מארגני הכנס המבצעי שהתקיים בשבוע שעבר בפיקוד דרום בראשות האלוף איל זמיר היו מרוצים. למעט מפקד חטיבת הצנחנים, אל"מ יקי דולף, ומפקד חטיבה 7, אל"מ רומן גופמן, שהשתתפו באותן שעות בתרגילים, נרשמה נוכחות מלאה של כלל מפקדי החטיבות והאוגדות הרלבנטיים למערכה עתידית ברצועת עזה.
הכנס כלל הצגת קבוצת פקודות (קפ"ק) ותיאום ציפיות לגבי האופן שבו עשויה להיראות המערכה הבאה נגד חמאס וארגוני הטרור האחרים, במידה והתקופה הנוכחית, היציבה יחסית, תידרדר לכדי מלחמה. בנוסף, התקיימה גם הרצאה שהעמידה במוקד את הקרב על מוסול בעיראק - צבא עיראק וכוחות הקואליציה נגד דעאש. היה זה ניסיון להציג תרחישים ודילמות משדה הקרב שהתנהל בעיקר בשטחים בנויים וצפופים, רווי אוכלוסייה.
ביוני 2014 כבש ארגון דעאש את מוסול, העיר השנייה בגודלה בעיראק, ובה כשני מיליון אזרחים, תלוי כמה כפרים ועיירות כלולים בחישוב. מנהיג הארגון הרצחני אבו בכר אל-בגדדי הכריז באותו חודש במסגד אל-נורי בעיר על הקמת המדינה האסלמית וחזון הח'ליפות, ובארות הנפט העיראקיים שימשו לו גב כלכלי איתן.
לפחות שני ניסיונות של צבא עיראק לכבוש מחדש את העיר נכשלו זמן קצר לאחר מכן, בעיקר בשל הערכה מוטעית, ולפיה כוחות מיוחדים ויחידות ללוחמה בטרור יצליחו לפצח את חגורות ההגנה של דעאש, במקום מסות של חיילי חי"ר מאומנים בשילוב מודיעין, תמרון ואש אווירית.
הממשלה העיראקית וכוחות הקואליציה העריכו כי הכרעה במוסול תביא לתפנית במלחמה הכוללת נגד דעאש במדינה ובאזור כולו, ויותר משנתיים לאחר מכן, ב-17 באוקטובר 2016, יצא לפועל מבצע נוסף, רחב היקף, ובו תוגבר הצבא בכוחות פשמרגה ומתנדבים, בשילוב כוחות אוויר של קואליציה משש מדינות מערביות בראשות ארצות הברית. למעלה מ-100,000 אוחזי נשק לחצו על העיר, ומולם עמדו, על פי הערכות בראשית המבצע, כ-8,000 פעילי דעאש חלקם בני המקום, שאימצו את החזון - אם מתוך בחירה ואם מכפייה.
אימונים לחוד ומציאות לחוד
במשך חודשים ארוכים אימנו יועצים מערביים את הכוחות לשלל תרחישים שהם אמורים לפגוש במוסול, אך עד שאתה לא פוגש את המציאות בשטח, אתה לא באמת מוכן: מכוניות תופת, מחבלים מתאבדים, תעלות, מנהרות, טילי נ"ט, מוקשים, פצצות מרגמה, רחפני מודיעין וגם כלים קטנים שמטילים רימוני רסס ואינספור צלפים. פעילי דעאש הסתתרו בעיקר בבתי אזרחים והשתמשו בהם כ"מגנים אנושיים".
בפתיחת המבצע, בעוד הכוחות מתמרנים לעבר העיר דרך הכפרים והעיירות שעוטפות אותה, פיזרו מטוסי חיל האוויר העיראקי כרוזים ובהם קראו להמוני האזרחים להתרחק מאזורי הקרבות. דעאש החזיק רבים מהם בכוח, אך היו גם כאלה שהצליחו להימלט ולהיקלט בעשרות אלפי אוהלים שהקימו ארגוני הסיוע הבינלאומיים. החשש ממשבר הומניטרי ומהרג אזרחים לא מעורבים ריחף לאורך ימי המבצע, שאמור היה - שוב, על פי הערכות ראשוניות - להסתיים תוך חודשים ספורים.
ימי התמרון היו קלים, אך ככל שהתקרבו הכוחות לעבר העיר ההתנגדות גברה. צירי לוגיסטיקה וניוד פעילי טרור מסוריה וטורקיה הקרובות היוו אתגר עבור הצבא, וכוחות הקואליציה הפציצו מהאוויר מוקדי דעאש והגישו במקביל סיוע קרוב לכוחות הקרקע שהתקדמו על גבי טנקים, נגמ"שים, ג'יפים ממוגנים ודחפורים.
דעאש נערך במשך חודשים למבצע. נפט נשפך בתעלות, סירות נפץ הוכנו בנהר החידקל ומטוסים לא מאוישים פוצצו גשרים ודרכי גישה. שבועות רבים חלפו עד שמפקדי צבא עיראק וכוחות הקואליציה הבינו שטיהור השטחים הנרחבים מצריך כיתור ומעבר מבית לבית. בניגוד גמור לתוכנית, ארכה הלחימה 266 ימים ארוכים ומדממים.
כוחות הקרקע למדו תוך כדי תנועה כיצד לנהל לחימה בשטחים בנויים וצפופים, שבהם נעים בזריזות לוחמי דאעש לבושים בגדים "אזרחיים". תושבים נמלטים עברו בדיקות רנדומליות כדי לאתר ביניהם טרוריסטים, והכוחות שפעלו בשטח נאלצו לשמור על דריכות תמידית מחשש שמכוניות תופת יופעלו בצמוד למבנים. ככל שחלף הזמן, פיתחו הכוחות טכניקת מעקב ואיסוף באמצעות רחפנים, שסייעה להם לאתר פעילי דעאש ולשמור על המבנים והצירים שבהם שהו. כך, קצין עיראקי שישב בתוך חדר הפעיל רחפן והביט באמצעות טאבלט בתמונה החדה שהוא מעביר, וכל פרט מידע רלבנטי נשלח במהירות לכוחות בשטח.
הדלת לא תחסום
עיקר הקרבות התבססו על "ירי מנגד", ולא על לחימה פנים מול פנים. דעאש הבין מהר מאוד שמול המסה העיראקית דרושה מעין לוחמת גרילה, כזו שתאפשר להם להסתתר בשטח ולהופיע לזמן קצר כדי לתקוף ולהיעלם שוב. רגעי האימה עבור הכוחות הקרקעיים התרחשו כשפעילי דעאש השתמשו באזרחים שהניפו דגלים לבנים, או כשמחבלים מתאבדים היתלו בהם באמצעות השלכת רימוני רסס והפעלה מהירה של חגורת נפץ.
ההתקדמות הקשה ביותר נרשמה בתחומי העיר העתיקה של מוסול, אזור שבו כלי רכב בקושי יכולים לנוע. טיהור השכונות והמעבר מבית לבית הזכיר את הלחימה בלב שכם במהלך מבצע "חומת מגן", שאותה הוביל מח"ט הצנחנים דאז וסגן הרמטכ"ל כיום, האלוף אביב כוכבי. צלפי דעאש שהמתינו ברחובות חייבו את הכוחות "ליצור" פתחים בקירות האבן העבים כדי להמשיך לנוע, וסרטונים רבים ביו-טיוב מראים כיצד החיילים מנסים לפרוץ דלתות פלדה בבעיטות או בפטישים כבדים. צה"ל, לעומת זאת, שיפר דרמטית את הטיפול בנושא ומשתמש כיום בטיל ה"מטאדור", בפס פריצה שמורכב מחומר נפץ זעיר ובאמצעים הידראוליים שקטים.
ההתנהלות מול האזרחים המקומיים, שחששו מסגירת חשבונות עמם משום שגידלו זקן או שאימצו לכאורה את חזון הח'ליפות, הייתה אתגר משמעותי נוסף. הוא כלל גם הסבר לסונים כי אין בכוונת הכוחות - שרבים מהם היו שיעים - להענישם. המסר היה פשוט: באנו לשחרר את מוסול מידי דעאש.
במקביל, התנהלה מלחמה תודעתית בכלי התקשורת, והכוחות העיראקיים שילבו עיתונאים מכל רחבי העולם כדי להציג פעולה מידתית שמבקשת להפריד בין אוכלוסייה לפעילי טרור. הצלחת הכוחות נועדה לפגוע במקביל באחד היתרונות הגדולים של דאעש - אפקט תקשורתי חיובי שסייע לו עם השנים בגיוס פעילים.
לקראת קיץ 2017 הצליח הצבא העיראקי לכתר את העיר העתיקה. ההתקדמות הייתה איטית במיוחד - כאלף מטר בארבעים יום. זמן קצר לפני תום הקרבות, פוצץ מתחם מסגד אל-נורי. כוחות הקואליציה טענו כי דעאש רצה למנוע "תמונת ניצחון", ואילו פעילי הארגון האשימו בפיצוץ את צבא עיראק.
ב-10 ביולי הכריזה הממשלה העיראקית על כיבוש מוסול. המוני האזרחים חזרו לבתיהם, או למה שנשאר מהם. ההרס היה עצום. על פי הערכות ארגוני הסיוע, יותר מ-7,000 אזרחים נהרגו בימי הלחימה, 20 אלף נוספים נפצעו, בעוד צבא עיראק רשם 1,000 חיילים הרוגים.
נדמה שמפקד פיקוד הדרום רצה להמחיש בכנס עד כמה שניתן את ההקבלה ללחימה העתידית ברצועת עזה. אין ספק שהרמה המקצועית של צה"ל, המודיעין ואמצעי הלחימה עולים באופן דרמטי על אלו שהוצגו במוסול, אך עדיין מדובר בעיר גדולה במיוחד, עם מתארים שחלקם תואמים את רחובות חמאס.
מדובר בתמרון לעומק, לא בתנועה של 2.5 ק"מ מגדר המערכת לטיפול במנהרות כמו במבצע "צוק איתן". מוסול הצריכה התמודדות עם מנהרות, ירי מנגד ואויב שלא שש להילחם חזיתית. הקרבות בה העלו במקביל דילמות פיקודיות אסטרטגיות על התמשכות הלחימה, שאלות טקטיות לדרג הזוטר שנגזרו מאכזריות האויב ובעיות הומניטריות שעשויות להכביד על המפקדים בשטח. שם וכאן, נראה, ארגוני הטרור לא מהססים לפעול ממתקנים רגישים כמו מוסדות חינוך, בתי חולים ומסגדים, תוך שימוש ציני באזרחים.
"שאלת היסוד שצריכה להישאל היא מה ישראל רוצה להשיג בסוג כזה של אירוע", אמר השבוע לוואלה! NEWS שר הבינוי והשיכון ומפקד פיקוד הדרום לשעבר, האלוף במיל' יואב גלנט. "במוסול היה שינוי מצבי. ממשלת עיראק רצתה להחזיר שליטה על ש4טח. ישראל לא מעוניינת בעזה ורואה בה כנטל. כיבוש של השטח ברצועה הוא פעולה מקומית זמנית שאחריה ישראל תיפטר ממנו ותצא החוצה. התהליך הזה משליך על צורת הקרב. ביצוע המשימה: פשיטה, תפיסת שטח לזמן קצר תוך ניצול גורם הפתעה. המשתנים חייבים להיות גביית מחיר מהאויב - מחבלים הרוגים, פגיעה בתשתיות טרור - מניעת אזרחים הרוגים ומזעור עד כמה שניתן של המחיר לכוחותינו".
גלנט, שפיקד על מבצע "עופרת יצוקה" בחורף 2008, במהלכו בותרה הרצועה לשלושה חלקים וכוחות צה"ל תמרנו לעומק השטח, הוסיף זווית חשיבה שונה. "עזה נערכת שנים ארוכות ללחימה מול ישראל, מוסול לא נבנתה ככזו. מנגד, אין עוד עיר בעולם שיש עליה כזה מודיעין איכותי ברבדים שונים ובשכבות כמו עזה. הפעולה בה צריכה להיות בשישה ממדים: צפון, דרום, מזרח, מערב, אוויר ותת-קרקע. מה האתגר? גם במקומות שטיהרת עשוי לצאת לך מחבל מתחת לאדמה. יש לי רעיונות, אני לא רוצה לחלוק אותם עם הציבור. כבר הפתעתי אותם במבצע, והסיפור האמיתי שם הוא פגיעה במנהיגים ובכמה שיותר מחבלים. חשוב גם לזכור שיש לנו אויבים מסוכנים יותר מאלו שבעזה".
ד"ר אל"מ במיל' גבי סיבוני, מנהל תכניות המחקר של המכון למחקרי ביטחון לאומי בתחומי צבא, אסטרטגיה ולוחמת סייבר, הדגיש כי בשונה מניסיונות הכיבוש הראשונים והכושלים של מוסול, על צה"ל לייצר כבר בהתחלה דילמות לאויב ברצועה. "כפי שמופיע בתפיסת צה"ל, הוא רואה שילוב מיידי בין האש לתמרון. במקרה של חמאס זו פגיעה בשרידות השלטונית שלו, והוא כבר הראה בעבר שהוא יודע לעמוד באש ולספוג נפגעים. מנהיגיו מסתתרים, המפקדים יורדים מתחת לקרקע והוא ממשיך לירות לעבר ישראל. האש מהאוויר לא בהכרח גורמת לו להפסיק את הירי, והוא לא תמיד ימהר במצב הזה ללכת להפסקת אש".
לדבריו, "צריך לייצר לו דילמה קשה. שרידותו השלטונית היא הדאגה המרכזית שלו, והדבר היחידי שיעצור אותו זה תמרון, פעולה קרקעית לעומק ומכל הכיוונים. אל היעד ועל היעד חשובים כאחד. השאלה היא מה תהיה המטרה האסטרטגית שיקבע הדרג המדיני. אני יודע דבר אחד: כשיורים עליך אתה צריך להפסיק את האש. אתה לא יכול לאיים על כניסה למרכזי הערים ולא לבצע. הם צריכים לדעת שאתה מתכוון להגיע, לתפוס ולהשמיד. יש שתי חלופות עיקריות: הגרועה היא להגיע אל השטח ולהישאר כדי לראות מי יקבל אחריות, הרשות או הקהילה הבינלאומית. האפשרות השנייה היא כניסה ויציאה. הנחת היסוד היא שהנהגת חמאס חושבת באופן רציונלי. היא לא רוצה להתאבד. ברגע שהם יגיעו לנקודה שזה מסכן אותם הם יעצרו, כמו בצוק איתן. זה המשחק. השאלה היא אם אתה מוכן ללכת עד הסוף כדי שהוא יעצור".
סיבוני, בעבר מפקד סיירת גולני, הבהיר כי "זו צריכה להיות מערכה קצרה ככל האפשר. לא מדרגות הסלמה ולא פינג-פונג. ברגע שזה קורה, לפעול עם כל הכלים שעומדים לרשותך, תוך מאמץ הומניטרי ודאגה לאזרחים".
לפני מספר שבועות הגיעו כוחות גבעתי לאוגדת עזה, מלווים בכוחות שריון שחזרו מאימונים. על כתפיהם מונח מאמץ ההגנה על גדר המערכת ובעיקר על היישובים, וכן אבטחת העבודות ההנדסיות לבניית חומה תת-קרקעית, שמעמידות בשלב זה מאות עובדים על הגדר בסכנת פצמ"רים. עם זאת, מוכנות הכוחות בשטח מכוונת בעיקר להידרדרות ביטחונית קיצונית.
"ההנחיה המטכ"לית לפיקוד דרום היא לשמר יציבות ביטחונית והרתעה, לממש פרויקטים, ביניהם נגד המנהרות, ולשפר מוכנות למערכה נוספת ברצועה", אמר בשבוע שעבר קצין בכיר בפיקוד דרום, "כל יום המצב יכול להשתנות. אנחנו צריכים להחזיק את חמאס מרוסן ומוחלש".
הפיקוד עוסק לא רק בתכניות אלא גם באימונים, ובחיזוק הצוות הקרבי-גדודי, שבניגוד לגדוד החי"ר "הקלאסי", מורכב כיום מכוחות חי"ר, הנדסה, שריון, "רוכב שמיים" (מזל"טים) ויחידת עוקץ. "אנחנו עוסקים ביכולות להכריע את האויב. לא רק בהגעה אל היעד אלא כשאנחנו על היעד. אחרי שהגעת אל הנקודה מה אתה עושה? זה עיסוק עם שטח בנוי, תת-קרקע והתמודדות עם אוכלוסייה מקומית. אנחנו גם משפרים יכולות בתת-קרקע ועוסקים במרכיבי האש השונים. תופעל אש מסיבית על ידי הפיקוד. יש לנו בנק מטרות עשיר ומגוון", הדגיש הקצין.
על האיום המוחשי שעומד מול מפקדי הפיקוד, כפי שהוצג בכנס, הוסיף הקצין כי "אנחנו בהתרעה עמוקה על הצד השני. אני יכול להוכיח את זה". לדבריו, יחיא סינואר, גורם הבכיר בעזה, צריך לבלוע בתקופה האחרונה הרבה צפרדעים. "זה לא אומר שאם תפתח מערכה הוא לא ינסה לפתוח חזית גם מסוריה, לבנון וסיני", העריך.
אותו קצין לא מזהה לעת עתה התקדמות בדיוק הרקטות של החמאס מאז "צוק איתן", אך כן מודאג מניסיונות השימוש ברחפנים. על איום המנהרות ההגנתיות בעומק השטח, אמר כי "גבעתי תידרש לכתר אזורים, להשמיד מתחת ומעל הקרקע. כל אחד יידרש לצמצם ירי בגזרה שלו. בסוף הם יזנחו את התת-קרקע ויעברו לרגלי".
מפקד חטיבת גבעתי, אל"מ דדו בר כליפא, שקיבל השבוע בשם החטיבה בפעם השלישית ברציפות את פרס מפקד זרוע היבשה לכושר קרבי, השתתף אף הוא בכנס. "האתגרים שלנו עמוק עמוק בקרקע וגבוה מהקרקע, גם בבניינים ובמגדלים גבוהים, ירי במאמץ, לא רק אחרי מאמץ, נשיאת משקלים כבדים, מגע עם אויב בטווחים קצרים, ריצה למחסות בשטחים צפופים, כוח מתפרץ חזק", הסביר לוואלה! NEWS.
ככלל, ההערכה בפיקוד היא כי יציאה של חמאס למלחמה נגד ישראל היא המוצא האחרון של הארגון, שמתמקד בימים אלו בעיקר בניסיונות לבסס את שלטונו ולהיחלץ מהמשבר הכלכלי. "זה יקרה כשלא יהיה להם מה להפסיד. יש פה הרבה מרכיבים שמשחקים לרעתם אבל כשלא תהיה להם ברירה הם יפעלו לפרוץ את הבידוד שבו הם נמצאים. מה יהיה הסימן? כשחמאס יצטרף לשיגורים נבין שההרתעה נפגעה", אמר הקצין הבכיר, תוך שהוא מדגיש מסר שהוצג לקבינט הביטחוני לאחרונה, ומתיישב היטב עם עמדת שר הביטחון: "במערכה הבאה? לתת את המכה הכי חזקה לאויב".