בחודשים האחרונים, מאז ששירה רבן, שעבדה במעון ראש הממשלה, הגישה לבית הדין לעבודה תביעה לפיצוי על סבלותיה שם - מתרחשים אירועים משונים סביב גורמים ידידותיים לה. מחשבים משתגעים, טלפונים מרשרשים, על ספסל סמוך למקומות העבודה של מי מהם מתיישבים ברנשים העסוקים בענייניהם ומשתמטים מלהישיר מבט.
מצד אחד, ברור שיש כאן בילוש, ריגול, מעקב, פישפוש בסודות האישיים והמקצועיים של ידידיי רבן. שלהם - ורק בעקיפין גם שלה - כי היא כמעט נטולת אלקטרוניקה ומשתמשת בטלפון פשוט, ואילו הם אמורים לדעת הרבה על התובעים הקודמים נגד משרד ראש הממשלה, ואולי גם על הממתינים לתורם בשרשרת מתארכת זו.
מצד שני, הביצוע חובבני למדי, קל לגילוי בידי המודיעין המסכל שנוהג לשכור יעדי תקיפה; בערך כמו אותם קציני משטרה שהבחינו בזרים, המתעניינים במידת הקפדתם על יחסי השכנות ותקנות הבנייה ושאר עניינים אפורים. תיקי מינהל ההנדסה בעירייה ורשם החברות הרי פתוחים לרפרוף. עיון בטאבו אינו טאבו. אפשר לבלוש גם בלי לפלוש, לערער את שלוותם של אנשי חוק בלי להפר חוק, ומה שעושים לשוטרים בלי להסתכן בוודאי שניתן לעשות לאזרחים.
יש כאן, בעצם, סדרת שאלות. ראשית, האם באמת היה מעקב, או שמא הנעקבים-לדעתם רק ראו צל ריגול כריגול? שנית, אם אכן היה, ונחשף כה בקלות, האם נועד לגלות חומר שלילי או רק להרתיע ולצנן להיטות של מי שנתפסים כיריביו של בנימין נתניהו?
שלישית, אם היה מעקב, האמנם הפעילו אותו חסידי נתניהו? רביעית, אם התשובה חיובית, ונאמנים דברי נתניהו שלא יזם מעקב כזה, האם היה מודע לו לאחר מעשה וקיבל את תוצריו?
סרט המתח קיבל את הליהוק המתבקש
שיטת נתניהו זה עשרות שנים היא התשה עיקשת, אישית לוחצת. לעולם אינו מתעייף, אינו מרפה, ממאמציו להשפיע על שנכתב עליו או על משפחתו. כשהנושא היה אחיו יוני ומבצע אנטבה, הפעיל מכבש אדיר להאדרת גרסת המשפחה ולריסוק כל שותף אחר לתהילה, ממוקי בצר ועד דן שומרון ומוטה גור - דרגים צבאיים מקבילים לראש יאח"ה ולמפכ"ל.
לוחמים, עדים, כותבים - כולם שמעו ממנו שוב ושוב. כשרצה עיתונות טובה לעצמו, ומתי לא רצה, ידע לטלפן ללא לאות, בין לכותב ובין לעורכו. לפני שנתיים, ערב המראתו לאפריקה, עוד ניסה בעזות מצח להשפיע על מו"ל להחליף את שליח עיתונו למסע. רק על שוטרים יחוס? רוני ריטמן למד על בשרו את התשובה.
מאחר שבטבע ידועות גם תופעות של עשן ללא אש, ואולי בכלל מה שנראה כעשן הוא קיטור, יש להביא בחשבון שכל התחנות בסיפור המעקב נכונות, חוץ מהאחרונה. היה מעקב, אחראים לו הרוצים בטובתו של נתניהו, בין לאיסוף ובין להפחדה, אבל הם גוננו עליו ולא סיפרו לו.
זה נשמע כמו רעיון לסרט מתח, וגם הליהוק מתבקש. בתפקיד המפיק: וולטר סוריאנו, מי שהתוודע לנתניהו כשהגה סרט על אודות אחיו יוני. בסרט החדש, "עקוב אחרי", מתמרמר סוריאנו על שקצות-חוט שהוליכו למקום מושבו, לונדון, שם בבעלותו חברת האבטחה והחקירות יו-אס-ג'י - כרכו דווקא אותו בפרשה שאין לו כל קשר אליה.
ואכן, בבירת בריטניה הגדולה מתגוררים כ-8.788 מיליון תושבים נוספים, כולל המלכה אליזבת השנייה, ידידים אחרים של נתניהו כמו שמואל חייק ולעתים (לאחרונה פחות) גם ארנון מילצ'ן. כנראה שיש כאן אי הבנה; באותה מידה אפשר לטפול את האשמה על ירון לונדון.
משרד עורכי הדין יצחק מולכו את דוד שמרון ייצג את סוריאנו בתיקים אזרחיים בישראל. זה, כמובן, צירוף מקרים. העובדה שזהו גם המשרד המטפל בענייני נתניהו ושעו"ד מיכאל ראבילו, פרקליטו של סוריאנו בהתדיינות קודמת, נכח גם כנציגה של שרה נתניהו בתביעת מני נפתלי נגד משרד ראש הממשלה, היא מתחום הטעות הסטטיסטית. אין בכך כדי להעיד על זרימה בכיוון ההפוך, כאילו משרד מולכו-שימרון שכר את שירותי החקירות של סוריאנו לצורך כלשהו. סוריאנו מכחיש זאת באמצעות פרקליטו העכשווי, התל אביבי, עו"ד אילן בומבך.
ובכלל, יתכן שיש כאן טעות בזיהוי. אולי קיים יותר מסוריאנו אחד. מטעמו של סוריאנו מהחקירות בלונדון מדגישים: שמו המלא הוא וולטר צבי סוריאנו. כמו רופא משפחת נתניהו, הרמן צבי ברקוביץ'. מי שמסתכן ומדבר על וולטר סוריאנו, סתם כך, ללא שם אמצעי, מניח את כספו על קרן הצבי. או כמו שכתב שופט העליון יצחק עמית, בתיק סמים כלשהו שהעירעור בו נדון לפניו, על "גנן מומחה שנדרש לרשת הפצה סיטונאית שמאחוריה עומדים אנשים נוספים הנטועים בעולם העברייני (ההשוואה לכימאי מר וולטר וייט בסדרה "שובר שורות" היא על אחריות הקורא בלבד)". מר וייט, הפליא השופט לדקדק בכבודו של הנבל הבדיוני.
עוזי ארד, מעריצו-בדימוס של נתניהו שנפגע מיחסו והתייצב בראש טור גדולי שונאיו, התעמק לאחרונה בנבכי מסלולו ואישיותו של ריצ'רד ניקסון, שהתקדם ונפל וקם והגיע לפיסגה והתרסק, בגלל אופיו. ביבי הוא "טריקי דיק" ניקסון, משוכנע ארד, אבל ביריעה של ארד חסר עדיין פרק ווטרגייט, עם התכחשות לריגול אחר יריבים.
להכחשות חייבים להאמין
המצלמה המשוטטת בין וושינגטון לירושלים נעצרת שוב בלונדון, במשרדי "יו-אס-ג'י אבטחה בע"מ", גרובנור גרדנס 8-10, שנוסדה ב-27 באפריל 2010, יש לה בעל מניות אחד ומנהל אחד - האזרח הבריטי וולטר צבי סוריאנו, יועץ אבטחה, יליד דצמבר 1967; מזכירה אחת (גב' אביב סוריאנו) ומחזור שנתי קטן. עסק משפחתי של בלשים ומאבטחים, לא חדש להוליווד, אבל נראה קצת רחוק מהמפרי בוגרט וברוס וויליס.
באותו מען, בגרובנור גרדנס, שוכנות גם החברות "טוב 7", "טוב 77", "לונדון ווסטרן ראנץ'", "קרוסרואד פרופרטיס 2" ו"דבליו-אס לונדון מנג'מנט", שהמכנה המשותף לכולן, בנוסף לבע"מ, הוא וולטר צבי סוריאנו, הלא הוא דבליו-אס. היו שם גם עוד ארבע ישויות מסחריות שהתפרקו, ביניהן "עטלף" ו"פוטבול יוניברס".
האחרונה מסקרנת במיוחד, כי לפני שמונה שנים, כשדייגו ארמנדו מראדונה נכשל כמאמן נבחרת ארגנטינה וחיזר אחר קבוצות בליגת העל באנגליה, דיווחו מדורי הספורט בעיתונות הבריטית שסוכנו, שכמעט-כמעט סגר עיסקה עם מועדון הכדורגל אסטון וילה, הוא וולטר סוריאנו. הקשר ברור: הליגה האנגלית נקראת "פרמייר", משמע גם ראש ממשלה, ונתניהו הכריז שזה שמונה שנים לא פגש את סוריאנו ולא שמע ממנו.
והנה, רגע לפני שהדמות המסתורית מחברת בין מראדונה לבין נתניהו - שאמר פעם לנשיא ברזיל שבעיניו פלה גדול ממראדונה; יתכן שלנשיאת ארגנטינה היה אומר משהו אחר - התסריט כולו נפרם, כי סוריאנו נשאל והכחיש שייצג אי פעם את הכדורגלן; ולהכחשות של סוריאנו, כמו של נתניהו, מוכרחים להאמין.