עם חלוף השבוע הראשון למחאת הביצים והלחם באיראן, כבר ניתן לאפיין את השלב הראשון של המחאה העזה ביותר ברפובליקה האסלאמית מאז ניצחונו של מחמוד אחמדינג'אד ב-2009. בשונה מקודמתה, היא החלה בשל המצב הכלכלי הקשה ויוקר המחיה ולא בשל סיבה פוליטית מסוימת. היא מפוזרת בין עשרות מוקדים, שאליהם יוצאים כמה מאות תושבים מתוסכלים ומלאי חימה עם רדת החשיכה, בניגוד להמונים ששטפו את הבירה טהראן וערים גדולות אחרות לפני יותר משמונה שנים בזמן "המהפכה הירוקה".
רוב המפגינים הם משורות המעמד הנמוך, פועלים ששכרם לא שווה הרבה על אף הבטחותיו של חסן רוחאני לשקם את הכלכלה עם הסרת הסנקציות הבינלאומיות אחרי הסכם הגרעין. המצב אמנם התאושש מהשפל שחוותה איראן בסיום כהונתו השנייה של אחמדינג'אד ב-2013, עם היציאה מהמיתון אל תחילתה של צמיחה - אך לא כזו שמורגשת בקרב האזרח הפשוט.
האבטלה בקרב בני 15 עד 30 - הדור שלא ידע את המהפכה האסלאמית או את המלחמה עם איראן - מוערכת ב-24%, ומי שנהנה מהסכם הגרעין הם רק מגזרי הנפט והאנרגיה, והאליטה הצבאית והדתית. עם ניפוץ האשליות בדבר פריחה מהירה, שנבלמה גם לנוכח חששן של חברות בינלאומיות רבות מפני עסקים עם טהראן הנתונה עוד לסנקציות כואבות הקשורות לתכנית הטילים ותמיכתה בטרור, רבים מקרב המעמד הנמוך חשים שלא נותר להם מה להפסיד.
שכבת הביניים המשכילה, שסבורה כי יכול להיות רע יותר עם יפעיל המשטר את אמצעי הדיכוי המלאים העומדים לרשותו, צופה בינתיים מהצד בהפגנות הספונטניות, הספורדיות, שהפכו אחרי יומיים שלווים גם לאלימות בחלק מהמקרים - הצתות תחנות משטרה וניידות, זריקת בקבוקי תבערה מאולתרים ואף ירי. כשמשמרות המהפכה מזהירים כי יפעילו יד ברזל נגד המפגינים לצד איומים בעונש מוות מצד ראש מערכת בתי הדין המהפכניים, אנשי מעמד הביניים יכולים להאמין לדבריהם.
הבדל משמעותי נוסף בין 2018 ל-2009 הוא היעדר הנהגה. במחאה הקודמת, התאחדו ההמונים סביב מועמד האופוזיציה הרפורמיסטית, ראש הממשלה לשעבר מיר חוסיין-מוסוואי, שטען כי הבחירות זויפו לטובת אחמדינג'אד. המפגינים ביקשו לשנות את התוצאות, אך לא את השיטה ובסופו של דבר נמחצו על ידי משמרות המהפכה והבסיג'. מנהיגי התנועה הירוקה ניגפו למעצרי בית, שם נמקים רובם עד היום. אחמדינג'אד המשיך לעוד ארבע שנים הרסניות, שבהן פיתח את תכנית הגרעין ומוטט את הכלכלה.
הפעם, אלו הנדכאים והחלכאים של החברה, שמאסו במשטר המושחת המשקיע הון עתק בביסוס השפעתו בסוריה, בעיראק, בלבנון, בתימן וברצועת עזה במקום בתשתיות וביצירת מקומות עבודה. הם לא מונהגים על ידי שום דמות מוכרת, ולכן מתקשה המשטר לגדוע את ראש המחאה. עד כדי כך, שדמויות חסרות רלוונטיות, כמו הבן של השאה האחרון, רזא פלהווי, הגולה בארצות הברית, או מריאם רזוואי - מנהיגת המוג'אהדין חלק, שמוגדר ארגון טרור על ידי מדינות רבות במערב - הגולה בצרפת ובעלת השפעה מעטה בשטח.
יד הברזל טרם הופעלה
אחרי שהרשתות החברתיות הוצפו במידע ובסרטונים מתוך הנעשה בימים הראשונים של ההפגנות, השלטונות החליטו לסגור את ברז המידע, כך שקשה לדעת מהדליפות אם אכן משמרות המהפכה הצליחו לדכא לאש נמוכה את מה שהם מכנים "מרד", או שמא בשטח המצב סבוך בהרבה, במיוחד באזורים המרוחקים, הן מבחינה גיאוגרפית והן מבחינה רגשית, כמו האזור הכורדי הנחשל במערב המדינה.
למשטר, שכבר הוכיח כי הוא מוכן לשפוך את דמם של האזרחים כדי להגן על מעמדו, יש עוד כלים רבים בארסנל כדי לדכא את ההפגנות, גם אם אלו יצברו תאוצה ויגרפו עשרות אלפי אנשים. משמרות המהפכה נפרסו עד כה בשלושה מחוזות לורסתן, המדאן ואיספהאן שם נרשמו מרבית ההרוגים. גם הצבא, הגוף המזוין המקביל למשמרות המהפכה ואמון על ביטחון גבולותיה החיצוניים של הרפובליקה האסלאמית, הצהיר כי הוא מוכן לעזור אם יידרש לכך.
בניגוד למהפכות או לניסיונות למהפכות אחרות, למשל בזימבבואה ובטורקיה, שם הצבא הפיל או ניסה להפיל את השליט, הישועה של האיראנים לא תגיע מהכוחות המזוינים. אלו יפסידו את כל עולם בכל שינוי, גם אם זו הרפורמה ההכרחית שמנסה לבצע רוחאני בכלכלה כדי לשחרר אותה מהאחיזה הלופתת של משמרות המהפכה. ולכן, הנשיא עלול להיות המפסיד הגדול ביותר מהמחאה כשבמקביל מתקרב תאריך יעד דרמטי לפתחו של טראמפ אם להשיב את הסנקציות שהוסרו במסגרת הסכם הגרעין או להמשיך את הקפאתן.
הנשיא, שדבריו הבוטים והתקיפים נגד המשטר באיראן רק חיזקו את תיאוריית הקונספירציה הקבועה שמקדמת ההנהגה ולפיה מעצמות זרות קשרו נגדה, לא אשרר את הסכם הגרעין השנוא עליו באוקטובר האחרון וגלגל אותו אל הקונגרס. המחוקקים, שהיו נתונים ללחץ כבד מצד אירופה, בחרו שלא לעשות דבר ולא הטילו מחדש את העיצומים ובכך שבה ההחלטה אל פתחו של הנשיא. טראמפ הבטיח כי בניגוד לאובמה, הוא "יעמוד לצד האיראנים", וייתכן שלא יחתום על הקפאת הסנקציות.
בכך, הוא עלול לחזק שוב את הגורמים השמרניים. אלו הרבו לתקוף את רוחאני על שהתעקש לחתום על ההסכם עם המערב העוין, ואם ארצות הברית תבחר לסגת ממנו באופן חד-צדדי, לא יישאר הרבה תוכן בעסקה על אף שאושרה על ידי מועצת הביטחון של האו"ם.
למרות הדעיכה המסתמנת, הדור הוותיק, שזוכר את עוד את ימי השאה הקשים ויוצא מלחמת איראן-עיראק, הולך ונעלם ומחליף את מקומו בדור צעיר, חלקו מחזיק בערכים מערביים. ייתכן שגל הזעם הנוכחי יטוטא ויישחק לזמן מה, אך ניצני השינוי כבר ננבטו.
"זאת הייתה מחאה ספונטנית, ללא ציפיות", סיפר מוחמד, איראני המתגורר בנורבגיה, לוואלה ! NEWS. "עם זאת, היה אפשר לצפות שהיא תפרוץ בכל רגע, בשל הבעיות הפוליטיות והכלכליות".
מוחמד, שנעצר בעבר על ידי הרשויות והואשם בריגול, הכיר בכך שהסיכוי לשינויי שלטון מידים לא גבוה, אך הוא בכל זאת אופטימי. "קשה לומר שיש סיכוי שהמשטר אכן ייפול, יש לו כוחות ביטחון ומודיעין חזקים והמחאה רק בשלב ההתחלתי שלה", אמר, אך הוסיף: "אנחנו עוברים לעידן חדש באיראן".
לדבריו, הגל הנוכחי שונה מהמחאה של 2009. "בפעם הראשונה, האיראנים מאתגרים את עצם קיומו של המשטר ולא רק את הממשלה עצמה. בזמן 'המהפכה הירוקה', האיראנים התמקדו בדרישות פוליטיות במסגרת השיטה הקיימת, אך עתה הם דורשים שינוי יסודי של המבנה הפוליטי, "אמר.
"הם אפילו שורפים כמה סמלים דתיים, כמו סמינרי דת בכמה ערים. אין להם אמון יותר בנשיא".