נביא הזעם: כשגם אמ"ן לא מסוגל לחזות מה נתניהו וטראמפ יעשו

תפקיד רח"ט מחקר הוא אחד התפקידים שהכי קוסמים לכל מי שגדל במודיעין הצבאי. אבל מי באמת חכם מספיק כדי לדעת מה ירגיז את טראמפ מחר ואיך זה ישפיע על המזרח התיכון - או מה נתניהו יכול לעשות כדי לשרוד בשלטון?

מחאות באיראן. חמינאי (צילום: עיבוד תמונה)

כשראש חטיבת המחקר באמ"ן, תת-אלוף דרור שלום, מתפנה לרגעים מעבודתו התובענית, הוא מתקדם לאורכם של שני ספרים שסימן לעצמו כראויים לקריאה עכשווית - "מר מודיעין", מאת אחד מקודמיו בתפקיד, עמוס גלבוע, ו"מיסטר פוטין – מהקג"ב לקרמלין", מאת פיונה היל. "מתפנה" אמנם אינו מונח הולם בהקשר זה, הן משום שהעבודה באמ"ן מחקר אינה מסתיימת לעולם והן משום שגם הפוגת הפנאי אינה סוטה מהעבודה.

השבועות האחרונים אפיינו את חלוקת הנטל והקשב שנכפתה על חוד המידרג של מעריכי אמ"ן. בעודם מנסחים את הערכת המודיעין לשנת אלפיים וח"י שעמדו להגיש לממשלה, ביישוב דעת ובמאמץ לצפות תריסר חודשים קדימה, שטפו אותם אירועי פתע – תחילה הכרזת דונלד טראמפ על ההכרה האמריקנית בירושלים ובעקבותיה ערעור היציבות היחסית בזירה הישראלית-פלסטינית, ומאז סוף השבוע שעבר גם מחאת איראן. בין טהראן לירושלים היו ביניהם מי שבמוצאי שבת נאלצו להסתפק בפחות משלוש שעות שינה.

טבעי שרח"ט מחקר יתעניין בנשיא רוסיה, שהחלטותיו על ההתבססות הצבאית בסוריה ועל מדיניותו כלפי הנוכחות האיראנית שם משפיעות במישרין על ישראל. מובן גם מדוע יסתקרן לקרוא את הביוגרפיה של אלוף אהרן יריב, שהאריך ימים ושבחים יותר מאחרים בתפקידו. יריב הוא שהעלה את אמ"ן למעמדו הנכבד במערכת הצבאית, המדינית ואף הציבורית, מאז אמצע שנות ה-60'. הישגי אמ"ן בתשע שנותיו (פחות רבעון) של יריב האפילו על החטאות מסויימות אך מרכזיות בהערכה, ביניהן לקראת 1967; וליוקרה – שמתחרזות איתה יומרה ויוהרה – היה משקל רב בשגיאה הקשה מכולן, באוקטובר 1973, שנה לאחר פרישת יריב אך כשמועצת החכמים של אמ"ן מחקר שטופחה תחתיו, ושתצלומה תלוי על הקיר של תא"ל שלום כתמרור אזהרה, עודנה שם, אצל יורשו אלי זעירא.

עוד בוואלה!

הלילה בו ישראל תואר בסגול מתקרב: מה אתם צריכים לדעת?

לכתבה המלאה
רח"ט מחקר, דרור שלום (צילום: דובר צה"ל)
סילבן שלום, בהיותו שר החוץ, התמרמר על מנהגו של אמ"ן להעריך לא רק צבאות, בהתאם למומחיותו, אלא גם דיפלומטיה ומעצמות, שהחומרים לגביהן מגיעים בעיקר מהשגרירויות. הערכה מדינית בדרג המקצועי היא בסמכות מנכ"ל משרד החוץ וראש ממ"ד, התעקש שלום ולזמן-מה הצליח

בתום מלחמת יום הכיפורים ובהמלצת ועדת אגרנט חוזקו גורמי ההערכה במוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים ובמשרד החוץ. לכאורה, שינמוך של אמ"ן מחקר, כמו של המנהיג הסובייטי בתקופה שלאחר סטאלין – אחד משלושה, לא עוד שליט יחיד. אך כפי שניקיטה כרושצ'וב הגיח מהטרויקה לבדו, ומהטרויקה הבאה שלאחר הדחת כרושצ'וב הופיע ליאוניד ברז'נייב בדד, כך גם התפזר במהרה אבק הבנייה במוסד ובמרכז למחקר מדיני (ממ"ד) במשרד החוץ ואמ"ן/מחקר חזר למקומו כראש-החץ בהערכה המדינתית. תרמה לכך ראשות הממשלה של יצחק רבין, שהיה הרמטכ"ל בשנותיו הראשונות של יריב באמ"ן ושדבק בבכורת המודיעין הצבאי, אבל שום ראש ממשלה לא שינה מה שהפך במציאות הישראלית למצב הטבע.

הטובה בדוגמאות היא יכולתו הבלתי-ממומשת של בנימין נתניהו להישען בהערכה הלאומית על ארבעה גופים אזרחיים הכפופים לו במישרין, בלי לחלוק אותם עם שר הביטחון והרמטכ"ל: המוסד, השב"כ, משרד החוץ והמטה לביטחון לאומי. לשב"כ חטיבת מחקר משתפרת, שהעומדת בראשה, נ"נ, היא כיום האשה הבכירה בגורמי ההערכה הלאומיים. יחסי השב"כ עם אמ"ן טובים מבעבר, אבל כעולה מסירובו של נתניהו להתחשב באזהרות השב"כ מפני מה שיעוללו הכרזת טראמפ על ירושלים וחקירת עונש מוות, עיניו נשואות לקולות מצביעים, לא לקולות מתריעים.

סילבן שלום, בהיותו שר החוץ, התמרמר על מנהגו של אמ"ן להעריך לא רק צבאות, בהתאם למומחיותו, אלא גם דיפלומטיה ומעצמות, שהחומרים לגביהן מגיעים בעיקר מהשגרירויות. הערכה מדינית בדרג המקצועי היא בסמכות מנכ"ל משרד החוץ וראש ממ"ד, התעקש שלום ולזמן-מה הצליח. זו היתה רק נקודה חולפת ברצף, גם מפני שהחומר המסווג ביותר מופץ במשרד החוץ במשורה פן יגיע, ברשלנות או בזדון, לאוזני זרים ועיתונאים. לצורך התיאום בין אמ"ן וממ"ד מוצבת בירושלים אחת מקצינות חטיבת המחקר.

כ-800 עמיתיה משרתים במכון המחקר החשוב ביותר בישראל, אף שהשפעתו אינה אחידה – מדיניות הממשלה הרי נקבעת לפי שיקולים אחרים, פוליטיים ואישיים, המתעלמים לא אחת מהערכות הדרגים המקצועיים. זה החלק הגלוי של היחס להערכה, כגורל הנביאים בישראל תמיד, נביאי זעם המוצגים כנביאי שקר. מפלס אחד נמוך יותר, עם השפעה יומיומית מירבית, מתפקדת חטיבת המחקר במוקד העשייה הביטחונית: פעם אחת לאורך - מול הרמטכ"ל, ופעמיים לרוחב - כגלגל-שיניים מרכזי בעבודת המטה הכללי ולצד המערכים האחרים באמ"ן.

רח"ט מחקר הוא מעל לכל הקמ"ן של הרמטכ"ל. מעל המחקר אמנם נמצא ראש אמ"ן, אלא שהוא אלוף האחראי כמפקד זרוע לתחומים מודיעיניים נוספים (בניין הכוח והפעלתו) וחבר במטה הכללי. דרור שלום הוא לפיכך קצין המודיעין של גדי איזנקוט וקשוב לצרכיו כדרג הפיקודי העליון בצבא. לא אחת נוכחים הרמטכ"ל, ראש אמ"ן ורח"ט מחקר גם יחד בדיוני הקבינט, ולא חלה עליהם חובת אחדות דעים. רח"ט מחקר משמיע את ההערכה שגובשה בקרב קציניו, לעתים לאחר מחלוקות סוערות עם ראשי זירות בחטיבה או קציני המודיעין בפיקודים. ראש אמ"ן מסכים או מוסיף או מסייג, כמיטב הבנתו; ולרמטכ"ל ראייה כוללת, השואבת מהמודיעין אך גם ניזונה מחיכוכו עם הדרג המדיני.

גם היו ראשי אמ"ן. אהוד ברק ומשה יעלון (צילום: משרד הביטחון, אריאל חרמוני)
המציאות התהפכה: לפנים מערכות הביטחון הובילו את מהפכות התקשורת והמיחשוב, הציתות וההצפנה. כיום התעשיות האזרחיות, גם כאלה שנוסדו על בסיס ידע ביטחוני ויודעיו, רצות לפני המחנה

רקע מודיעיני של דרג ממונה יכול להועיל לרח"ט מחקר או להזיק לו, תלוי באופיו של רמטכ"ל, שר ביטחון או ראש ממשלה שהיה ראש אמ"ן, כגון אהוד ברק או משה (בוגי) יעלון. איזנקוט לא היה קמ"ן; סגנו אביב כוכבי, המועמד המוביל לתפקיד הרמטכ"ל הבא, היה ראש אמ"ן בתחילת העשור הנוכחי. לראש אמ"ן הבא, אלוף תמיר הימן, אין רקע מודיעיני. הימן סיים שלשום לפקד על המכללות. עם שלום, שהיה אצלו מדריך ראשי במכללה לביטחון לאומי, לפני שהתמנה לרח"ט מחקר, צפויים להימן יחסי עבודה טובים. זה אינו מובן מאליו: קודמו של שלום, תא"ל אלי בן מאיר, התנגש תכופות עם מפקדו, קצין המודיעין המנוסה (אך לא במחקר) הרצי הלוי, ונדחק במהרה החוצה.

בתוך אמ"ן פועל רח"ט מחקר מול התא"לים הנוספים ובמיוחד ראש חטיבת ההפעלה, קצין המודיעין הראשי ומפקד יחידה 8200. חטיבת ההפעלה, תרגום אחר לאותו מונח אנגלי המכוון למבצעים, הוכנסה לאמ"ן בימיו של האלוף עמוס ידלין, איש חיל האוויר. לפנים היה ידלין ראש להק מודיעין אוויר, למד"ן. המבנה הפשוט וההגיוני של למד"ן, מחקר מכאן ומודיעין-למבצעים מכאן, חסר באמ"ן; שם נהגה הפרדה בין חטיבת המחקר למחלקת איסוף ומחלקות ביצוע אחרות. בזכות ידלין ושלושה ראשים מוכשרים של יוצאי סיירת מטכ"ל בדרכם לדרגת אלוף – ניצן אלון, הרצי הלוי וליאור כרמלי – ביססה חטיבת ההפעלה את מקומה המרכזי. שלום היה עוזרו של ידלין להערכה; הקמ"ן הפרטי של הקמ"ן הלאומי.

יחד עם ראש חטיבת המבצעים במטכ"ל וראש להק מבצעי אוויר (רמ"א), ראשי חטיבות המחקר וההפעלה של אמ"ן הם כיום שותפים בכירים במב"ם, המערכה בין המלחמות, הסמויה לרוב והגלויה לעתים – תקיפות וסיכולים של הכנות פיגוע ותובלות נשק ברחבי האזור ואף במרחקים. לא לבדם, כי החטיבה האסטרטגית באגף התכנון, דובר צה"ל ולפי הצורך גם המוסד וחיל הים מעורבים בפעילות, אבל הרביעייה הראשונה היא ליבת הפעילות, המצריכה הנחייה עקרונית מראש של הקבינט והרמטכ"ל, תכנון מדוקדק, מעקב מתמיד וזריזות בניצול הזדמנות המגיחה לפתע, כשאין שהות להתחיל בנוהל ארוך של הצגת תוכניות והשגת אישורים.

זהו אחד היתרונות הגדולים של צה"ל, לעומת צבאות כבדים ומסורבלים. היכרות קרובה, שפה משותפת. יוצאי חטיבת המחקר הם כיום תתי-אלופים בתפקידי רח"ט אסטרטגי באג"ת וקצין מודיעין ראשי. גם דובר צה"ל והמזכיר הצבאי של שר הביטחון הם קציני מודיעין. כל אלה עמדות חשובות, אך תפקיד רח"ט מחקר קוסם מכולם למי שצמח במודיעין הצבאי. לעתים הוא גם צופן קידום לאלוף. שבעה מראשי המחקר היו בהמשך לאלופים, מהם שניים לראשי אמ"ן ועוד חמישה כמתאמי הפעולות בשטחים או מפקדי המכללות.

כשנבנה צה"ל, הועתקה בו מתכונת המטה של הצבא הבריטי, שם כלל אגף המיבצעים גם את מחלקות המודיעין וההדרכה. מאוחר יותר אומץ הדגם האמריקאי, המעניק למודיעין מעמד שוויוני. קצינים אמריקאים מדברים בקיצור על "2" (מודיעין) ו"3" (מיבצעים), לב הפעילות של כל יחידה מגדוד עד לצבא כולו, כשבדפנות נמצאים אגפי המשאבים – "1" לשלישות ו-"4" לאפסנאות. ההברקה הייחודית של צה"ל,שתחילתה בחיל-האוויר לאחר מלחמת יום הכיפורים, היא בלשונם של האמריקנים, שהתוודעו אליה רק בשנים האחרונות, הפלת המחיצות בין 2 ו-3. ההזנה בין המודיעין והמיבצעים אינה טורית. היא מקבילה והדדית. לא 2 או 3, אלא 23. המספר של מייקל ג'ורדן וג'יימס לברון.

לא כדורסל, אלא בייסבול הוא הספורט שממנו שואבים במודיעין האמריקני את המינוח לשיפוט הצלחתם של המעריכים: "ממוצע החבטות", כלומר שיעור הפגיעה התכליתית של חובט בכדור הנזרק אליו. זה מונח מטעה, כי חובט המשיג שליש נחשב מעולה. שליש דיוק ושני שלישים החמצות לא יביאו את אמ"ן/מחקר רחוק מדי. זה, בערך, גם היה האומדן של אריה שלו, ראש אמ"ן/מחקר במלחמת יום הכיפורים, התזכורת על הקיר של שלום, בדברו על "סבירות נמוכה". למעריך, זאת חרב מתהפכת מעל ראשו – אל תהיה שלו, פן תסיים כמו שלו (ואות אחת בלבד הרי מפרידה בין שלו לשלום). למחליט, אין תועלת רבה בהשערות כאלה. שליש, או כמעט חצי, זה מעט או הרבה? מה זה אומר על כיוון ההחלטה? לגייס, לתקוף, להבליג?

ומגוון המקורות המודיעיניים של 1973 הוא האדם הקדמון במערה לעומת ההווה הדיגיטלי, צנע מול שפע, שני מצבים מקוללים כמעט באותה מידה. אין היום תלות במוצא פיו של איזה גלגול עכשווי של אשרף מרוואן, או ב"חומות עכו", הגנרל הסורי שלא ידע שהוא מרגל בעלילה הבדיונית ששיווק קצין-האיסוף יהודה גיל. זאת תקופת הביג-דאטה, או שמא בעברית דע-תא. להמחשה פשוטה, אם מחפשים ריכוז של מפגינים או של חיילים, הצבא יכול ללכת בעקבות המשטרה, לאכן איתותי טלפונים סלולאריים ולספור אותם. המציאות התהפכה: לפנים מערכות הביטחון הובילו את מהפכות התקשורת והמיחשוב, הציתות וההצפנה. כיום התעשיות האזרחיות, גם כאלה שנוסדו על בסיס ידע ביטחוני ויודעיו, רצות לפני המחנה.

כשדרור שלום יוצא לסיור אמריקני, לא פחות משיחות עם מקביליו בסי-איי-אי ובדי-איי-אי (מודיעין הפנטגון), או במפגשים אחרים עם קציני המודיעין של המיבצעים המיוחדים ופיקודי המרכז ואירופה, הוא סקרן לגלות מה אמ"ן יוכל לנצל בתחומים החדשניים של הפקת יהלומי ידע ממיכרות מידע. הכל, כמובן, במגבלת משאבים. סעודיה, למשל, נמוכה יחסית בסולם ההתעניינות, אבל אם מתרחש בה אירוע או תהליך המשווע למיקוד קשב ישראלי, מופעל נוהל "להבה נמוכה" להפנות אליו נכסים מודיעיניים המוקדשים ליעדים אחרים.

הרמטכ"ל איזנקוט (צילום: מערכת וואלה!, דיפולט)
לא רק כפתור גרעיני יש לטראמפ – גם כפתור ירושלמי. כשהוא לחץ עליו, הצית תגובת שרשרת שסופה טרם הגיע ושאינו בהכרח במעגל הראשון של הזעזוע. במהומות הר הבית, בקיץ, הדאגה העיקרית של אמ"ן/מחקר לא היתה למתרחש בגדה המערבית, ליחסי פתח-חמאס או לערביי ישראל

נבואה, לא רק באמ"ן, היא אמנות שאינה מסכימה להשתעבד ללוחות-זמנים. זה שנתיים נמצאים צה"ל והמדינה תחת "התרעה אסטרטגית" שסיפק אמ"ן/מחקר להתפוצצות בזירה הפלסטינית. העובדה שההתפוצצות טרם אירעה אינה אומרת שההתרעה היתה שגויה, פזיזה או קודרת מדי, אלא רק שהנצרה התגברה במאמץ רב ולפי שעה, לפי שנה, על המרעום. התרעה כזאת היתה נכונה באוקטובר 1972 או באפריל 1973, גם אם עד ליום הכיפורים התמהמה מימושה ולא נעשה די, מדינית, למנוע אותו. הנפיצות קיימת ועלולה להתממש – תלוי בגורמים הקשים לחיזוי או נמצאים בהחלטה מנהלית שרירותית מחוץ לתחום, מחשש לפלישת הצבא לפוליטיקה.

גורמים כאלה הם טראמפ ונתניהו. לא רק כפתור גרעיני יש לטראמפ – גם כפתור ירושלמי. כשהוא לחץ עליו, הצית תגובת שרשרת שסופה טרם הגיע ושאינו בהכרח במעגל הראשון של הזעזוע. במהומות הר הבית, בקיץ, הדאגה העיקרית של אמ"ן/מחקר לא היתה למתרחש בגדה המערבית, ליחסי פתח-חמאס או לערביי ישראל – נושאים המעסיקים גם את שב"כ, מתאם הפעולות בשטחים והמשטרה – אלא למעמדו השברירי של עבדאללה מלך ירדן.

מי חכם ויידע מה ירגיז את טראמפ מחר ואיך זה ישפיע על המזרח התיכון. הוא הרי בא לבית הלבן כדי לריב ולהתרברב, לסגור חשבונות ישנים ולפתוח חדשים. אדם כזה בתפקיד כזה, לא "המימשל האמריקאי" כשחקן בעל הגיונות מקובלים, הוא אתגר לכל מעריך מודיעיני.

כך, מזווית אחרת, גם נתניהו. האם ישרוד בשלטון, לאיזה שפל ינמיך כדי שלא להגיע במעשיהו לביתן של ביטן, מה ינסה לעשות בחזית הצבאית או בזירה המדינית ואיך כל זה ישפיע על הפלסטינים, האיראנים, הרוסים, האמריקאים – כמעט לא הוגן לדרוש מאמ"ן/מחקר להתעלם מהצד הישראלי במשוואה ועדיין להעריך את הצד השני. בערך, במצוות ועדת הבחירות שאסרה להראות מועמדים, כמו אותו צילום של אנואר סאדאת בלי מנחם בגין הפוסע איתו בפיסגת שארם-א-שייך ביוני 1981, חודש לפני הבחירות לכנסת וערב תקיפת הכור הגרעיני בעיראק.

לכן יש בהערכת המודיעין השנתית תועלת מסויימת, כמסגרת מחשבתית המסדרת את העדיפויות למעקב (פלסטינים תחילה, איראן בסוריה שנייה, חיזבאללה), אבל כשבינואר 2019 יתבוננו לאחור בהערכה של השבוע, זו עלולה להיות נתיחה בגופה שטובי הרופאים לא הצליחו להפיח בה חיים, גם ואולי דווקא אם נבואות הזעם תתממשנה.

(עדכון ראשון 4.1, 17:00)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully