יעל דיין - מרצ

נולדתי בנהלל ב- 1939. בתם של משה (ז"ל) ורות דיין. עיתונאית וסופרת במקצועי. עד כה פרסמתי שמונה ספרים ובהם ששה רומנים. למדתי מדע המדינה באוניברסיטה העברית וביולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. במהלך שירותי הצבאי, הן סדיר והן מילואים, השתתפתי בארבע מלחמות והשתחררתי בדרגת סרן לפני כשנתיים.

נבחרתי לקדנציה הראשונה בכנסת בבחירות 1992 מטעם מפלגת העבודה. אני מכהנת בכנסת זו הקדנציה השלישית. כיום אני מחזיקה בתפקיד יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה, חברה בוועדת החוקה, חוק ומשפט ובוועדת החוץ והביטחון.

נשואה לתא"ל (מיל.) דב שיאון , אם לבן ולבת וסבתא לנכדה.

נכנסתי לפוליטיקה דרך תנועות המחאה בעיקר "שלום עכשיו" וההפגנות נגד שהות צה"ל בלבנון ובעד השלום. רק ב- 1991 החלטתי להעמיד את עצמי לבחירה לכנסת.

אני רואה בשניים מבין עשרות החוקים שיזמתי חשיבות עליונה – חוק שיווי זכויות האשה וחוק איסור הטרדה מינית. הראשון מגדיר את השוויון כערך יסוד ומאפשר את קידומן של נשים בכל המערכות, כולל צה"ל. החוק לאיסור הטרדה מינית, הוא חוק מהפכני המעניק לנשים הגנה מפני הטרדות בעיקר במקומות עבודה ומגדיר את הנורמה של "אומרת לא" – לכך בדיוק היא מתכוונת. שני החוקים שהזכרתי הם חוקים המשנים את התפיסות הנורמטיביות של שוויון בין המינים ומכאן נובעת חשיבותם בעיני.

לימור לבנת. בגין היותה אשה פמיניסטית. נכנסנו לכנסת באותו הזמן והצגנו תפיסה פמיניסטית ושתוף פעולה חוצה קווים פוליטיים בנושאי מעמד האשה.

הייתי ממשיכה בהשפעה על דעת הקהל ותפיסות העולם דרך עבודתי העיתונאית והספרותית.

אני נפגשת באופן אינטנסיבי עם חברי/ות המרכז בעניינים מהותיים הקשורים בעבודתי בכנסת ואינני משתתפת בחגיגות ובאירועים אלא של חברים אינטימיים.

אני מקווה שיתאפשר לי להמשיך ואולי להשלים את עבודתי כיו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה וטיפול בנושאים חברתיים של שכבות מופלות וחלשות ומיעוטים. שלושת החוקים המרכזיים שלצערי לא הספקתי להשלים עקב הקדמת הבחירות (למרות שכבר התחלנו את הליך חקיקתם) הנם - חוק סבסוד טיפול בילדים בגיל הרך, חוק שיפוט מהיר בעבירות מין ואלימות וחוק תרומת ביציות להפריה חוץ גופית