סוד הכסף נשמר: כשארצות הברית החליטה לבדוק את נתניהו

בנימין נתניהו פעל לחדור לתודעה הישראלית בקיץ 1979, קצת לפני יום הולדתו ה-30. הוא פנה אז לעיתונאים כדי לשווק מיזם בהשתתפותו. רציני, מופנם, קצת – בלשונו היום - חמור סבר. חביב במידה. ביבי, הציג את עצמו. כמעט אלמוני, עדיין היה, ואולי בעיניו תמיד יהיה, האח של, הבן של. אחיו של סגן-אלוף יוני נתניהו, בנו של פרופסור בן-ציון נתניהו. מטוסה של שרה טרם נצפה על מסך המכ"ם.

הוא טילפן וביקש להיפגש לטובת "מכון יונתן" – מרכז חשיבה ומדיניות שיעסוק במאבק בטרור. יוני נהרג באנטבה במבצע נגד הטרור. ערבים וגרמנים חטפו מטוס צרפתי על נוסעיו ופגעו בישראלים וביהודים. ותופעת הטרור חובקת עולם. נחוצה פעולה משותפת. הסברה. עשיית נפשות. רתימת גורמים משפיעים, במיוחד מערביים, אמריקאים, אם כי לא רק, למען הרחבת החזית.

כנס היסוד של "מכון יונתן" נועד ל-4 ביולי. יום העצמאות האמריקאי ויום השנה השלישי לאנטבה – למעשה, מועד המראת המטוסים משם בתום המיבצע, שחלקו הקרקעי הסתיים בחצות ה-3 בחודש, אבל אלה דיקדוקי עניות. על מותג זמין כמו ארבעה ביולי, עם מושגי החירות והאומץ שבסוף ההימנון, לא מוותרים.

בגין בשלטון, בראש הליכוד, וגם ג'ימי קארטר, מהדמוקרטים. בבית נתניהו מעדיפים את הרפובליקאים. קארטר החתים זה עתה את ישראל ומצרים על הסכם שלום, אבל מי ייתן ובבית הלבן יישב תחתיו רפובליקאי. המערכה המקדימה לקראת בחירות 1980 מתחילה להתנהל. שני מתמודדים על המועמדות הרפובליקאית בולטים כבעלי סיכויים עדיפים: מושל קליפורניה לשעבר, רונלד רייגן, וג'ורג' בוש, שהיה חבר קונגרס, מזכיר המפלגה, שגריר באו"ם, נציג בסין וראש הסי-איי-אי, לא זמן רב מדי בכל תפקיד. בוש צעיר מרייגן בעשור. במשפחת נתניהו מהמרים. ביבי על בוש, בן-ציון על רייגן. בוש נענה להזמנה להשתתף בכנס המכון; רייגן לא יצא אז מארצו. כשרייגן יזכה במועמדות ובנשיאות, עם בוש כסגנו, הבן יאזכר את ההוכחה לתבונת אביו.

אותו כנס ראשון של "מכון יונתן" היה אב-טיפוס, או שמא בן-טיפוס, לעירבוב המאפיין את נתניהו, בין מטרה ציבורית לקידום אישי, ובהמשך – בכנס השני, כעבור חומש, ביוני 1984, במלון הוושינגטוני "פור סיזנס" שבפאתי ג'ורג'טאון, כשנתניהו במעבר מתפקיד הציר בשגרירות בבירה האמריקאית לשגריר באו"ם, גם למהלך (שסוכל במשרד החוץ) לשימוש במשאבים ממלכתיים לתועלת פרטית. השיטה: בניצוחו של נתניהו ולהאדרת מעמדו, הזמנת בכירים, כגון שר החוץ ג'ורג' שולץ, לנאום בנחישות ובתקיפות נגד הטרור, כלומר בעד ישראל. מדוע, אם כך, שהמדינה לא תסייע במימון – ולא חשוב שבמציאות, בשטח, רייגן ושולץ ולימים גם נתניהו נכנעו לטרור שנגדו כה היטיבו לנאום. בהזמנות לכנס ב"פור סיזנס" תואר המכון כ"מוסד מחקר פרטי" ויוני נתניהו כונה, בהתעלמות המשפחתית המקובלת מדן שומרון, "מפקד משימת ההצלה באנטבה".

עכשיו, כשבנימין נתניהו מסובך עד צוואר בחקירות, ולא בפעם הראשונה, מתברר ממיסמכי מימשל קארטר, שסיווגם הוסר, ש"מכון יונתן" עמד במוקד החלוצית בחקירות נתניהו. לא חקירה פלילית, כי לא הסתמן שם חשד לעבירה, ולא נגד בנימין נתניהו, אישית, אלא בדיקה, להבהרת ספקות מטרידים, כי במימשל ובקונגרס רצו – ולא הצליחו – לוודא את מקורות המימון של המכון.

לבנימין נתניהו היה ניסיון מסויים בהתרמה. שמעון פרס, שר הביטחון בעת מבצע אנטבה, ולימים ראש הממשלה שהסכים למינויו לשגריר באו"ם והפר בכך הבטחות לנאמניו, ותריסר שנים אחר-כך ראש הממשלה שהפסיד לו בבחירות, נידב למשפחת נתניהו מענק הנצחה חריג מכספי המדינה. שר הביטחון הבא, עזר ויצמן, זעם על כך וסירב לאשר מנה נוספת. נתניהו גייס כסף גם מתורמים אמריקאים. אחד מהם, שהבטיח לתרום להנצחת מפקד סיירת מטכ"ל שנהרג בקרב עם טרוריסטים, קיים ואז התברר שהתבלבל: הוא בכלל התכוון לעוזי יאירי, חלל הפיגוע במלון "סאבוי".

כחמישה חודשים לפני הכנס הראשון ביקש משרד החוץ מהקונסול הכללי בירושלים, מייקל ניולין, לברר מיהו ומהו אותו מכון יונתן, שהזמין סנאטור – ג'ון דנפורת מאינדיאנה – להשתתף בכנס. דנפורת רצה בתעודת יושר למכון, לפני שייענה להזמנתו; בפנייה נוספת התמקד בשאלה, האם ממשלת ישראל מממנת את המכון. בתגובתו תיקן ניולין את המען שנמסר לו והודיע שאינו מצליח למצוא מידע רב על המכון, "שנקרא על שמו של אחד ממשתתפי הפשיטה באנטבה וכנראה מאוייש בידי כמה מקרוביו. המכון אינו קשור במוסד מקומי כלשהו להשכלה גבוהה ולקונסוליה אין כל ידיעה על איכות המחקרים בו או תוכנם. הקונסוליה פנתה למכון וביקשה מידע על פעילותו ועל הכנס. המכון סירב למסור מידע והצהיר שהחומר כולו נשלח במישרין לסנאטור דנפורת".

עוד חודש, וניולין מדווח לשולחיו בוושינגטון לפעולה ולשגרירות בתל אביב (שהקונכ"ל אינו כפוף לה) לידיעה: "מנהל מרכז התרבות האמריקאי בירושלים עדיין לא הצליח להיפגש עם פקידי מכון יונתן. למנהל המרכז נאמר שהאדם היחיד המוסמך למסור מידע על המכון, בן-ציון נתניהו, נמצא בחו"ל ולא יחזור בשבועות הקרובים. פקידי המכון אמרו למנהל מרכז התרבות שישלחו לו חוברת המכילה את כל המידע שלפי תחושתם עליו לדעת".

אם היה למשפחת נתניהו מה להסתיר, היא הצליחה להסתיר אותו. הדואר לא פוגג את המסתורין. "העלון שנשלח למרכז התרבות מתאר את כנס הטרור, שייערך בקרוב. אין בו שום מידע על מימון המכון", התאכזב ניולין לדווח. "לצערה של הנציגות, אין ביכולתה כרגע להשיב על שאלת המימון שהועלתה במברקכם. פקידי מכון יונתן סירבו לשתף פעולה ובמידת מה אפופי סודיות. הנציגות תחדש את המגע עם המכון לאחר שובו של נתניהו ותמשיך לעדכן את המשרד במאמצינו להשגת המידע המבוקש".

העידכון המובטח נמסר לאחר חודש וחצי. סיפוק רב לסקרנות לא היה בו, אבל הוא צופן ערך מסויים לאספנים – ככל הידוע, זו הופעת הבכורה של גיבור-משנה בחקירות 2017, הדודן והפרקליט, עו"ד דוד שמרון. "מנהל מרכז התרבות בירושלים שוחח עם חבר הנהלת מכון יונתן, דוד שימרון, שהבטיח לו שלמרות שממשלת ישראל תומכת במטרות המכון, היא אינה מעניקה לו סיוע כספי", דיווח ניולין למטה. "מקור המימון הוא מתנות מתורמים פרטיים, אך שימרון לא זיהה תורמים אלה".

שמרון, הוסיף ניולין, נקב בשמותיהם של ארבעה סנאטורים שהתבקשו להשתתף בכנס. חמישי, דנפורת, לא היה רגוע. כשבועיים לפני תחילת הכנס התעלם דנפורת מהירושלמיות של המכון ופנה לתותח האמריקאי הכבד בישראל, השגריר לואיס , כדי שיואיל סוף-סוף לגלות מי, בדיוק, תומך במכון יונתן. דנפורת לא נימק את בקשתו. לאחר סידרת שערוריות מביכות ואף פליליות נזהרו באותן שנים נבחרים אמריקאים, פן ימצאו עצמם לצד עמיתיהם שנהנו מנדיבותם של שתדלנים ונציגי מדינות זרות, נחקרו כחשודים בקבלת מתנות אסורות ונענשו.

השגרירות התאמצה ונכשלה. נציגיה הופנו שוב להצהרת הכוונות בעלון הרשמי של המכון. מידע נוסף לא ניתן להם. סוד הכסף נשמר. גם בתום הכנס נמנעו מארגניו מלספק לדיפלומטים האמריקאים, לבקשתם, תמלילים של ההרצאות – מתאם הלחימה בטרור בממשל רצה לדעת מה נאמר בכנס, לקראת השתתפותו בכנס דומה באוניברסיטת תל-אביב. מכון יונתן קימץ במידע. הוא הפנה רק להודעה לעיתונות שמסר סנאטור הנרי ג'קסון, בהסכמת משתתפים אחרים.

האורחים שילמו מס (הרצאה או נוכחות בכנס, השתתפות באזכרה ליוני בהר הרצל) וניצלו את שהותם בישראל, או נוצלו בידי ישראל, לעניינים נוספים, מדיניים ופוליטיים, לעתים בלווית תומכים יהודים-אמריקאים. אופיינית תוכנית ביקורו של בוש, שכללה פגישות עם ראש הממשלה מנחם בגין, שר החוץ משה דיין, שר הביטחון ויצמן, יו"ר ועדת החוץ והביטחון משה ארנס, ראש עיריית ירושלים טדי קולק; ביקורים ב"חירבת צופין ליד קלקיליה" ורמת הגולן – כאזרח פרטי, לשעבר ולשעתיד, לא חרג בכך ממדיניות הממשל – והשתתפות בקבלת הפנים ליום עצמאותם, במעונו של לואיס בהרצליה, לאלפי ישראלים.

בין המוזמנים שהגיעו והמזומנים שמקורם לא נודע איתרו שר החוץ סיירוס ואנס ומישנהו וורן כריסטופר הזדמנות לעשות משהו, בסיועו העקיף של מכון יונתן, למען הפלסטינים. במברק ללואיס ולניולין, שניסח בוב פלאטן, לימים סגנו של לואיס בשגרירות, ושנשלח בחתימת כריסטופר, צוין ששבעה סנאטורים ועוד חבר קונגרס עשויים לממש את כוונתם להשתתף באירוע. בהנחייה שנוסחה באדיבות מקצועית, כמשאלה העוטפת הוראה, נאמר ש"מציעים שהקונכ"ל בירושלים ישקול להזמין אותם לערב מיפגש עם מנהיגי הגדה המערבית".

מצוין, שמח ניולין. אם יבואו לקבלת הפנים המוקדמת שלו ל-4 ביולי, צפויה נוכחות מוגברת של אישים פלסטינים, והפוליטיקאים האמריקאים עדיין יספיקו להגיע לאירוע של לואיס, עם הישראלים (למרות שכביש 1 המחודש, פאר התחבורה המקומית, נפתח רק חודשיים מאוחר יותר).