ועדה שהוקמה לבחינת ההסכם קבעה אתמול כי הוא לא עונה על הצרכים של אלפי הנערות והנשים שהוכרחו לעבוד בבתי בושת של צבא, רובן קוריאניות, שמכונות על ידי יפן בלשון מכובסת "נשות ניחומים". המסקנות ערערו את היחסים בין שתי המדינות, בעלות בריתה של ארצות הברית הפועלות יחד לעצירת תכנית הגרעין של קוריאה הצפונית.
"ההסכם לא יכול לפתור את הסוגיה", אמר מון, שכינה אותו "הסכם פוליטי שאינו מתחשב בקורבנות ובציבור". לדבריו, הוא מפר את העקרונות הבסיסיים של החברה הבינלאומית.
דובר מטעם משרד החוץ של יפן מסר כי טוקיו הבהירה את עמדה דרך הערוצים הדיפלומטיים, שבהם הודגשו שוב דבריו של החוץ טארו קונו, שאמר כי כל ניסיון לשנות את ההסכם הוא צעד "בלתי-מתקבל על הדעת" ויקשה על ניהול היחסים בין המדינות.
דובר הבית הכחול לשכת הנשיאות של קוריאה הדרומית אמר כי מון לא יכריז בשלב זה כי ההסכם בטל ומבוטל. הוא הוסיף כי הממשלה תציג בעתיד את עמדתה הסופית בנושא. במסגרת ההסכם, יפן התנצלה בפני הקורבנות ושילמה מיליארד ין 8.8 מיליון דולר לקרן סיוע עבורן. שתי הממשלות הסכימו כי הנושא ייפתר באופן סופי אם שתיהן יעמדו בהתחייבויותיהן.
מון הבטיח לנרמל את היחסים עם יפן, אך בעיתון "ניקיי" צוטט ראש ממשלת יפן שינזו אבה, שאמר למקורביו כי ההסכם "לא ישתנה אפילו במילימטר אחד".
הסוגיה היא מקור קבוע למתיחות דיפלומטית בין יפן לבין סין והקוריאות מאז תום המלחמה. יפן שלטה על חצי האי הקוריאני בין 1910 ל-1945 וכבשה חלקים בסין לפני המלחמה ואחריה.
ב-2014, נציבות האו"ם לזכויות אדם ביקשה מיפן להפסיק להשתמש במונח המכובס "נשות ניחומים", כשאחד המומחים בפאנל קרא להחליף זאת במונח "שפחות מין".