פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      כיצד אזרחים שומרי חוק מצליחים להרגיש בנוח עם גניבה?

      בני אדם נורמטיבים, שהסדר החברתי והחוק לנגד עיניהם, מעולם לא היו מעלים בדעתם לגנוב רכוש של אדם זר. אלא שהרשת הפכה לשטח הפקר, שבו הכול מותר - גם במחיר עבירה על החוק, גם במחיר פגיעה ישירה בתרבות העברית. המאבק הזה חייב להתעורר בתוכנו, למעננו | דעה

      אנשים שלא מעלים על דעתם לפרוץ לבית של אחרים ולגנוב משם יצירות שונות – גולשים פעמים אין ספור לאתרים בלתי חוקיים, המפרים את זכויות היוצרים; אנשים שלא מעלים על דעתם להפר פטנט או לעשות סחורה במלאכת חברתם מתייחסים לתמונות, קטעי מוזיקה, סרטים וכדומה, כדבר שמותר לעשות בו ככל שיחפצו, בלי לשלם על כך; רשת האינטרנט היא המקום העיקרי בו נעשות כל העוולות האלה מתוך תחושה שהדבר מותר, לגיטימי, וכלל אין בו בעיה, ובעלי האתרים הפיראטיים מנצלים אותם לצרכיהם.

      אוסף ההצדקות הידוע למעשים לא מוסריים אלה משתרע מקצה עד הקצה: ממתן לגיטימציה לגניבה מגופי יצירה גדולים "כי הם בעצמם גנבים", ועד לשימוש בטיעון כי "הם בעצמם מעוניינים בכך, שכן זה מגביר את המכירות"; מהתייחסות לרשת האינטרנט כאל מקום הפקר, ועד לטיעון כי "אי אפשר לחסום את החופש לגלוש לאן שרוצים", או "יש ליצור מודלים אחרים של רווח".

      האקר סמארטפון (ShutterStock)
      אנשים נורמטיבים בכל תחום בחיים, מרשים לעצמם לגנוב כשמדובר ברשת (צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

      התיאוריה ביחס להיווצרות מעשי שחיתות מבארת כי אנשים הם אנשים בדך כלל ישרים והגונים – עד למקום שבו יש להם תירוצים, ומשם הם מידרדרים במדרון החלקלק לתהום המוסרית בתחום זה.

      היכן הבעיה? למה שימוש באתרים פיראטיים, והורדות לא-חוקיות מרשת האינטרנט הם מעשה פסול? הבעיה מתרחשת בשלושה מעגלים. המעגל הראשון הוא הפשוט ביותר – זו גניבה, במובן הפשוט והחד של המילה. אנשים עבדו קשה, השקיעו מהונם, רכשו זכויות, הפיקו, ועוד ועוד – ובאים אחרים ופשוט גונבים את הדבר. גם כשמדובר בהורדה לאייפון ולא בשוד מזוין – מדובר בגניבה במובן הפשוט של המילה, וכל אדם מוסרי צריך להימנע מכך. גניבה אסורה בין אם מדובר מאדם פרטי, ובין אם מדובר מקונצרן ענק. היא מהווה שימוש אסור ביצירתו של השני.

      פגיעה ישירה בתרבות העברית

      המעגל השני הוא המשמעות הציבורית הרחבה של ההורדות הפיראטיות והאתרים הלא-חוקיים. הם משמידים את האפשרות ליצור: סופרים ומשוררים, תסריטאים ומפיקים, במאים ומעצבים לא יוכלו לשרוד במצב הקיים, ואכן אנו רואים כיצד היצירה המקורית שוקעת, והיכולת לקיים את עולם הרוח מתמוססת. כאשר מדובר על יצירה המיועדת לדוברי עברית, השוק העולמי קטן מאוד, והיצירה חייבת להתבסס על השוק המקומי הקטן. הגונב אותה עובר אפוא עבירה אתית לא רק כלפי היוצרים, אלא כלפי החברה, כיוון שהוא מעצים את התהליך של אובדן היכולת להתקיים ולפתח אותה.

      לא אסתיר שחלק גדול מהיצירה מאוד חורה לי ורע בעיני, אך עצם קיומה המגוון הוא חיוני, וטוב שיעורר את התסיסה התרבותית, ולא יימחק.

      ועדת החינוך בכנסת ,מאי 2012 (עומר מירון)
      כותב המאמר, הרב יובל שרלו (צילום: עומר מירון)

      המעגל השלישי, שאנו מתעלמים ממנו כיוון שהדבר נוח לנו מאוד, אולם הוא המסוכן ביותר – הוא כניסת הכוחות הגדולים לחלל שנוצר כתוצאה ממיעוט היצירה המקומית. במו ידינו אנו מעניקים לענקים בינלאומיים להשתלט עלינו יותר ויותר, להגביל את חופש הבחירה שלנו, לדחוף לנו את המוצרים שלהם בשל העובדה שהאלטרנטיבות קורסות, ולהציף את עולמנו התרבותי באינטרסים שלהם.

      כל החפץ בחברה מוסרית ואתית, הנוהגת בהגינות; כל החפץ בחברה שיש בה יצירה אומנותית עצמית, שהיא המתסיסה העיקרית של העולם התרבותי; כל החפץ בעצמאות רוחנית ובאי-כיבושה על ידי גורמים אינטרסנטיים – חייב גם לקבל על עצמו לא לצרוך יצירות באופן לא חוקי, וגם להילחם באתרים הפיראטיים ובסכנתם המרובה.

      הרב יובל שרלו הוא ראש ישיבת אורות שאול, חבר בארגון רבני צהר ובפורום תקנה