אמנון אסף, ממייסדי קיבוץ מעין ברוך, הלך לעולמו בסוף השבוע שעבר. אסף, בן 90 במותו, הקים במו ידיו את מוזיאון האדם הקדמון, המוכר כאחד המוזיאונים החשובים בעולם בתחום. "במשך 60 שנה הלך אמנון אסף בשבילי עמק החולה, גילה אתרים בעלי חשיבות עולמית ואסף ממצאים פרהיסטוריים ששינו את פני מדע הארכיאולוגיה הפרהיסטורית". סיפר פרופ' גונן שרון, אוצר המוזיאון ומרצה במכללה האקדמית תל-חי, על האיש שמפעל חייו הפך למוסד בעל חשיבות עולמית.
אסף נולד בתל אביב בשנת 1928. אביו, מיכאל אסף, היה פעיל מרכזי בהסתדרות, מזרחן ועיתונאי שאף שימש כיו"ר הראשון של איגוד עיתונאי ישראל. בגיל 18 התגייס לפלמ"ח. בהיותו טירון, בפלוגה א' ביגור, נפצע קשה בתאונת אימונים, אך התעקש להישאר בפלמ"ח. עם החלמתו עבר להכשרת כפר גלעדי, שם שרת כחבלן. במהלך שירותו השתתף במצבעים שונים בהם פיצוץ גשר מתחת לבופור, בלבנון, ובפיצוץ המשטרה העירונית בצפת.
לצד שירותו המבצעי, אסף החל לפתח תחביב שהפך עם השנים לפרויקט חיים; אחת העבודות בה עסקו חברי ההכשרה שלו בכפר גלעדי הייתה סיקול אבנים משטחים שנועדו לחקלאות. בשטח שנקרא חמרה התגלו בין אבני השדה גם אבני יד מצור שזוהו ככלים מלפני כ- 200 אלף שנה.
אסף התעניין באבני היד והחל לאסוף אותן בארגזים ששמר תחת מיטתו. במרץ 1947 הקימו הוא וחבריו להכשרת הפלמ"ח את קיבוץ מעיין ברוך בסמוך לאדמות חמרה. אמנון יצא לשדה לחפש אבני יד נוספות כשהדבר התאפשר. היו פעמים בהם נמצאו עשרות אבני יד ביום, במהלך השנים נמצאו באדמות חמרה, בשטח של 300 דונם, כ- 8,000 אבני יד. השמועה על האוסף עברה מפה לאוזן, ואנשי מקצוע מהארץ והעולם החלו להגיע למקום כדי לחזות באוסף שהכיל כמות אדירה של אבני יד ולבחון את כלי הצור.
"אין לי זכות לגזול ימי עבודה מהמשק"
פרופ' שרון סיפר כי "אמנון אסף כלים רבים והציג אותם בפני פרופסור שטקליס מהאוניברסיטה העברית שזיהה אותם כאבני יד, כלים גדולים דמויי דמעה המסותתים על שני פניהם ומאפיינים את תקופת האבן הקדומה. אבני היד מהאתר של מעיין ברוך הציתו את העניין של אמנון בפרהיסטוריה שהוליך אותו כל חייו. אמנון, שהתגאה כל ימיו בהיותו פלאח פשוט וקיבוצניק הרחיב את סיוריו בעמק החולה, אסף מאות אלפי ממצאים וגייס שתיים מהתכונות שאפיינו אותו - עקשנות והתמדה, כדי להבטיח שהאוסף לא יישאר נחלתו הפרטית אלא יהיה זמין לחוקרים, לתושבי העמק ולכל המתעניין. האוסף שאוכסן בתחילה בארגזים מתחת למיטה בחדר הקיבוץ צמח לאחד המוזיאונים לארכיאולוגיה פרהיסטורית החשובים בעולם".
בעקבות הממצאים הרבים והעניין של אנשי המקצוע, הקים באחד הצריפים שבקיבוץ, מוזיאון שבו הוצגו הכלים. לאחר שנים עבר המוזיאון למבנה גדול ומרשים. התחביב לא נחשב לענף עבודה מוכר בקיבוץ, ובמשך אנשים הוא זכה מדי שנה ל-30 ימי עבודה במוזיאון, כשבשאר הזמן הוא נדרש לעבוד בענפי המשק האחרים. לצורך משימת חייו הקדיש שבתות רבות, לילות ושעות פנאי וגם גייס את בני משפחתו למשימה. "הקיבוץ שלנו צעיר והחברים עובדים קשה ואין לי כל זכות לגזול יום עבודה מהמשק", הסביר בשנים הראשונות לקיומו של המוזיאון ששכן אז בצריף.
במשך השנים הרחיב אמנון את אוסף המוצגים וכלל בתוכו ממצאים ארכיאולוגיים ממערות קבורה שנחשפו סביב מעין ברוך מתקופות הברונזה, הרומית והביזנטית וכלים שנאספו משבטים ועמים בכל רחבי העולם, המאפשרים להבין וללמוד על חיי האדם הקדמון. עם התבססות המוזיאון הפריהיסטורי, איגד אמנון אוסף מרשים של כלים שנאספו מקרב חברות ושבטים בעולם. חברות אלו חיות באמצעות טכנולוגיות עתיקות הנותנות לנו מושג על צורת החיים והטכניקות של האדם הקדמון.
עד לפני חמש שנים, כשהיה בן 85, עוד עבד במוזיאון. במהלך השנים מילא תפקידים שונים בקיבוץ ושימש גם כמזכירו. "אמנון אסף, שלא למד מעולם ארכיאולוגיה, אחראי לגילויים של כמה מהאתרים החשובים והמרכזיים בחקר ההיסטוריה האנושית", ציין פרופ' שרון. "האתר בעינן שבעמק החולה מתעד את ראשית התיישבות הקבע, בתי האבן הקדומים בעולם ובעל החיים המבוית הראשון - הכלב. האתר ביסמון, אותו גילה אמנון בתחתית בריכת דגים שיובשה, הוא האתר הניאוליתי הגדול ביותר בארץ. עוד עשרות אתרים נוספים מכל רחבי עמק החולה מוכרים היום למדע בזכותו של אמנון. ממצאים מכל האתרים שגילה מוצגים היום במוזיאון שהקים בקיבוץ מעיין ברוך. את המוזיאון הקים אמנון במו ידיו, עיצב את התצוגה והתאים את ההדרכה לדרך שהייתה נכונה בעיניו לחשיפת הפרהיסטוריה לקהל. התוצאה היא מוזיאון שהוא אמנון".