נקודת שבירה

אם אתם מחשיבים את עצמכם עכברי ספורט אמיתיים, לפניכם מוסף טריוויה קצרצר. מה אומרים לכם השמות הבאים: חואן קרלוס פריירה, פרנקו סקילארי, ארנו קלמנט, סבסטיאן גרוסיאן ומאריאנו פוארטה?

רגע, רגע, לא להתייאש כל-כך מהר. לפניכם חמש אפשרויות:
1. חמישה מחברי הצוות החדש של קבוצת "מקלארן" מסבב הפורמולה 1.
2. חמישה שחקני הכדורסל הצעירים המבטיחים באירופה, לפי "יורו-באסקט".
3. חמישה מכדורגלני הנבחרת האולימפית של ספרד, אלופת אירופה בגילאים אלה.
4. חמשת סגניו של לנהארט יונסון, מזכ"ל אופ"א.
5. חמישה משחקני הטניס הטובים בעולם כיום.

ארנו קלמנט וסבסטיאן גרוסיאן הם שני המחבטים הבולטים היום בטניס הצרפתי. חואן קרלוס פריירה מתעתד להיות הסרג'י ברוגרה הבא, ואת פרנקו סקילארי מזכירים בארגנטינה בנשימה אחת עם גיירמו וילאס. מאריאנו פוארטה הוא נעלם ענק בשבילי, למרות שהוא שחקן הטניס העשרים בטיבו בעולם – לפי הדרוג הרשמי של ה- ATP.

באמצע שנות השמונים, איפשהו בין זכייתו הראשונה של בוריס בקר בווימבלדון לבין ההתעללות השיטתית של איבן לנדל בכל מי שהתדפק על שערי הרולאן גארוס בפאריז, בסביבת הזמן בה מאטס וילאנדר וג'ון מקנרו גילמו כיצד קרח ואש יכולים להתקיים בכפיפה אחת, שלא לדבר על ג'ימי קונורס שבגיל ארבעים עדיין הזיע כמו כורה פחם, האמינו בבריסל – שם יושבים קברניטי הסבב המקצועני – כי הטניס מצוי מרחק סרב מדויק אחד של מייקל שטיך מלהפוך לספורט המוביל בעולם.

הכדורגל היה שקוע עמוק בתהליך הטקטיקזציה שלו, סובל מבעיות כרוניות של חוליגניזם וברבריזם ביציעים, הכדורסל היה ענף ספורט שדיברו בשתי שפות שונות לחלוטין – אמריקאית ואירופאית – וענפי הספורט האמריקאים היו נחלתם של אחייניו החוקיים של הדוד סם.

מענף ספורט בידורי, המציע בעיקר דמויות צבעוניות ואווירה של תחרויות ראווה היתוליות – בשנות השבעים – הפך הטניס, עם כניסתו של ביורן בורג, לענף ספורט תחרותי ותובעני המגדיר מחדש את מסגרות המאבק של "אחד על אחד". זירות ההתמודדות היו ברורות, הכללים היו מוגדרים וקבועים ולמרות הספירה המוזרה, אנשים מצאו עצמם מזוהים עם "הקרחון השבדי" – בורג, או "הפרחח האמריקאי" – מקנרו.

מילת הקסם בשיווק, לאלה מביניכם שלא חבשו מעולם את ספסלי MIT, היא "הזדהות". הטניס החל לייצר דמויות ברורות, מגדריות כמעט, בעלות מאפיינים כמו ספרותיים או קולנועיים, קלות להזדהות. שחקנים קוטלגו לפי מאפייניהם הסגנוניים וכלי הנשק המועדפים עליהם: "בום-בום" בקר, "הסלע" איבן לנדל, "החתול" יאניק נואה, "המחשב" סטפן אדברג - כל אלה היו נאספים בהיפודרומים התורניים, להציג את כוחותיהם לראווה. גלאדיאטורים מודרניים, בלבן סינטטי ובחולצה מעומלנת.

וכמו בכל שדרת אקדוחנים, גם זו התמלאה במקצוענים לרוב, דוגמת "פיסטול" פיט ואנדרה "דה ג'ייאנט". טורנירי הגראנד-סלאם ושיטת הנוק-אאוט האכזרית שלהם הכשירו את הקרקע לעימותים מיתולוגיים בין חובטי ענק. אבל אז, השריף הזדקן והאקדוחנים הצעירים נשלחו למוסדות שיקום. הכסף הגדול משך לענף אתלטים ברמה הגבוהה ביותר, אבל גם הביא עמו שיטות אימון חדשניות, תזונת ספורט, תזונת ספורט משופרת, תזונת ספורט אסורה, תוכנות מחשב לשיפור דגמי המחבטים, נעליים ביוניות ושחקנים אלקטרוניים. הטניס, שהצטיין תמיד בליטוש המחוספס שלו, בזהויות האבסולוטיות שלו, הפך לספורט של מדענים.

בשנות התשעים פינו מרבית הטניסאים הגדולים את מקומם ליורשים אפרוריים. הטורנירים הקטנים, בהם היו שחקני הדרג השני מתכנסים כדי לשפר עמדות לקראת ארבעת הגראנד-סלאמים, נהפכו לזוטות שאינן מושכות קהל ואפילו משעממות את התקשורת. התופעה לא פסחה גם על הטורנירים הגדולים. העימותים בין שני הלוחמים הוותיקים סמפראס ואגאסי נפגעו כתוצאה מחיבתו של האחרון לדאבל צ'יזבורגר לפני משחקי גמר, ורובוטים דוגמת מייקל צ'אנג וג'ים קורייר גרפו מיליוני דולרים בעבור הזכות לשעמם את הקהל.

אבל בבריסל, עולם כמנהגו נוהג. הטניס גלש החוצה מעמודי הספורט הראשיים, מועדוני הטניס נראים כמו בתי אבות משופרים ואת החלום להיות ג'ון מקנרו תפסה השאלה: "מי רוצה להיות יונאס ביורקמן בכלל?".

סמפראס הודיע כי העונה הנוכחית תהיה האחרונה שלו ואגאסי עסוק מדי בהדיפת התמיהות על טעמו בנשים. בינתיים, מאראט סאפין ומאגנוס נורמן מנהלים את הטניס הגברי, כשברקע גוסטאבו קוורטן מחליף תספורות. "פורד" הפחיתה את סכום האימוץ של אליפות אוסטרליה הפתוחה וטורניר המאסטרס הקרוב צפוי לספוג הפסדים בפעם הראשונה. המרתונים של חמש המערכות, המונוטוניות הויזואלית של הענף בטלוויזיה, הכוכבים נעדרי הניצוץ והאלטרנטיבות המשופרות שהציעו ענפי ספורט אחרים, הפכו את הטניס מ"הדבר הבא" לדבר שלאיש לא בא עליו.

יש עוד כמה משוגעים לענף והשחקנים הטובים הם עדיין מהאתלטים הטובים בעולם, אבל כמו שאמר בוריס בקר על הגמר האחרון של ווימבלדון, "זה היה הטניס ברמה הגבוהה ביותר שראיתי משוחקת, ולא הצלחתי לשמור על העיניים פקוחות".