בסוף קיץ 2016 צלצל הטלפון במשרדו של עופר דורון, מנהל מפעל מבת חלל של התעשייה האווירית. מעבר לקו היה מנהל פרויקט לוויין הריגול "אופק 11", והטון היה דרמטי: "אנחנו לא יכולים לשגר את הלוויין. אתה זוכר את עמית (אז חייל בשירות סדיר בן 20)? הוא צריך ללכת לשבוע משימת אבטחת יישובים. שמירות. הוא בצוות ההנדסי, מכין את בסיס הנתונים של הלוויין. אם הוא הולך, אני דוחה בשבוע את השיגור".
בריאיון מיוחד לוואלה! NEWS, נזכר דורון באותם רגעים מתוחים. "הלכנו כל כך גבוה בצבא כדי לשחרר אותו מהשמירות, אחרת אי אפשר היה לשגר את הלוויין. בלעדי עמית זה לא זז".
אחד הסודות של התעשייה האווירית הוא שילובם של מוחות מבריקים בגילאים שונים ומתחומים מגוונים - בפרויקט לווייני הריגול של צה"ל. בין השורות בולטים חיילים בשירות סדיר שממלאים משימות מורכבות מאוד. בודדים גם משתלבים אחרי השירות בפרויקט החלל של התעשייה.
"אי אפשר בלעדיהם", הדגיש דורון. "המבוגרים, כמעט אמרתי זקנים, מביאים המון ניסיון. הם הביאו ועוד מביאים חדשנות, ואז מגיעים החבר'ה האלה עם אנרגיות אינסופיות, עם שכל שהלוואי על כולנו, מוטיבציה בשמיים ודרך חשיבה אחרת, ומוסיפים את הכול לתוך המרקם המאוד מסובך של 'מה זה לוויין', זה שאי אפשר לטעות בו. אי אפשר להישאר איטיים בתחום. צריך לרוץ מהר. קלאסי לצעירים. אנחנו מערבבים יחד את הגילאים, את הניסיון ואת המרץ, האיכות והנועזות. התבשיל לא פשוט, אבל התוצרים מדהימים".
בסופו של דבר, ב-13 בספטמבר 2016 זה קרה. לוויין הריגול "אופק 11" שוגר לחלל מבסיס פלמחים על גבי משגר "שביט". 300 ק"ג כחול-לבן. הלוויין האופטי המתקדם ביותר שלנו, בעל מערכת הצילום המשוכללת ביותר מבין לווייני הריגול של ישראל. הוא נכנס לחלל, ופרפורי הלב של אנשי הפרויקט החלו. בתחילה היו בעיות בתקשורת, ובתעשייה ניסו להרגיע את מערכת הביטחון ולאפשר למוחות לטפל בלוויין שמסתובב סביב כדור הארץ. אחרי פחות משבוע וחצי הגיעה התמונה הראשונה. למהנדסים לא היה שום ספק: קהילת המודיעין ניצבת בתחילתה של מהפכת מודיעין שתשדרג את ישראל כמעצמה אזורית ותקרב מדינות בעולם, בין היתר בשל יכולות הריגול שלה. רק השבוע שיבח ראש ממשלת הודו את היכולות הטכנולוגיות הישראליות בקרקע, במים ובחלל ואמר כי הן ראויות להערצה.
רוב עולם הלווינות במערכת הביטחון נותר בצללים, כדי לשמור תחת עמימות את איכות הטכנולוגיה שבה משתמש צה"ל, או במילים אחרות: באיזה תנאי מזג אוויר מסוגל הלוויין לצלם, מה רמת החדות של התמונה ובאיזה זווית ניתן לקחת תמונה. בנושאים האלה ניתן להפעיל את הראש ובעיקר את הדמיון. האם ניתן לזהות פנים מהחלל? מה עם לוחית זיהוי של כלי רכב? אם לוויין אחד מקיף את כדור הארץ ב-90 דקות, כמה יעדים ומקומות הוא יכול לצלם תוך כדי? באיזה הספק ורציפות?
את העוצמה הזו יש לתרגם למלאכת המחשבת של עולם המודיעין הישראלי, ולאחר מכן להצלחות המבצעיות הכבירות של מערכת הביטחון, אלה שמאפשרות, בין היתר, לעקוב אחר פרויקט הגרעין האיראני, לסייע בפיצוח מסלולי הברחות הנשק ברחבי המזרח התיכון, לאתר יעדים סודיים של האויב באזורים שכוחי אל ולהתעדכן בפעילות במנהרות עזה, בבסיסי איראן בגולן ובכל מקום אחר אפשרי.
למעשה, כל דבר שנמצא על פני הקרקע וחשוף לשמיים ניתן לצילום, אך זהו אינו היתרון היחידי של ישראל בתחום החלל. פיתוח, ייצור והפעלת לוויינים מתקדמים מסייעים למדינאים להתקרב למדינות עמן אין לישראל קשרים דיפלומטיים רשמיים, להדק שיתופי פעולה עם בעלי אינטרס ואף לסייע לבנות ברית עם מודיעין קריטי לביטחונן, שנאסף מהחלל.
את העוצמה האדירה וההשפעה על המדינה ניתן לראות ברגעים קריטיים להם שותפים נציגי חיל האוויר, אגף המודיעין והשירותים חשאים, התעשייה האווירית ותעשיות ביטחוניות אחרות, מנהלת הלוויינים של משרד הביטחון ועוד. בזמן הציפייה הדרוכה לתוצרי הלוויין שצילם זה עתה מעל מדינת אויב ניתן להבין כמה גורמים שונים חוברים יחד כדי לדבר בשפת החלל. הם גם אלה שינהלו לאחר מכן את הדיונים האסטרטגיים על דמותו של הלוויין הבא, זנ שאמור להשאיר את ישראל כמה צעדים לפני אויביה.
"כשמגיעה בפעם הראשונה תמונה של אופק 11 יש תחושה מדהימה של סיפוק וגאווה. זה כבר הפך להיות שגרה, ובמקביל אנחנו תמיד מביטים צעד אחד קדימה", סיפר ג'וני בן ה-61, ראש מנהל לווייני תצפית בתעשייה, שלבש חליפה מיוחדת וחבש כובע שימנע משיערות ראשו מליפול על פס הייצור הרגיש בו מייצרים לווייני ריגול. "פה בונים את הלוויינים, עושים אינטגרציה ובדיקות, ומכינים אותם לשיגור", הסביר.
בכניסה לפס הייצור ניתן להבחין בלוויין תצפית מכ"ם בשם TECSAR, לוויין ייחודי תוצרת "אלתא" שנחשב למתקדם מאוד לסוגו ויכול לספק הדמאות ביום, בלילה ובכל תנאי מזג אוויר תוך שהוא חודר מבעד לעננים באיכות מאוד גבוהה ולשטח גדול.
בקצה האולם נבנה לוויין תצפית אופטי נוסף, מדגם OPTSAT3000, שכולל טלסקופ (מצלמה) ומספק הדמאות באיכות מאוד גבוהה. הוא חלק מסדרה רחבה של לווייני תצפית אלקטרו-אופטיים המיוצרים בתעשייה ומופעלים בהצלחה בחלל, וייחודו מתבטא בכושר תמרון גבוה וגמישות תפעולית רבה. משקלו הושג תוך שימוש בטכנולוגית מזעור חדשנית, הרזולוציה שלו מאפשרת להבחין בפרטים קטנים על הקרקע, והיא מציבה אותו בחזית העולמית של לווייני התצפית.
"הייחודיות שלנו היא שאנחנו מצליחים להוציא ביצועים מאוד גבוהים, תמונות באיכות גבוהה בלוויינים יחסית קלים וקטנים מבחינת הנפח. יש להם כושר תמרון מאוד גבוה, שמאפשר להם לצלם הרבה תמונות בהרבה יעפים. הם מייצרים תמונות באיכות ורזולוציה מצוינת", הסביר ג'וני, שעובד בתעשייה האווירית מ-1985, ומילא מגוון תפקידים הנדסיים וניהוליים במפעל חלל. הוא מהנדס אלקטרוניקה, והמבטא שלו עדיין מזכיר את היותו "עולה חדש", למרות שהוא כבר 39 שנים בארץ.
אנטנת הלווין של המכ"ם, סיפר, היא טכנולוגיה ישראלית ייחודית שבזמן השיגור מקופלת כמו מטריה, וקשורה באמצעות מערכת כבלים שנחתכים על ידי "סכינים פירוטכניים" (חומרי נפץ). האנטנה נפתחת בצורה מבוקרת וננעלת בסופו של תהליך מדויק עד מאוד, שנועד להביא תמונות איכותיות.
"אנחנו מקבלים תגובות באופן רצוף וצמוד ממערכת הביטחון, ועובדים יד ביד יחד איתם", הדגיש. "יש הרבה מדינות שעוסקות בלווינות. למעט מאוד יש יכולת עצמאית, הרבה קונות לוויינים, ושלנו בדרך כלל מספקים ביצועים הרבה יותר טובים, למעט האמריקנים. אנחנו מראים תוצרים שלנו למדינות מכל העולם והן נשארות פעורות פה".
על פי ג'וני, עתיד עולם הלווינים נע לכמה כיוונים במקביל. "יש שיפור באיכות וברזולוציה של המערכות, וגם שיפור ביכולת הורדת מידע מהלוויין בקצבים הולכים וגדלים. יש גם שיפורים ביכולת האגירה של כמות התמונות שהלוויין מסוגל לצלם".
המשך פס הייצור מספק הצצה לתצוגת ננו-לוויינים. "יש היום מגמה לייצר לוויינים מאד קטנים, במשקל קילוגרמים בודדים", הסביר ג'וני. "הם מנצלים את הטכנולוגיה כדי להקטין כל מיני פונקציות ומשמשים לתצפית ולתקשורת, העיקרון פה שונה מהלוויינים הגדולים, כי הננו מאוד קלים וזולים, וגם השיגורים שלהם לא עולים כל כך הרבה כסף. הרעיון הוא לשגר מסות שלהם כדי להשיג אפקט רחב".
המשכנו לאולם ניסויי הוואקום, שהוא למעשה תא בגודל של עשרות מטרים. "הלוויין צריך לעבוד במשך שנים רבות בחלל ללא יכולת לתקן תקלות, ולכן המערכות שלו צריכות להיות מאוד אמינות. בגלל זה אנחנו משקיעים הרבה מאמצים לבחון אותן על הקרקע. התשתיות אדירות, וההשקעה מאוד מאוד גבוהה. כאן אנחנו בתא, תוצרת הארץ אגב, שמדמה את התנאים שבהם הלוויין טס בחלל. כל לוויין נבחן במשך שבועות בתא שכזה לפני השיגור", תיאר.
מבנה מרוחק הוריד אותנו לאולם מתחת לאדמה, שמעוצב כמו חדר מלחמה וכולל עשרות מסכים ואינספור תשדורות ונתונים. "ברוכים הבאים לחדר שליטה ובקרת לוויינים", אמר עידו, מהנדס מערכות ומפעיל לוויינים. "לכל עמדת מחשב יש את המהות שלה. יש תתי-מערכות שונות בלוויין וכל עמדה כאן בחדר מיועדת לשלוט או להסתכל על חלק אחד בלוויין".
עידו בן ה-30, שהחל את דרכו ביחידת הלוויינים באגף המודיעין של צה"ל, היה שותף לאיסוף מודיעין עבור פעולות מבצעיות חשאיות רבות. "לוויין זה לא מזל"ט ולא מטוס. אין הגה ואין ג'ויסטיק. אנחנו לא יושבים בזמן אמת ומכוונים אותו או שולטים ביחידות שלו", הסביר. "זו מערכת סופר רגישה, סופר מורכבת. כל פעולה שאתה עושה בה צריכה להיות מתוכננת מראש בצורה מדוקדקת. למעשה, אנחנו כותבים סוג של פקודות ללוויין, מעין פרוצדורות, אבל כל אחת מהן צריך לתכנן מראש, לראות את הנתונים ולהגיב בהתאם".
האתגר העצום של עולם הלווינות, הסביר עידו, מתבסס על העובדה ולפיה "ברגע שהלוויין שוגר והוא בחלל, זה נגמר. אתה לא יכול לגעת או לתקן. בגלל שהכול רגיש וכל טעות שתעשה נזק היא בלתי הפיכה, אין מה לעשות. אסור לטעות. אז כל פעולה שעושים היא פעולה מחושבת. אין כאן דברים שעושים מעכשיו לעכשיו. הכול מתכננים. חושבים על כל תרחישי הכשל האפשריים, כל תרחישי הקצה שיכולים להיות".
יש גם רגעי לחץ ומשמרות שמתארכות מעבר למצופה, בהתאם לאתגרים המורכבים, ורק קרי הרוח יכולים לשרוד את הלחץ. עידו, שלקח חלק פעיל בפיתוח "אופק 11" ולוויני OPTSAT3000, החל לעבוד כאן במשרת סטודנט לפני שבע שנים וחצי, ולאחר תואר ראשון בפיזיקה ותואר שני במתמטיקה, הוא בעיצומם של לימודי דוקטורט בפיזיקה. "יש רגעים של לחץ אמיתי, במיוחד אם קורה משהו לא צפוי. לכן אסור לטעות. זו מהות העבודה. לא טועים בהנדסת לוויינים, גם כשבודקים את הלוויין על הקרקע", הסביר.
"לכל תת-יחידה במערכת יש לה את המהנדס שלה. יביאו כל מי שרלוונטי ונעשה סשן חשיבה משותף ונחשוב על כל דבר שרק יכול להיות. זה כשקורה משהו לא צפוי. כשהדברים הם צפויים האתגרים הם עדיין לא להגיע למקומות האלה", הסביר. "להפעיל לוויין זה לא 'ריל טיים' ולא משחקים בהגאים שלו. יש פאזל שלם שמרכיב את ההפעלה. לוויין צילום, לדוגמה, מקבל פקודות איפה לצלם, ויש פקודות שמתחזקות אותו. היחידות הרלוונטיות ידלקו ויכבו. כל האספקטים השונים שמרכיבים את הפאזל. אנשים שונים עושים אותם במהלך משמרת אחת. אז יש את האדם שבוחר איזה מטרות לצלם. הוא עומד על העמדה שלו עם התוכנה הרלוונטית ומנסה להוציא את המקסימום מהמערכת בהקשר הזה. יש את האדם שאחראי לכך שכל היחידות הרלוונטיות יעבדו בזמן הנכון. הוא יושב על מחשב אחר. הוא מתזמן עם ההוא שמצלם מה צריך להידלק מתי. עוד בן אדם מסתכל על הנתונים השוטפים שיורדים מהלוויין. האם נורה אדומה נדלקה? האם משהו השתבש? האם הכול כמו שאנחנו מצפים שיהיה? כדי שבסוף התמונות ירדו כמו שהיו צריכות לרדת. בסוף יש אדם אחד שמפקח על כולם ומתכלל את כל העסק. זהו צוות הפעלת לוויינים, וכל צוות כזה כולל 3-4-5 אנשים, תלוי במשמרת. כל אחד עם החלק שלו מרכיבים את הפאזל הזה ביחד".
האירועים המבצעיים שעולים לכותרות במזרח התיכון רובם מבוססי מודיעין מלוויני ריגול - מספקים, לדברי עידו "גאווה גדולה. אנחנו מלווים את הלוויין מהקרקע תוך כדי תהליך השיגור עד התמונות הראשונות שיורדות. לראות תמונה ראשונה של לוויין שעבדת עליו כמה שנים זה באמת מרגש. זה השיא של העשייה. אתה רואה משהו בעיניים. העסק עובד בסוף. זה לא מובן מאליו. המערכת כל כך מורכבת, ולראות בסוף תמונה, באיכות הזו, קשה לתאר את זה במילים".
כך היה גם כשהתקבלה התמונה הראשונה של אופק 11, שזוכה לשבחים והלל בקהילת המודיעין. "וואוו. זו הייתה קפיצת מדרגה כל כך משמעותית ביחס למה שהיה לפניו שזה באמת היה הפתעה. אני לא יכול להגיד מה רואים בתמונות, אבל אתה באמת בהלם מזה. אנשים ישבו פה, מנהלים בכירים, שעות שלמות על תמונה אחת מסכנה רק כי הם התפלאו איזה פרטים חדשים הם מצליחים למצוא שם. אנחנו אימפריית חלל, זה ברור. יצא לי להיחשף עכשיו מול לקוחות זרים מה היכולות שלהם. אנחנו טובים יותר כמעט בכל פרמטר".
עתיד עולם הלווינות, על פי עידו (שמתעקש כי מדובר בדעתו האישית בלבד), יתבסס על העלאה לחלל של "כל דבר טכנולוגי שאתה רואה על הקרקע. עכשיו רק תשאל את עצמך לאן מתקדמות הטכנולוגיות על הקרקע. איכויות התמונות משתפרות. וידאו משתפר. הכול נהיה קטן יותר וזול יותר ופשוט יותר. ואם אתה יכול להחזיק את זה ביד אתה יכול לשים את זה בלוויין ולהעלות את זה לחלל. מה שאתה יכול לעשות כאן אתה יכול לעשות משם. תן לדמיון, השמיים הם הגבול, או החלל הוא הגבול".
אל חדר בקרת הלוויינים נכנס עמית, מהנדס מערכת הלוויינים בן ה-22 שבגלל שבוע השמירות שלו איים מנהל הפרויקט לעצור הכול. הצעיר הזה, שנחשב לעילוי בעל עתיד מזהיר, שירת כחייל סדיר במנהל למחקר ופיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית, ועם סיום השירות הוא השתלב בצוות הנדסת המערכת של מפעל חלל. למעשה, הוא אחד הבודדים שנבחר לעבור מהצד המפעיל לצד המפתח והמתכנן, וכבר לקח חלק בפיתוח "אופק 11" ולווייני התצפית OPTSAT3000.
"בכל לוויין יש קפיצת מדרגה משמעותית, אבל גם הרבה מורשת. צריך לדעת מה לקחת מלוויינים קודמים, על מה לשמור, ולחשוב קדימה על העתיד. פיתוחים חדשים, מאיזה טעויות אפשר ללמוד. יצא לי להיות מעורב עמוקות בכל מה שקשור להנדסת מערכת. נחשפתי לדברים מדהימים שלדעתי הם ברמה הכי טובה בארץ", הסביר.
לדבריו, "החוצפה הישראלית משחקת תפקיד לא רע" ומאפשרת לקיים את היתרון החשוב כל כך. "כאן כל אחד חושב על הדברים פעמיים-שלוש, אולי עשר. מהנדסים פה לא יקבלו את ההחלטה כי מהנדס בכיר יותר או מנהל אמר להם את זה. כל אחד פה צריך לחשוב על כל תהליך וכל החלטה. גם בצוות התפעול כולם ביקורתיים מול כל הוראה והחלטה. כולם בודקים את עצמם. אנשים פה צריכים לבדוק את הדברים ברמה המקסימלית כי אי אפשר לטעות".
בניגוד למה שניתן לחשוב, הדגיש עמית כי קיימת תחושת קרבה ללוויין דווקא כשהוא בחלל. "הם במידה מסוימת קצת כמו ילדים שמלווים אותם עד השיגור והשיגור עצמו זה כמו לידה. אחריו צריך לבצע הרבה ניסויים בחלל, ולבדוק איך המערכות שרדו. כשמגיעים לתמונה הראשונה זה ריגוש שאין דברים כאלה. מבינים שהילד בריא ומוצלח. אני חושב שהרגע הכי מרגש בכל לוויין זו החליפה הראשונה שלו מעל תחנת הקרקע. אחרי שלוויין משוגר הוא נעלם מאתנו ומקיף את כדור הארץ ומגיע אלינו רק אחרי שעה וחצי מתוחות מאוד. כשמגיעים לחליפה הראשונה זה מרגש ומלחיץ, שנים של תכנון ועבודה נמדדות ברגע הזה".
לדבריו, "כשרואים שהניסוי הצליח והתהליכים עבדו זה סיפוק אדיר וגאווה מטורפת. התמונות האלה, לא משנה כמה חושבים שהם יהיו טובות, הן מפתיעות עוד יותר לטובה. היום לוויין זה כלי מודיעיני מטורף שאין שני לא. הם מעורבים בכל מבצע. כמות התוצרים שהם יכולים להביא היא מדהימה".
הוא הוסיף כי "בתחום החלל יש כל כך הרבה לאן להתקדם, ויש כל כך הרבה טכנולוגיות חדשות לשלב עם טכנולוגיות חלליות. הפוטנציאל הוא פשוט מדהים".
לא רחוק משם, מביט עופר דורון בגאווה בצעירים האלה, שראשם בחלל אבל רגליהם בקרקע, בונות את לוויני הריגול הבאים שלנו. "יש הזדמנויות מטורפות. יש אקשן אדיר. קונספטים ורעיונות חדשים. אנחנו בדרך לשם, זמנים מאוד מאוד מרגשים לפנינו".
(עדכון ראשון 18.1, 17:00)
