בשבוע שעבר, נשא אבו מאזן נאום אנטישמי ארסי. לא שמעתם על זה כי אף כלי תקשורת לא בחר לספר לכם איך סנטה קלאוס של הפלסטינים אמר על העם שלכם שהוא עם של שקרנים וזייפני היסטוריה. למעט אתר "פרספקטיבה" העוסק בביקורת התקשורת שהביא את החשיפה של הבלוגר Israellycool, הטינופים של אבו מאזן נעלמו כמו עץ נופל ביער.
יש נטייה פבלובית של התקשורת הישראלית להתייחס לפלסטינים כאל חצי מפגרים שאסור לנו לקחת אותם ברצינות. לכן בשנות התשעים לעגו לבני בגין שהזהיר מהשפה הכפולה של ערפאת - שלום באנגלית, תורת השלבים בערבית. התקשורת הישראלית מזדעזעת בעיקר מנתניהו ואבו מאזן הוא הרי הפרטנר. לכן גם דבריו מלפני שנתיים, ולפיהם היהודים מטמאים ברגליהם את הר הבית בעצם נוכחותם הפיזית והמטפיזית, זכו להתעלמות דומה. אבל אנחנו כאן כדי להזכיר שאת שורשיה האנטישמים של התנועה הלאומית פלסטינית קשה להסתיר. שום אקונומיקה של עיתון "הארץ" לא תסיר מהפלסטינים את כתם התמיכה בנאצים.
בוקס בפנים
זוכרים כיצד לעגה התקשורת לנתניהו בעקבות טענתו כי לאבי התנועה הלאומית הפלסטינית, המופתי חג' אמין אל חוסיני ימ"ש, היה חלק בקבלת ההחלטה הנאצית על חיסול העם היהודי? לא רק עיתונאים ופוליטיקאים, גם היסטוריונים מטעם התייצבו בשורה כדי לגנות, להפריך, להסביר ולצאת חוצץ. למזלי הטוב, אחד מחברי הפייסבוק שלי, אליחן אמיתי, הפנה אותי לספרו של בארטלי קראם "מאחורי פרגוד המשי", ספר שנכתב בעיצומם של משפטי נירנברג. חטפתי בוקס בפנים. תכף תבינו למה.
בארטלי קראם היה עורך דין אמריקאי, חבר ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל, פרו ציוני שהתפרסם בשנות החמישים כמי שהגן על בכירים בהוליווד שהואשמו על ידי ועדת החקירה של הסנטור ג'וזף
מקארתי בפעילות קומוניסטית. שמרן שהפך לליברל.
בשנת 1946 הציע שר החוץ הבריטי של הלייבור, ארנסט בווין, אנטי ציוני מושבע ועדת חקירה משותפת בריטית-אמריקאית שתמליץ כיצד לפתור את בעיית ארץ ישראל. בווין בנה הרכב נוח וקיווה להחלטה שתמנע הקמת מדינה יהודית. הוא טעה, הוועדה המליצה על הקמת מדינה. אחד התומכים הבולטים היה בארטלי קראם.
שנה לאחר הקמת הועדה, פרסם קראם את חוויותיו ב"מאחורי פרגוד המשי" שיצא לאור בישראל בהוצאת אחיאסף ירושלים בתרגום יצחק א. עבאדי. קראם מתעד ממשפטי נירנברג בזמן אמת. הוא פוגש שם את ד"ר רודולף קסטנר וגובה ממנו עדות. אולם יותר מכל, קראם מביא עדויות ישירות לחלקו המשמעותי של המופתי בשואת היהודים ולטענתו אפילו יותר מרק חלק משמעותי.
הקטע הבא (פרק ו' "נירנברג: "ערבים! קומו והרגו!", עמ' 106-111) הנו קפסולת זמן מההיסטוריה:
"זוכר אני את הסנסציה העיתונאית שעורר בלונדון הסופר אדגר אנסל מאורר, כשפרסם את נוסח ההצהרה בשבועה המאשימה את המופתי לשעבר ברצח ההמוני של היהודים. נודע לי כי בארכיונם של הוועדה לפשעי המלחמה שהוקמה מטעם ממשלות הברית היה מצוי תיק עבה על המופתי ודיברתי על זאת עם השופט ריבקינד. היו עוד אנשים אחרים שהיו מעוניינים מאד לגולל את פרשת מעלליו של המופתי. קצין מן השירות החשאי אפשר לי להיכנס ביום אחד בשעה שלוש אחה"צ ולשבת ליד שולחנם שעליו היה תיק מלא מסמכים. פתחתי אותו והתחלתי לקרוא את המסמכים שבו.
פרשת מעלליו וחתירותיו של המופתי לא תאומן כי תסופר. תיק זה הוכיח ברור כי המופתי הגיע לשיא במעלליו הפשיסטים, בחתירות אנטי בריטית ובאנטישמיות, בסיוע להחשת ההשמדה של יהדות אירופה.
אחזתי במו ידי מסמך גרמני חתום על ידי סוכנו של המופתי, שנכתב רק 24 שעות לפני כניעתה של גרמניה. באותו המסמך הסכים המופתי תמורת כספים ששולמו לו עד אז להקים קיסרות כל מוסלמית 'וללחום באויב המשותף'. אם נכונים הדברים הכתובים בו, הרי ידו המתה של היטלר היא ששילמה למופתי כדי שימשיך את המלאכה שהיטלר נאלץ להפסיקה. ראיתי עוד מסמך עדות מאת הד"ר רודולף קסטנר, יהודי הונגרי שניהל משא ומתן עם הנאצים לשם פדיון יהודים הונגרים בכופר נפש. הרבה מן המשא ומתן הזה התנהל עם אדולף אייכמן, המומחה של הגסטאפו לענייני היהודים, שהיה איש סודו של המופתי.
במו"מ זה שוחח ד"ר קסטנר תכופות עם אדם אחד בשם דיטר פון ויסליסציני. ברנש זה נמצא בשעה זו כלוא בתא בנירנברג בתור פושע מלחמה ועד חשוב.
"המופתי", הוא אמר, 'הציע לא פעם לשלטונות הנאצים ובכללם להיטלר, לפון ריבנטרופ ולהימלר, להשמיד את היהדות האירופית'. המופתי אמר לויסליסציני כי 'לדעתו היה זה פתרון נוח לבעיה הארץ ישראלית'. והמסמכים הנאציים מוכיחים שהמופתי ביקר בעילום שם בלווית אייכמן בתאי הגז באושוויץ שבהם הוצאו להורג מאות אלפי יהודים. היטלר פקד כי בכל שחרור של אנשים שהיו כלואים במחנות הסגר, אסור לכלול יהודים בין המשוחררים, משום שהושג הסכם עם המופתי שעל פיו יש להשמיד את כל היהודים. עוד נודע לי כי אותו הסכם שבין היטלר ובין המופתי כלל סעיף המוריד את אבן סעוד לדרגת מנהיג ממדרגה שניה, לפי שאותו סעיף הכריז על המופתי כעל מנהיג עליון של התנועה הכול אסלאמית החדשה. דבר זה התברר לי עם קריאת שאר המסמכים שבתיק.
המופתי הוא שדרש במפגיע מאת המנהיגים הנאציים לבלי להרשות את היהודים לצאת לארץ ישראל, ויהיו המסמכים איזו שיהיו, ובלי להתחשב עם סכומי הכסף ששולמו על ידי יהודים לשם פדיונם של היהודים. אין להרשות בשום פנים ליהודים לעלות לארץ. באותו הזמן נתנהל מו"מ לפדיונם של יהודי ברטיסלואה בכופר נפש. אותו מו"מ בא לכלל כישלון משום שהמופתי סירב להסכים לפדיונם. וכתוצאה מסירובו חוסלה כל אותה העדה כולה.
ברור מן המסמכים כי המדיניות הנאצית ביחס ליהודים ניתנת להתחלק לשלושה שלבים:
1. עד שנת 1940 היה הקו הכללי פתרון הבעיה היהודית על ידי גירוש היהודים בכוח ולצד זה גם סחיטת כספים.
2. משנת 1940 עד שנת 1942 הייתה התכנית הנאצית ריכוז היהודים בגטאות שבפולין ובשאר שטחי הכיבוש הנאצים במזרח אירופה.
3. בשנת 1941 נמלט המופתי על נפשו לגרמניה ומצא בה מקלט. ולימד אותם למצוא את הפתרון הסופי בהשמדה. התוצאה הייתה השלב השלישי של המדיניות הנאצית ההשמדה של עם ישראל.
במסמכים שבפני היו הוכחות על כך: במכתב למיניסטר החוץ פון ריבנטרופ, מיום 25/07/44, התאונן המופתי על רחמנותם של הגרמנים כלפי היהודים: 'הוד מעלתך! כבר בא לידי להטות את תשומת לב הוד מעלתך למאמציהם הבלתי פוסקים של היהודים להגר מאירופה כדי להגיע לארץ ישראל, ובקשתי אותך לנקוט בצעדים הדרושים כדי למנוע את היהודים להגר לשם'.
מכתבים אחרים מאת המופתי מוכיחים כי הוא עודד את גירושם של יהודים מאירופה למחנות ההשמדה שבפולין. ביום 05/07/43 מחה בפני ראש המיניסטריון של בולגריה נגד תכנית שתוכנה על ידי ממשלת בולגריה שעל פיה היתה ניתנת הרשות לארבעת אלפים ילדים יהודים להגר מבולגריה. הוא טען כי 'ילדים אלה מהווים מידה של סכנה לבולגריה, בין שהם נשארים בבולגריה ובין שמרשים להם לצאת מן הארץ הזאת. תחת זאת' הוסיף, 'יש לשלוח אותם למקום שבו יועמדו תחת פיקוח חמור, כמו למשל בפולין'. מחאתו של המופתי הצליחה ואחרי יולי 43 לא יצאו שום משלוחי ילדים מבולגריה.
כעבור כמה שבועות הריץ מכתב דומה לזה למיניסטר החוץ של רומניה בענין 1800 ילדים יהודים. גם הפעם הציע את פולין והוסיף כי שם יהיו נתונים 'לפיקוח פעיל', כפי שקרא לתאי הגזים בלשון הנקייה שלו. באותו יום כתב שוב למיניסטר החוץ של בולגריה בעניין ההצעה להרשות משלוח של 900 ילדים ומאה בוגרים מהונגריה. גם הפעם העיר כי הפיקוח בפולין הוא הדרך הנכונה. כעבור מספר ימים כתב על אותו נושא למיניסטר החוץ האיטלקי. הפעם תבע מאת האיטלקים לנקוט בצעדים הדרושים יחד עם ממשלות בולגריה, הונגריה ורומניה כדיל למנוע את מנוסת היהודים.
ביום 27/07/44 כתב המופתי להיינריך הימלר ובו אמר כי ריבנטרופ והימלר הפריזו במידת הרחמים כלפי היהודים, שכן אף על פי שהוא מחה על כך כבר לפני שנתיים, עוד ב5/07/44, בכל זאת הותר לכמה יהודים לצאת את גרמניה. 'אם יימשכו מנהגים כאלה'", כתב המופתי, 'בודאי שלא יהיו מובנים לערבים ולמושלמים ויעוררו בהם אכזבה' והוא הזהיר אותו ואמר לו כי מעשים כאלה 'עשויים לעודד אף את מדינות הבלקן לעודד הגירה של יהודים'.
ביום 3/11/43 שידר המופתי מברלין את אחד מנאומי ההסתה המרובים שלו לערבים ובו אמר: 'חוזה ורסאליה היה אסון הן לגרמנים והן לערבים. אך הגרמנים יודעים כיצד להיפטר מן היהודים. מה שמקרב אותנו לגרמנים ומעמיד אותנו במחנה שלהם הוא שעד היום הזה לא פגעו הגרמנים בשום מושלמים והם לוחמים באויבינו המשותף שרדף את הערבים והמושלמים'.
'אויב משותף' זה היה כמובן אנגליה. ובהמשך דבריו אמר: 'אך מה שחשוב מכל דבר הוא שהם פתרו בצורה מוחלטת את הבעיה היהודית. קשרים אלה, ובייחוד הקשר האחרון, המלחמה המשותפת ביהודים, עושים את ידידותנו עם הגרמנים לא לידידות בת חלוף אלא לידידות בת קיימא ונצחית, המבוססת על אינטרסי גומלין'".
בתחילת המלחמה העריכו את מספר היהודים בעולם ב17 מיליון. אפילו בשנת 44 לא היתה לנו ידיעה על הממדים של הטבח שנעשה ביהודים. אך למופתי הייתה ידיעה. בשידור מברלין ביום 20/09/44 הציג בפני העולם הערבי את השאלה הרטורית: 'האין בכוחכם להדוף את היהודים שמספרם אינו יותר מאחד עשר מיליון?'
ועל צד האמת נרצחו עד לאותו הזמן ששה מיליון יהודים. מאיזה מקור שאב המופתי את האינפורמציה שלו? הוא יכול היה לקבל את ידיעותיו רק מאדולף אייכמן".
שימו לב, קראם כותב את הדברים טריים. זה הרגע הסתיימה המלחמה הגדולה. הוא משוחח עם בכירים נאצים, הוא מחזיק עדויות בידיים. הוא אמריקאי קתולי, לא יהודי, לא נתניהו. ואי אפשר לטעון אחרת, בזמן אמת המופתי לקח חלק פעיל בהשמדת יהודים ותכנן סוף דומה לכלל היהודים בעולם. בארץ ישראל ובמדינות ערב. זה חלק מרכזי מההיסטוריה המודחקת שלא מספרים לנו עליה. מכאן שאין להתפלא על התקשורת הישראלית שמתעלמת מנאום אנטישמי ארסי של אבו מאזן.