אם לא הייתה מספיק דרמה באוויר גם כך לקראת פרסום המלצות המשטרה בעניין חקירותיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך, בריאיון לאילנה דיין ב"עובדה", שפך גלון של דלק שיבעיר עוד יותר את להבות המדורה ויביא אותן לשיא בישורת האחרונה. בטיימינג שהוא כל כך קלאסי שקשה שלא להאמין שיש בו כוונת מכוון, אלשיך אמר בקולו את מה שעד עכשיו נלחש בעיקר בחדרי חדרים - חוקרים פרטיים הופעלו כדי לאסוף מידע על בכירי אגף החקירות שעוסקים בענייניו של נתניהו - והצית במערכת הפוליטית מבול של התקפות, האשמות ותאוריות קונספירציה. במיוחד, הוא סיפק על מגש של כסף בדיוק את מה שראש הממשלה היה צריך כדי להשלים משימה שהוא עמל עליה כבר חודשים: דיון ציבורי נוקב, חד וביקורתי שמטיל צל ענק של ספק מעל צמרת המשטרה והתנהלותה, שבסופו של דבר יהפוך את ההמלצות בעניינו ללא רלוונטיות.
בעוד חוקרי המשטרה עסקו בחקירות סיגרים, שמפניות, חיקורי עדים בחו"ל וגיוס עדי מדינה נגד נתניהו, הקרב בין הבוס שלהם לבין הבוס של המדינה הגיע בחודשים האחרונים לגבהים חדשים. המאבק הפוליטי של נתניהו ובכירי הליכוד על החוק הצרפתי וחוק ההמלצות עבר למתקפה על העסקתו של היועץ האסטרטגי ליאור חורב ומתיחויות בלתי פוסקות עם היועץ המשפטי לממשלה, כשברקע הדברים ניסיונות הטיוח של פרשת רוני ריטמן וסימני השאלה בקשר להתנהלות באום אל-חיראן. היד של אלשיך, שמל בעצמו את כל בניו, בחשה גם היא היטב בקלחת. בסיבוב האחרון, לא ראש הממשלה הוא זה שהתחיל, אבל זה אקורד סיום מצוין בשבילו למסע הדה-לגיטימציה במשטרה ולפחות בשלב זה - נראה שהוא זה שיוצא ממנו מנצח.
הדרישה לפתיחה בחקירה של הטענות החמורות של אלשיך הדהדה בכל קצוות הקשת הפוליטית, כשבאופוזיציה דורשים לחקור את נתניהו על שיבוש הליכי חקירה, ונאמני נתניהו חובטים במפכ"ל מעל כל גלי האתר ודורשים לחקור דווקא את המשטרה. בדיוק כשכולם התכוונו לדבר על ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר ותיקים 1000 ו-2000, כתבי המשטרה והמשפט עסוקים בפרשה חדשה, שככל הנראה בדרך להפוך לפחות לבדיקה, ואולי בעתיד אפילו לתיק 5000. אבל גם בלי המתקפות של דודי אמסלם ומיקי זוהר על סיציליה וניסיון הפיכה, הריאיון של אלשיך יצר רעש חזק כל כך - שבטוח יסייע לנתניהו לטשטש את המילים "שוחד" "מרמה" ו"הפרת אמונים" שצפויות לככב בקרוב בהמלצות המשטרה.
מבחינת אלדד יניב והמפגינים ברוטשילד, שמתכננים כבר התבצרות המונית בבלפור לקראת פרסום ההמלצות, אלה רעשי רקע בלבד, והם ישתפו אותן בכל הכוח, כמו גם ראשי האופוזיציה שכבר התחילו לזמר מנגינה אחידה של קריאות להתפטרות, או לפחות לנבצרות, ולמתג את נתניהו כעבריין. אבל יש פער גדול בין הדציבלים הגבוהים שבהם התקשורת והמפגינים מתכוננים לקבל את פני המלצות המשטרה לבין השקט המוחלט בקרב שותפיו של נתניהו לקואליציה. שם כולם רוצים לגמור עם זה, ובעיקר מחכים שזה יעבור.
שר הביטחון אביגדור ליברמן יצא להגנתו של נתניהו אמש והציע לכולם "להירגע ולחכות", וגם למפכ"ל "להתמקד בפשיעה" ולתת לראש הממשלה "לנהל את המדינה". שר האוצר משה כחלון טרח להבהיר פומבית כבר בחודש שעבר שהוא לא "קבלן פירוקים" ושהוא לא מתכוון לפרוש מהממשלה בעקבות פרסום ההמלצות. בנט וראשי הסיעות החרדיות משמיעים טון דומה והבהירו בשבועות האחרונים בצורה כזו או אחרת שלהמלצות אין משמעות. "כולם, ללא יוצא מן הכלל, רוצים בשמירת הממשלה", אמר אחד מבכירי הקואליציה השבוע. כחלון רוצה להעביר תקציב ולהמשיך להוריד את מחירי הדיור, ליברמן מרוצה מאוד במשרד הביטחון, בנט ושקד לא יפילו ממשלת ימין, ולחרדים מחכה בחוץ יאיר לפיד.
הגיבוי הפוליטי הנרחב שנתניהו זוכה לו פריך למדי, ובסיוע הסקנדלים של אלשיך הוא עשוי לעבור את משוכת ההמלצות יחסית בקלות. אבל יש בכל זאת סוג של נעלמים שצריך לקחת בחשבון במשוואה. בשנה האחרונה שמענו הרבה שבבי מידע על סיגרים, תכשיטים ובקבוקי שמפניה, אבל צו איסור פרסום הוטל מעל עדותו של עד המדינה המרכזי בתיק 1000, ובניגוד לטענותיו של נתניהו לא הרבה דלף מהחקירות. עם פרסום ההמלצות - המידע החסר יתחיל להיחשף ולהגיע לידיעת הציבור, ועוד עשוי לייצר גל נוסף של לחץ על אלה שיושבים לצדו של נתניהו בממשלה.
גם עתידו של הקרב בין נתניהו ואלשיך הוא בבחינת נעלם שעוד ישפיע על התמונה הפוליטית; ראש הממשלה ושליחיו אולי מצליחים לקעקע את אמינותו של המפכ"ל בקרב הבייס, אבל לא בטוח שאת שאר הציבור זה משכנע. אם הם ימשיכו להישיר חיצים רעילים אל צמרת המשטרה, הם עשויים לחזור בבומרנג - לשותפיו של נתניהו בקואליציה.