פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אומרים שיש לו הרבה כסף: סיפורו של נוכל קטן ומרושל

      משמרתו הראשונה של מנחם בבית חולים סיעודי הייתה קשה, ומשם הכול הידרדר

      כספת (ShutterStock)
      תאוות הבצע סימאה אותו (תצלום: ShutterStock)

      גם הסיפור הבא מבוסס על התרחשות אמתית, שמות המעורבים שונו מהסיבות הברורות.

      מנחם היה נוכל קטן ומרושל מהסוג שמקסימום מסוגל לגנוב זבוב מת מעכביש עיוור. אם הייתה ספינת שוטים, את מנחם היו שמים קצין תרבות. נאמר כך, ככישלון, מנחם היה הצלחה פנטסטית.

      אחרי שנתפס במעשה נוכלות זעיר הוא נשלח לרצות חצי שנת עבודות שירות בבית חולים סיעודי אי שם בצפון. ביום שהתייצב לריצוי עונשו, קיבלה את פניו האחות הראשית והזועפת דליה שהביטה בו בסלידה מופתעת כמו הורים שלוקחים את הילדים שלהם לדיסנילנד ורואים שם את מיקי מאוס מאונן. על אף שלא היה מקובל לשלוח את החדשים למשימות התאבדות, היא הורתה למנחם לסייע לעובדי המשק המנוסים בסיבוב החלפות חיתולים.

      אין ספק שמשמרתו הראשונה של מנחם הייתה חוויה לא קלה. קריסת הגוף, ייסורי הכאב, יגון הבדידות והריח הנורא במחלקה, ניחוח מחליא של חומרי ניקיון עם חרא, גרמו לו לרחם על עצמו.

      "תכיר, זה אהרון" קטעה מאשה מכוח העזר את חוט מחשבתו וטפחה על שכמו של ישיש ששכב מובס במיטתו. "מוח שלו כמו פירה אבל אומרים שיש הרבה כסף. עשיר מאוד. זה לא עוזר הרבה עכשיו", חייכה ובתנועה אחת הניפה את אהרון והסירה ממנו את מכנסי הפיג'מה עם חן של מלגזה בקולחוז.

      מנחם בחן היטב את המאושפז. עיניו היו כבויות, אך מבעד לעווית שפתותיו מזילות הריר נדמה היה שמבצבץ חיוך אירוני. "כמה זמן הוא פה"?
      "שנה כמעט" השיבה בעודה טורחת בהחלפת החיתול.
      מנחם הבחין במפתח תלוי על צווארו של אהרון. הוא זיהה מיד את סוג המפתח. מעניין, חשב לעצמו.
      "ילדים? אישה"? שאל.
      מאשה השיבה את הפיג'מה למקומה, זרקה את החיתול המשומש לפח והביטה במעשי כפיה כשידיה על מותניה. "לבד כמו כלב". נשפה בפסקנות ידענית מלווה בהד מרוחק של השלמה פילוסופית.
      מנחם זיהה את סוג המפתח, זה היה מפתח כספות.

      אירוניה איכותית

      מבוקשו ניתן לו מהר מהצפוי. לא חלפו שבועיים ובוקר אחד הבחין מנחם כי מבקר הגיע לאהרון. המבקר, פרוע שיער, לא מגולח, בסוודר צמר מטונף, שאם להודות על האמת, כנראה הריח הרבה יותר טוב כשעוד היה כבשה, ישב ליד אהרון והביט בעיניים עורגות בקערת ג'לי אדום של בתי חולים על המדף ליד המיטה. מנחם התעניין אם המבקר רעב. המבקר, ששמו היה ברוך, השיב בחיוב. אחרי שמנחם חזר עם מגש מלא בכל טוב שיש לבתי החולים להציע, ברוך היה בכיס שלו. הוא סיפר לו בין טיק לטיק שהוא למעשה עמית מקצועי של אהרון. במשך 30 השנה האחרונות, ברוך ואהרון עסקו בפשיטת יד סמוך לקבר רשב"י במירון. על פי ברוך, אהרון נחשב לעילוי בתחום השנוררות ובמהלך השנים צבר הון רב אותו החזיק, על פי השמועה, בכספת בביתו בצפת. בירור מהיר במחשב העלה את הכתובת. למנחם הייתה תכנית.

      בחלוף שבוע הזדמנה לו שעת כושר. מנחם עשה משמרת אחה"צ כשגילה לפתע שהוא איש הצוות היחידי במחלקה. הוא לא היסס ונכנס לחדרו של אהרון ומבלי להשתהות, הוציא מכיסו מפתח תלוי על חוט וביקש להחליף את המפתחות. אלא שאז נאנח הזקן ברעש חריקה נורא, כשער חלוד ועתיק. קול נורא של יגון קיומי הבוקע מזקן הכלוא בתוך חדרי מוחו הנמסים. החרחור האחרון של תאוות חיים הפעיל את אזעקת ההחייאה שהחלה מצפצפת בהיסטריה, הרופא התורן פרץ מחדרו רוכס חלוק, ואחריו התגנבה האחות האחראית, לחייה סמוקות. מנחם המופתע לא הספיק לבצע את ההחלפה.

      הרופא החל בתהליך ההחייאה, במהלכה הביט במנוח במבט מודאג. אזעקת המוות הפתאומית הופעלה בדיוק ברגע השיא שלו והרופא לא זכר אם יצא בזמן. במצבי חירום קשה להעריך אירוניה איכותית.

      כעבור עשר דקות כוסה ראשו של אהרון בסדין. מנחם הוצא מהחדר שננעל. אמבולנס הוזמן כדי להעביר את הגופה לחדר קירור בבית חולים חיפאי. מנחם ניצל את ההזדמנות והתנדב ללוות את המנוח. "זו מצווה גדולה" הסביר בכובד ראש.

      תמונת דיפלוט (מערכת וואלה! NEWS , וואלה)
      אווירה עליזה ברכבי מתים (תצלום ארכיון)

      אין ספק שהאווירה ברכבי מתים יכולה להיות עליזה למרות המטען והניחוח החזק של חומרי החיטוי. הנהג בהחלט ניסה לפתח שיחה בנוגע למכבי חיפה אבל מנחם היה עסוק בחישובים כיצד יחליף בין המפתחות, ולא ענה לנהג שחשב שהוא אנטיפת. בעליה של דרך פרויד, התגבר מנחם על הדחייה הטבעית והצליח להשחיל ידו בין הגווייה הטרייה לסדין מגשש אחר המפתח.

      "הלו מה אתה עושה למנוח"? סובב הנהג את ראשו בכעס וממש באותה שניה מנחם הספיק להבחין בדמות על הכביש. אורות האמבולנס האירו גבר גבוה וקירח ששוטט בין המכוניות הנוסעות. כעבור שניה נשמעה חבטה איומה. הנהג איבד שליטה והאמבולנס התהפך. דלתו האחורית נפתחה ומבעדה נפלטו מנחם והגופה. כשהתעורר מנחם מעלפונו ונעמד כואב על רגליו מיהר לעבר הגופה החבולה. לזוועתו גילה כי המפתח נעלם. נהג האמבולנס הלכוד ברכב ההפוך קרא לעזרה אך מנחם, כמוכה אמוק, מישש בחושך את האדמה. המפתח עף לוואדי ונעלם לנצח.

      במורדות הוואדי, הבחין כלב משוטט בחיה מוזרה שצצה פתאום סמוך לטריטוריה שלו. הכלב התקשה להחליט מהי החיה. על פי צורתה, גודלה ושעירותה זו חיה ממשפחת החתולים אבל בניגוד לכל חוקי הטבע שהכלב הכיר, לחיה השעירה היה ריח של תרנגול הודו עם קצת כבש זקן. הכלב חכך בדעתו מה לעשות ובסופו של דבר כפה על החיה המוזרה יחסי מין ומיד לאחר הפורקן, הרג אותה בין מלתעותיו.

      למרות הפיתוי להתאשפז בבית חולים יותר מיום אחד ולנסות לסחוט את הביטוח, מנחם הדואב מיהר לחתום על מסמכי השחרור הרפואיים. בבוקר הוא שוחרר וכבר באותו לילה עמד סמוך לדירתו של אהרון בצפת. הפריצה לא הייתה קשה אבל את פניו קידמו ערמות אשפה וזבל. בחייו הארוכים הספיק אהרון להפוך את דירתו הצנועה למוזיאון מאובק לאספנות חסרת תכלית. ערמות אדירות של עיתונים ישנים ומצהיבים, שקיות אשפה מלאות בקבוקים ריקים, רהיטים שבורים, מכשירי חשמל מרקיבים. מנחם חיפש אחר הכספת, גופו התכסה טינופת, ריאותיו נאבקו באבק בעודו נובר אחר האוצר. אחרי שעה ארוכה מצא כספת ישנה וכבדה של חברת צ'אב. להזיז אותה לבד לא הצליח. הוא ירד לרכב והביא פטיש ואזמל ואז החל עמל. הרעש המתכתי החריש אותו, תאוות הבצע סימאה אותו, מנחם לא שמע ולא ראה את השוטרים עד שאזקו אותו. השכנים ששמעו קולות חשודים בדירה הזנוחה הזעיקו ניידת.

      למחרת, בדרך להארכת המעצר בבית המשפט, מנחם שמע ברדיו של הניידת ראיון עם אחיו של קורבן התאונה בדרך פרויד.
      "מתי ראית אותו פעם אחרונה" שאל המגיש.
      "שעה לפני התאונה, אכלנו שווארמה אצל אמיל" נשבר קולו של האח, "אבל ממש לפני שפגעו בו הוא דיבר איתי בנייד מהכביש".
      "מה היה לו לחפש על הכביש"? התעניין המגיש.
      "הפאה עלתה לו 7,000 שקל. משהו מיוחד, בהזמנה אישית".
      "מה הפאה עשתה על הכביש"? השתנק המגיש.
      "עפה לו מהחלון, הייתה כנראה רוח פרצים", ייבב האח.
      כעבור שבוע הזמינה המשטרה פורץ מדופלם לפרוץ את הכספת. הפורץ התרשם מאוד מהכספת הישנה אך הצליח לפרוץ אותה כעבור שעה. הכספת הייתה ריקה למעט פתק מצהיב מאת היצרן: Be careful: don't lose the key.