מייד אין ימק"א

מאת טל וולק


אחת התמונות הכי סוריאליסטיות בכדורגל הישראלי בשנות השבעים הייתה המראה של מגרש ימק"א ביום חורף. אחרי שעברת את מסלול הייסורים שהתחיל בקופות, המשיך בהסתננות דרך ערמות קונצרטינות והסתיים בתפיסת מקום על חתיכת קרש ביציע - אתה מגלה שאתה נמצא על גדותיה של ביצה טובענית. השחקנים של בית"ר ירושלים עולים בלית ברירה להתחמם. יוסי מזרחי מגיע בחצי צליעה (תמיד סוחב פציעה - בדרך כלל סדק בצלעות) ומתחיל בעבודות ביצורים ברחבה. יישור גבשושיות, בדיקת מצב השלוליות ושאיבת מים כלולים בחימום של השוער הירושלמי.

הרבה שנים עברו מאז. מימק"א נשארו רק החובות, ב"טדי" גילו את תופעות האישטוואן והקומץ, ויוסי מזרחי פרש ("בגיל 38, כבר הייתי זקן נורא"). בית"ר לא בדיוק עשתה חשבון לסמלים שלה. אוחנה, מלמיליאן ומזרחי מצאו את עצמם דוהרים מהר מאוד לקריירת אימון בשפלת החוף דווקא. מבין שלושתם, דווקא מזרחי, ההפך הגמור מכוכב, הוא זה שקוצר הצלחות. בעוד שאוחנה ומלמיליאן חולמים על לא הרבה יותר מתקיעת יתד בליגת העל, מזרחי הפך את מכבי פתח-תקוה לקבוצת צמרת לכל דבר. המיקום הגבוה (רביעי, נכון לכתיבת מילים אלה), הניהול המופתי בממלכת הלוזונים, ולא פחות חשוב, הניצחון השני העונה בדרבי על הפועל, רשומים כמעט כולם על שמו של מזרחי.

"התחלתי לשחק בגיל 16 וחצי בבית"ר ירושלים. לפני זה הייתי בהפועל אבל ת'כלס התחלתי את הקריירה רק בבית"ר. התחלתי בתור שוער וחלוץ, ובנוער עשיתי הסבה לשוער", הוא משחזר איך הכל התחיל. את הדחיפה לקריירה הוא לא בדיוק קיבל בבית "ההורים בכלל לא ידעו מה אני עושה. זה נודע להם רק בגיל 18. הייתי הולך למשחקים בשבתות והם בכלל לא ידעו מכלום".

את המשחק הראשון בבוגרים, בגיל 19, במדמנה של ימק"א, הוא זוכר כמו היום. "זה היה במחזור האחרון בליגה נגד הפועל ת"א. שבוע לפני זה הבטחנו את ההישארות בליגה והמאמן העלה מלא צעירים. זה היה משחק מיוחד כי האינטרס של האוהדים היה שנפסיד (...) כדי שהפועל ירושלים ייקחו מקום שני והפועל ת"א תהיה אלופה. ככה גם התפתח המשחק, היו כמה שחקנים בבית"ר שעשו הכל כדי שנפסיד. נגמר 1:2 להפועל. שייע פייגנבוים הבקיע לי את שני הגולים. איך שיחקתי? ציון 8 זה מספיק טוב לך?".

אבל סיפור הסינדרלה לא היה כל כך מושלם עבורו. אחרי הבכורה המוצלחת וההמראה הוא הונחת בחזרה לספסל לשנתיים תמימות. בעונת 74/75 הוא נכנס בחזרה לשער של בית"ר ולא יצא ממנו 14 שנים.
הסמל המסחרי של מזרחי היה הפציעות. לא שזה השבית אותו, אבל היה נדיר לראות אותו עולה כשיר למשחק. "עליתי עם כל כך הרבה פציעות שאני כבר לא זוכר. חטפתי כל כך הרבה זריקות הרדמה, אבל לצערי הרב בכלל לא חשבו לתת לי לנוח".

בנבחרת הוא רשם 12 הופעות בין ארציות. "כולן במשחקים רשמיים, לא ידידות וכאלה", הוא אומר ונזכר בשני משחקים גדולים במיוחד שלו בתקופת עמנואל שפר - תיקו בספרד, אחרי שנאלץ לנטוש בגלל פציעה לקראת הסוף והספרדים השוו ממש בשניות האחרונות, והפסד 3:1 בסקוטלנד, שהיה אחד המשחקים הגדולים שלו.

אם יש משהו שמזרחי מצטער עליו זו העובדה שלא זכה לזנק קצת על הדשא באירופה. "בזמנים שלי לצאת לחו"ל כמעט לא היה קיים וזה פספוס גדול. לצאת לחו"ל או מהקבוצה היית יכול רק על אלונקה".

הפרישה הסופית שלו הגיעה בגיל 38. מאז הוא על הקווים. ההתחלה הייתה כמאמן שוערים בהפועל ירושלים, אבל מהר מאוד הוא הפך לעוזר של שייע פייגנבוים. שייע פוטר ומזרחי קיבל את הצ'אנס הגדול. "המצב היה כל כך גרוע, שאחרי עשרה מחזורים התפטרתי", הוא מתאר את ניסיון הבכורה שלו כמאמן ראשי.

הוא החליט לחזור לבית"ר בדלת האחורית ולקח את אימון מחלקת הנוער, דרכו הגיע להיות עוזרו של אמציה לבקוביץ' בקבוצה הבוגרת. אחרי המחזור החמישי - דז'ה וו - אמציה פוטר ומזרחי המשיך, אבל הפעם עד סוף העונה. אחר כך הגיעו ארבע השנים בהפועל ירושלים ואז הטלפון הגואל מהאחים לוזון.

מכבי פ"ת לפני תקופת מזרחי הייתה הקבוצה של האחים לוזון. עמוס ואבי העמידו מאמן על הקווים רק כדי שיהיה למי לתת גיבוי אחרי כל הפסד. הם קבעו כל דבר במועדון, והקבוצה דשדשה בהתאם. מזרחי, בן אדם "דוגרי" וחסר מניירות, ידע בדיוק לאן הוא מגיע. הוא לקח את אסי טובי אחרי עונה רעה בהפועל ת"א, סידר לשי הולצמן את הראש מחדש, האמין בגיא יצחק אחרי פציעה קשה וסלל לעידן טל את הדרך לאברטון.

"אם אתה יודע בתור מאמן לכוון את השחקנים לכיוון הצלחת הקבוצה ושזה הדבר הכי חשוב - אז תצליח", הוא מגלה את סוד הקסם, ומוסיף "בתור מאמן אני שילוב בין חבר של השחקנים לקשוח. שחקן חייב להבין שרק המאמן יקבע מה יהיה איתו. אני יודע לדבר עם השחקנים בשפה שלהם, ותאמין לי, הייתי שחקן כל כך הרבה שנים שאני מכיר את כל הדברים שלהם".

בתחילת כל עונה היה המאמן שמגיע למכבי פ"ת מצהיר שהמטרה היא כמובן התברגות בצמרת. בדרך כלל לקח לו בדיוק כמה מחזורים לנטוש את החלום וללוזונים לאבד את הסבלנות, ופעולות ההחייאה להצלת הקבוצה מנשירה לליגה הארצית היו נפתחות. השנה כשמזרחי מדבר על צמרת וגם מקיים, כבר אף אחד לא מרים גבה.
"שמנו מטרה בתחילת העונה להיות בפלייאוף העליון. אם נצליח זה יהיה אדיר, ואני מאמין שאנחנו בדרך הנכונה. אנחנו טובים כקבוצה, אם היו לנו עוד 3-4 מיליון ש"ח היינו בצמרת הגבוהה מאוד. אבל אין לנו", הוא אומר.

בשנה הבאה כנראה שיגיעו כבר הצעות מעניינות יותר. אם ניר לוין וגוטמן יכולים אז גם מזרחי יכול. "מבחינתי, אין דבר כזה קבוצה גדולה, אלא רק קבוצה עם תקציב גדול. אבל עד סוף הליגה אני לא מתעסק בזה בכלל", הוא חותם את הנושא.

גם עניין החלומות העתידיים שלו, לא מסתדר עם אחד שכל העתיד לפניו. "אין לי חלומות. בשבילי, לקחת קבוצת תחתית ולהשאיר אותה בליגה, או לקחת אליפות עם קבוצת צמרת זה אותו דבר". שתי הרגליים שלו חזק על הקרקע במכבי פ"ת, לפחות עד ההצעה הבאה של לוזון שתגיע אליו עוד הרבה לפני סוף העונה.