שלום ביטחון וכלכלה, שבויים בידי המפסידים והקיצוניים

בנימין נתניהו מנהל בימים אלה מערכת בחירות פנים-מפלגתית, שהיא גורלית לעתידו הפוליטי. אין סיכוי גדול שנתניהו יצא ממערכה זו וידו על העליונה, כאשר הפער בינו לבין ראש הממשלה מתרחב השבוע (על פי סקר גיאוקרטוגרפיה) ל- 19%, ולא מצטמצם כטענת בכירים במחנהו. סיכויי נתניהו דועכים חרף העובדה שמחצית העם תומכת בהשקפתו, שיש לסלק, בדרך של הגליה, את ערפאת, ושעור דומה בעם (50% אוכלוסייה מתנגד, ממש כמו נתניהו, להקמת מדינה פלסטינית בשטחי יש"ע.נצחונו הצפוי של ראש הממשלה על נתניהו, איננו אידיאולוגי, אם כן, אלא אישי, ממש כמו נצחונו של מצנע על בן-אליעזר ורמון. לכל המנוצחים והמתעתד להפסיד, נקודות תורפה אישיותיות, בעיני חלקים גדולים מאוד בציבור.

למרבה הקושי, כשם שבן-אליעזר איננו יודע להפסיד כג'נטלמן, ומחנהו איננו חדל מלהשמיע נהמות איום מבטיחות רע, אל עבר הזוכה הטרי, מצנע, כן נתניהו מכה בשרון בלי כפפות. במילון התפיסתי של נתניהו לא קיים המושג כישלון, וכשלון הפעם עשוי להביא לקץ את הקריירה הפוליטית שלו. בעוד בן-אליעזר חופר שוחות למוקשים בשדהו הטרי של מצנע, מניח נתניהו, שר חוץ מכהן של שרון, פצצות אטומיות ללא ניצרה בחווה של שרון. ביניהן כאלה אשר גם מכבידות מאוד על האמינות הבינלאומית של ממשלת ישראל. לדאבונו של נתניהו, חלק ניכר בציבור איננו אוהב זאת – גם בימין.

חוק הכלים השלובים הפוליטי מעביר ומנקז מצביעים הלוך ושוב בין הליכוד לבין ש"ס, בין העבודה לבין שינוי ואף בין העבודה לאיחוד מפלגות הימין של ליברמן.שיעור ה"קלקולים" שייצרו נתניהו ובן-אליעזר (בעיקר), כל אחד במפלגתו, יקבע במידה רבה את גודל המפלגות האלה ובכך את עתיד עם ישראל. עתיד הביטחון והכלכלה והאיתנות החברתית של העם יונחו הפעם, יותר מכל זמן אחר, בידיים של ממשלה חדשה, שתוכל או לא תוכל לתפקד, כפי שיאפשר לה הרכב הכנסת הבאה.

בינתיים, שועט הליכוד בסקרים לקראת 40 מנדטים ואילו מצנע מקבל אשראי יוצא מן הכלל מהציבור מיד עם היבחרו, ומקפיץ את הרייטינג של העבודה בתוך יממה בלבד מ- 17 מנדטים ל- 21 (על פי סקר גיאוקרטוגרפיה מסוף השבוע).אין זה מן הנמנע שהעבודה תשקם את כוחה מהבחירות האחרונות. הימים הקרובים ומעשיו של מצנע יגידו.בכל מקרה, צרוף המנדטים הנ"ל מיצר רוב, או כמעט רוב בכנסת, עם תוספת קטנה, שאיננה חייבת להיות חרדית!

העם ("זהו עם חכם") משתוקק ובצדק לממשלת אחדות לאומית ולאפשרויות הגלומות בה. כ- 50% ממי שיש להם דעה חוזרים וקובעים כך בסקרים, מול מיעוט מתנגדים (ואחרים שאין להם דעה מגובשת). האידיאל: ממשלת אחדות בין הליכוד לעבודה ללא חרדים.
ממשלה ימנית קיצונית לא תוציא את ימיה ותכניס את המדינה לימים קשים עוד יותר. המצב הלאומי הנוכחי איננו סובל זאת עוד לאורך זמן.

כדי שממשלה כזו תוכל להיוולד, חייב מצנע, בשמאל, מחד גיסא לא להצהיר היום שהוא פוסל את רעיון האחדות, ומאידך גיסא הוא חייב לברוח מן התווית "שמאלן" ,שהיא אות הקין התדמיתית, שהימין -וגם אחרים בזירה - כבר ממהרים להדביק לו. ובעיקר עליו לברוח מפני ביילין: מפלגת העבודה, אשר רק התחילה להשתחרר מקרב שלושת המחנות, תסתכן מאוד אצל קהל המצביעים אם תניח לביילין –אידיאולוג המשתבח בכך שלא הקים מחנות פלגניים- להפוך את מר"צ למחנה ממעיד נוסף של מפלגת העבודה, בהנהגתו האידיאולוגית.