אהוד ברק מתגורר בתל אביב, חמש דקות הליכה מבסיס הקריה ושבע דקות נסיעה משם. הוא שכר דירה - אילו ידע שתוכניות הנדל"ן שלו לטווח ארוך תתמהמנה כל כך, היה קונה - בבניין בקרן הרחובות שאול המלך ואבן גבירול. מלך הוא כבר היה, לשנה וחצי, ואבן גבירול, לולא הקדים לחיות באלף שנה, היה מצייץ ולא משורר.
ברק היה, אי פעם ופעמיים, ראש אמ"ן, רמטכ"ל, שר ביטחון וראש ממשלה. אין היום במערכת הישראלית, מאז מותו של שמעון פרס, אדם מנוסה ממנו בהוויה הצבאית, המדינית והמודיעינית. לרוב - מקרה הרפז היה חריג, ודומה שלאחרונה נגמל ממנו - הוא מפריד בין הרגשי לשכלתני.
באביב 1999 שלף ברק אלוף משנה אלמוני למדי, אם כי מוערך ומומלץ בסביבתו, ששימש כמח"ט גולני עם רקע של לימודים במכללת הצבא האמריקני בקרלייל, ומינה אותו למזכירו הצבאי. כך עלה גדי איזנקוט לדרגת תת-אלוף והתיישב לראשונה ליד שולחן המטכ"ל.
זה היה יום לימודים ארוך, שכלל שיחות עם פארוק א-שרע ויאסר ערפאת וביל קלינטון, פינוי דרום לבנון ותחילת החיכוך האלים עם הפלסטינים, ואירועי אוקטובר, ופיגועים, ופינוי ברק מראשות הממשלה לטובת אריאל שרון, שאיזנקוט נשאר זמן מה למזכ"צ גם אותו.
ההמשך היה פחות מלבב. כשהרמטכ"ל גבי אשכנזי ביקש למנות את איזנקוט לסגנו (השלישי, לאחר משה קפלינסקי ודן הראל), סירב שר הביטחון ברק והעדיף את יואב גלנט. כיום, כשאיזנקוט הוא בעליל מטובי הרמטכ"לים בתולדות צה"ל, ברור לכל - למעט גלנט - עד כמה טעה אז ברק.
זה היה הקדימון לסרט של פרשת הרפז, שברק המציא לו פסקול, או דיבוב לטורקית, של הפיכה צבאית, פוטש רחמנא ליצלן, עם איזנקוט כאחד הקושרים או לפחות מהיודעים שלא הסגירו את הקושרים, אף שברק אמר אז שהוא "מוכן לשים את ידי באש שגדי לא היה שותף". הבל מוחלט, שהופרך בבדיקות מבקר המדינה וחקירות המשטרה.
ועכשיו, פתאום, פוטש ברק-איזנקוט. נגד מי? נגד שותפו של ברק לממשלת 2009-13, בנימין נתניהו, שכיום ברק הוא מהחריפים במבקריו. עוד שטות ברמת הפוטש ההוא.
בודד ועצוב בצמרת
איזנקוט אינו רק איש אמת ואמינות, עמל וענווה. הוא גם רמטכ"ל, עם נטל כבד של סמכות ואחריות שאינו יכול לחלוק - לא כלפי מעלה, עם ראש הממשלה, שר הביטחון והקבינט; לא כלפי מטה, עם האלופים; לא הצדה. ברק אמר פעם שבהיותו ראש אמ"ן נהנה מהיכולת ללבן דעות לא רשמיות עם עמיתיו בוועדת ראשי השירותים - ראשי השב"כ והמוסד. לרמטכ"ל אין מסגרת דומה, והוא זקוק להתייעצות אף יותר.
שלא כברק, שאינו רק יודע שהוא חכם יותר מבן-שיחו אלא גם טורח לשדר זאת, איזנקוט נוהג כאילו התבונה ניתנה גם לזולת. הוא מעריך את נסיונם, הנפרד והמצטבר, של קודמיו בתפקיד "בודד ועצוב", כדברי ידיד ותיק שלו. הוא מקיים פגישות קבועות עם קצינים בכירים, מעל לכל עם הרמטכ"לים לשעבר. לעתים המפגש קבוצתי, שלוש או ארבע פעמים מאז נכנס לתפקידו בפברואר 2015. ברק, המרבה לשהות בחו"ל, כמעט שאינו מגיע למפגשים אלה - לשמיעת דעתו נדרשת פגישה אישית.
לפני מינוי מפקד חיל האוויר הקפיד איזנקוט להיפגש עם מפקדיו הקודמים של החיל; כך גם בחיל הים ובגיבוש מומלציו לתפקידי הפרקליט הצבאי הראשי ונשיא בית הדין הצבאי לערעורים, שמינוים אינו בסמכותו. אחת לשנה הוא גם מזמין את כל השורדים מקרב אלופי המטכ"ל לדורותיו לשיח משותף - הוא פותח בסקירה אסטרטגית ובהסבר על תהליכי בניין הכוח, בדגש על תוכניתו הרב-שנתית "גדעון", הם מגיבים ומעירים, מבקרים ומאירים. בחלק הראשון איזנקוט מורה, בשני - תלמיד.
כתלמיד שקדן וסקרן של היסטוריה ומפנים לקחי עבר, שואף איזנקוט לשאוב מהצלחות העבר ולחמוק מכשלונותיו. הוא יודע להפריד בין פוליטיקה לאסטרטגיה. ביום פגישתו עם ברק נועד גם עם קצין בכיר אחר בדימוס שהוא מוקיר מקצועית, מאז ימי גולני ולבנון - תת אלוף אפי פיין-איתם, לימים מהגלגול שקדם למפלגת "הבית היהודי".
יש כנראה משהו בתפקיד הרמטכ"ל שגורם למכהן בו להתרפק על היחידים המבינים באמת לנפשו, יהיו יחסיהם האישיים אשר יהיו.
משה דיין הציע, ערב מבצע "קדש", לרדת לפיקוד על חזית הדרום ולהחזיר את יגאל ידין, לאחר ארבע שנים בחוץ, ללשכת הרמטכ"ל. ערב מלחמת ששת הימים שאל יצחק רבין את דיין - ברק של אז - אם ברצונו להיות שוב רמטכ"ל, במקומו. ורבין הלך לגדול יריביו של ראש הממשלה ושר הביטחון אשכול, בן גוריון, כדי להתייעץ. במקום שותפות, קיבל שטיפה. אשכנזי ראה באמנון ליפקין-שחק ובאורי שגיא מעין אחים בוגרים שיוכלו לחנוך אותו, גם כששניהם נודעו בביקורתם על נתניהו וברק (שחזרו בהמשך לתפקידיהם).
לפני שבוע הקדיש איזנקוט את כל אחר צהרי יום שלישי למפגשי ידידים, לוחמים ובני משפחה לזכר חברו אמיר מי-טל, מפקד גדוד 12 בגולני שנהרג בראש חייליו במבצע "כחול וחום" בלבנון, החודש לפני 29 שנה. הוא מסור לרעיו המתים. תמיד יבוא לחדרה למשפחת מי-טל ולקיבוץ רשפים למשפחת ארז גרשטיין, שנהרג בלבנון ב-1999. זאת, ולא הביצה הפוליטית, קבוצת ההתייחסות שלו. ואילו נאסר עליו לשוחח עם רמטכ"ל לשעבר משום שהוא משמיע ביקורת חריפה על נתניהו, לא היה לו עם מי לדבר - אף לא אחד מחמשת קודמיו שלאחר ברק, משאול מופז ועד בני גנץ, נפרד מנתניהו עמוס ברשמים חיוביים.
ההתגוללות על הרמטכ"ל נובעת מבורות ומזדון. טוב שהוא מתייעץ וטוב שיש לו עם מי. רק בעולם ההפוך של ישראל, רגע לפני 2018 ולקראת גיבוש עמדתו על מומלצו לדרג המדיני לתפקיד הרמטכ"ל הבא, גדי איזנקוט צריך להמתין לחנינה מאלאור אזריה.