיועץ נחמץ בראותו באחד הערבים שיריב של יצחקי מעז לדרוך עליו בגסות. התברר שהכוונה לברק יצחקי ממכבי תל אביב, שנפגע מרגלו השלוחה של אליסון דוס סנטוס ממכבי חיפה. כך ברגעי ההפוגה מהנבירה בתיקי נתניהו. עליו להזדרז: בעוד ארבעה חודשים מונדיאל. עד אז חיוני שיתברר מאיזה חומר הוא עשוי ואם הראייה שלו חדה מזו של השופט לירן ליאני, שפסל שער חוקי.