הנשק עדיין מתחת לכרית: מיליציית הטרור הפלסטינית רק מחכה לקריאה

באמצע שנות ה-90', אחרי חתימת הסכמי אוסלו, החליט יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת לחדש את גוף השטח המכונה "התנזים". ראשיתו עוד בימי פתחלנד בלבנון. הכיוון לפעולה ביהודה ושומרון היה ברור: בזמן שהפלסטינים חותרים להקמת רשות עם משרדי ממשלה ומנגנונים ביטחוניים שממגרים טרור ויוצרים חוק וסדר, תתפתח בצללים מעין מיליציה - לא בהכרח מסודרת, מבוססת על פעילי פתח, שיהיה בכוחה להוציא אל הפועל פיגועי טרור נגד ישראל מבלי להשאיר טביעות אצבע ולהרחיק כל פעילות אלימה מהרשות.

כך למעשה רקד ערפאת על שתי חתונות. מצד אחד הוא קידם צעדים מדיניים פרגמטיים מול ישראל ושאר העולם כדי לכונן הסדרי שלום נוספים, ומצד שני השקיע לא מעט משאבים ומחשבה בהתפתחות התנזים, כדי שפעיליו יהוו משקל אלים נגדי לכוחה הביטחוני של ישראל. ללא תהליך קליטה והכשרה, ללא רשימות מסודרות, הפכו אוחזי נשק ובני משפחותיהם מהפתח לפעילי תנזים שביום פקודה נקראו לבצע פיגועים. המימון וההכוונה הגיעו בדרכים נסתרות.

אקורד הפתיחה המשמעותי של התנזים היה בספטמבר 1996, לאחר שראש הממשלה בנימין נתניהו החליט לפתוח את מנהרות הכותל למעבר תיירים. הפלסטינים ראו בכך שינוי הסטטוס קוו סביב ירושלים וטריגר לבעיות אחרות שעלולות לצוץ, וערפאת קרא להגיב באלימות. בהתנגשויות בין הצדדים נהרגו 17 חיילי צה"ל וכמאה פלסטינים. ההתקוממות הרחבה השנייה שבה שיחק התנזים תפקיד גדול הייתה האינתיפאדה השנייה, שפרצה בספטמבר 2000. היו לא מעט סיבות לפרוץ ההתקוממות, ואחת מהן, לטענת הפלסטינים, הייתה עלייתו של חבר הכנסת אריאל שרון להר הבית, כשהוא מלווה באבטחה כבדה. החשש לשבירת הסטטוס קוו בירושלים הביא לאיחוד השורות בפתח, ותשתיות טרור של התנזים החלו לבצע פיגועי טרור שכללו בעיקר ירי.

הרשות התנערה מהתנזים בפומבי, למרות שהיה יציר כפיה, כדי למנוע ביקורת בזירה הבינלאומית, והחוליות קיבלו אחריות לפיגועים דרך כלי התקשורת הפלסטיניים תחת השם "גדודי חללי אל-אקצא". הן היו אוסף של יחידות קטנטנות, שפעלו במרחבים שונים תחת חלוקה גיאוגרפית או חמולתית. לפעמים מדובר היה בחברים מאותה השכונה או הכפר. מאוחר יותר נוספו לכינוי שמות נוספים לחוליות, כמו פלג אימן ג'ודה וגדודי ג'האד עמארין.

שירות הביטחון הכללי וצה"ל פעלו בכל הכוח כדי לזהות את התשתיות השונות, להבין את המבנה של החוליה ואת דפוסי הפעולה – מי אחראי על תכנון הפיגועים ומאין מגיע המימון. מטרתם של כוחות הביטחון הייתה לא רק לסכל את הפיגועים, אלא גם לעצור את הפעילים במצוד שנמשך שנים.

הרשות, בעקבות החשש כי הקרבה אל הגוף עשויה לפגוע ביציבותה ומתוך הכרה בכך שהיא אינה מסוגלת לשלוט בפעילי התנזים, החליטה בשלב מסוים לנתק את הקשר, והנתק – זמני בלבד - בא לידי ביטוי בעצירת הכספים שסייעו לפעילים להסתתר ולשרוד.

מציאות זו דחפה את פעילי התנזים לשיתופי פעולה עם ארוני טרור אחרים, כמו חמאס ואפילו חיזבאללה, שמהם אימצו שיטות פעולה וגם קיבלו מימון. אלה היו ימים שבהם איראן ניסתה להשיג שליטה בגדה המערבית, והמתיחות הפנים-פלסטינית פתחה בפניה דלת לקידום הטרור נגד ישראל. הכסף היה שחקן מרכזי, ולא בהכרח האידיאולוגיה. לפי קביעה של השב"כ, בשנות האינתיפאדה הראשונות היה התנזים "גורם הטרור הפעיל ביותר".

עד שנת 2002 היה קושי במיגור טרור התנזים, אך אז יצא לפועל מבצע חומת מגן, שריסק תשתיות טרור רבות, בהן גם של התנזים. הגוף לא חוסל לגמרי. נותרה עדיין עבודה מרובה למערכת הביטחון, אבל בשונה משנים עברו החל צה"ל לפעול אז בשטחי A, וחופש הפעולה שלו אפשר לו להגיע לכל מקום.

באותה השנה עצר כוח מיוחד של יחידת המסתערבים דובדבן את אחד מסמלי התנזים – מרוואן ברגותי – שאחריו התנהל מצוד עיקש. מעצרו היווה מכה מוראלית קשה לפעילי התנזים וסדק את הניסיון של הרשות, שקשריה עם ברגותי היו מובהקים, להתרחק מפעילות טרור. קצב הפגיעה בתנזים הפך מהיר יותר מקצב שיקומו.

גורמי ביטחון סיפרו בשבועות האחרונים כי בין השנים 2002-2000 ביצעו 150 מפעילי הארגון פעילות טרור מדי שבוע. בשנת 2002 חוסל גם ראאד כרמי, ראש חוליית תנזים מטול כרם שהייתה אחראית לפיגועים רצחניים במיוחד. מיד לאחר החיסול החלו פעילי התנזים לקחת חלק בפיגועי התאבדות, דבר שהיה שמור עד אז לפעילי חמאס והג'יהאד האסלאמי. תהליך הפגיעה בתנזים לא פסק לרגע. בשנת 2004 נעצר ראש תנזים בית לחם, עדנאן עביאת, גם כן אחרי מצוד שנמשך שנים. עביאת, שהיה אחראי לרצח שמונה ישראלים, הסתתר בבית חולים מקומי.

ערפאת מת באותה שנה, והתקופה שאחרי מותו אופיינה בניסיון לשנות את התמיכה במדיניות האלימה כלפי ישראל, ותוך כדי כך התגברו מאמצי הרשות להכיל את פעילי התנזים ולשלבם בתוך מנגנוני הביטחון הפלסטיניים כדי להרגיע את השטח. הרשות רצתה להראות לעולם כי היא משתדלת לשנות את דרכה. במקביל, היא הציגה בזירה הבינלאומית דרישות מישראל בתחום המדיני-כלכלי-ביטחוני-אזרחי כדי להיחלץ מהמצוקה הכלכלית והפוליטית שאליה נקלעה, בעוד חמאס נושף בעורפה ומאיים על המשילות.

תהליך קליטת פעילי התנזים בתוך הרשות הביא לתמורות חיוביות. הוא יצר עבור גמלאי התנזים מקומות תעסוקה, אך היו גם מקרים שבהם שימש המהלך כחרב פיפיות. הקרבה לנשק סייעה לפעילים לבצע פיגועים, בעידוד גורמים קיצוניים שמקדמים את הטרור נגד ישראל עד היום.

בקיץ 2006 נרצח דניאל יעקבי, תושב יקיר, כשהיה בדרכו לקרני שומרון. גופתו אותרה ברכב שרוף. שלוש שנים לאחר מכן פענח השב"כ את הרצח ועצר ארבעה פעילי תנזים מהכפר חגה שבמחוז קלקיליה בחשד לאחריות לפיגוע. בחדר החקירות הודה אחד מהפעילים כי הרצח של יעקבי היה נקמה על מותו של חמאדה שתיוי, פעיל הג'יהאד האסלאמי מהכפר קדום, שנהרג על ידי כוחות הביטחון בעת שניסה להימלט ממעצרו.

מאז ואילך עסקה מערכת הביטחון הישראלית לא רק במיגור הטרור, אלא גם בהנשמה של הרשות הפלסטינית, שעמדה לגסוס מסיבות רבות. החשש היה שהנטל שתשאיר אחריה עם דעיכתה ייפול לפתחה של ישראל.

תפנית נוספת בהתמודדות עם הטרור נרשמה בקיץ 2007. ישראל והרשות החליטו לחתום על הסכם מבוקשים מקרב פעילי פתח, שמרביתם השתייכו לתנזים. צה"ל והשב"כ הפסיקו את המצוד אחר 170 מבוקשים מרחבי יהודה ושומרון, ואלה הסגירו את נשקם לידי מנגנוני הביטחון הפלסטינים וחדלו מפעילות טרור. המהלך הצליח להוביל גל ריסון נוסף של טרור פלסטיני, ששירת את שני הצדדים. הרשות - שרצתה לבסס את מעמדה ברחוב הפלסטיני בזמן שחמאס קורא עליה תיגר, וישראל – שחיפשה אמצעי מיגור טרור נוסף לפעולות הסיכול ובניית גדר הביטחון והחומות הגבוהות. בשנה שלאחר מכן התווספו עוד כ-300 מבוקשים שהצטרפו להסכם. בין הבולטים מקרב החותמים היה זכריא זביידי, מפקד גדודי חללי אל-אקצא בג'נין, שבמשך שנים הוגדר כמבוקש בכיר תחת מצוד. רובם המכריע של המבוקשים עמדו בתנאי ההסכם, אך היו גם חריגים שחזרו לדרך הטרור.

התהליך לא ריסן את התנזים באופן מוחלט. הרשות אף פעם לא שלטה באופן מלא בגוף, עקב חוסר ההיררכיה בו ופערי סדר ומשילות ברשות. האתגר הפך להיות מורכב יותר עבור ישראל, כשלתנזים החלה להיכנס אנרגיה חדשה: דור צעיר שצמח בקרב משפחות המזוהות עם הפתח. "לעתים די בשיוך החמולתי בנשק כדי להיקרא פעילי תנזים", מסבירים גורמי ביטחון.

הדור הזה הפך לאתגר חדש עבור צה"ל ושב"כ, ואיתות לסגנון הפיגועים המתהווה ניתן בחורף 2009: שב"כ עצר חמישה פעילי תנזים מהכפר סילוואד, לאחר שביצעו ירי לעבר ציר 60. פיגועי הירי הפכו לאימת מערכת הביטחון, מאחר שמדובר בדרך הקלה ביותר לבצע פיגוע קטלני: החלטה לפגע ללא צורך בתכנון קפדני מוקדם, יציאה מבית הסמוך לציר, מארב או נסיעה מרכב חולף, ירי ובריחה למקום מסתור, כאילו כלום לא קרה. בשנים שיחלפו מאז יתרחב התיאום הביטחוני בין צה"ל למנגנוני הביטחון הפלסטיניים, בהתאם למדיניות הרשות הפלסטינית למגר טרור כדי לבסס יציבות שלטונית. למרות הקושי הפלסטיני להעמיד לדין פעילי טרור ומדיניות הדלת המסתובבת, המציאות הביטחונית דחקה את ניצני התנזים אל הקיר.

בחורף 2012 חשף השב"כ תשתית תנזים מדהריה, שתכננה לחטוף חייל מאזור רמאללה על מנת לנהל עסקה לשחרור אסירים. המוטיבציה לבצע פיגועי חטיפה התגברה בעקבות עסקת שליט שנתפסה כהישג ומודל לחיקוי, מתוך מטרה שלא להשאיר את הבכורה בנושא לחמאס. בזמן שאלפי אסירים ביטחוניים כלואים בישראל, ובהם גם אנשי פתח, עלתה הציפייה גם מפעילי התנזים לקום ולעשות מעשה. באותם חודשים חשף השב"כ חוליית פעילי תנזים שביצעו ירי לעבר אוטובוס בגוש עציון ולעבר היישוב מגדל עוז שבגוש, וכן לעבר כוחות הביטחון שהגיעו לזירה. לא היו נפגעים, אך זוהתה פגיעה באוטובוס.

באפריל 2013 עצרו שב"כ וצה"ל חוליית טרור ממזרח ירושלים, שניסתה להסתייע בפעיל תנזים ששוחרר בעסקת שליט, גורש לרצועת עזה וקיבל כספים בירדן. מטרת החוליה הייתה להשיג אמצעי לחימה ומימון ולבסוף לבצע פיגוע בהר הבית.

חמישה חודשים לאחר מכן נרצח החייל תומר חזן. שב"כ חשף כי נדאל עאמר, תושב בית אמין מאזור קלקיליה, שכנע את החייל שעבד עמו במסעדה בבת ים להצטרף אליו לנסיעה למקום מגוריו וכי לאחר שהוביל אותו לשטח מצפון לכפר סיניריה, הרג את החייל והסתיר את גופתו בבור מים. בחקירתו הודה כי המניע לרצח החייל היה הרצון לסחור בגופתו כדי להביא לשחרור אחיו, נור א-דין עאמר, פעיל תנזים, הכלוא מאז 2003 בגין מעורבותו בפיגועים. משלהי 2013 ועד תחילת 2014 חשף שב"כ 11 התארגנויות שבהן הניעו כלואים ביטחוניים פעילים בשטח לביצועי פיגועי חטיפה של חיילים ואזרחים ישראלים.

ביולי 2015 חשף שב"כ חוליית פעילים נוספת מאזור רמאללה, שביצעה שורת פיגועים שהחמור בהם היה רצח דני גונן באזור דולב שבגזרת בנימין. המחבל המרכזי היה מחמד אבו שאהין, תושב מחנה הפליטים קלנדיה ופעיל תנזים שמקבל משכורת קבועה מהרשות הפלסטינית. הוא היה כלוא בישראל בין השנים 2008-2006 לאחר שהודה בפיגועי דקירה וירי. אבו שאהין הודה במהלך חקירתו כי בנוסף לרצח ביצע שישה פיגועי ירי נוספים. באחד מהם נפצע חייל. חודש לאחר הירצחו של גונן חשף שב"כ חוליה של ארבעה פעילים תושבי השומרון, אחד מהם פעיל תנזים, שנערכו לבצע פיגוע בקבר יוסף בשכם בזמן תפילת ישראלים במקום.

הפוטנציאל הקטלני שטמון בתנזים לא נעלם מעיניו של יו"ר הרשות. אם יש גורם מלבד חמאס שמסוגל להפר את האיזון ביהודה ושומרון – זהו התנזים. בחורף 2015 החל גל טרור ברחבי הגדה המערבית עם רצח הזוג איתם ונעמה הנקין על ידי חמישה פעילי חמאס. רצף של פיגועי טרור נגד חיילי צה"ל ואזרחים ישראלים איים לטלטל גם את היציבות של הרשות. תקופה זו, שהסתיימה באביב 2016, כונתה בצה"ל "אירועי גודל השעה".

אבו מאזן, שחרד לתדמית הרשות ולעתידה, זימן אליו באופן חריג באוקטובר 2015 את ראשי התנזים לשיחה דרמטית וחריגה, שבה קרא להם לא להיגרר אחרי גל האלימות הפלסטיני ולגלות איפוק בהתאם למדיניות הלא אלימה של הרשות. הפגישה הדגישה את מעמדו של התנזים, על אף שאינו בחזית המדינית-פוליטית של הרשות, אבל יותר מכל המחישה את פוטנציאל הטרור שלו.

המפגש הזה גם נתן ביטוי לעובדה שלתנזים שני רבדים. ראשית ישנו התנזים הפוליטי, שאוסף מנהיגים מקומיים ומסומן על פי מרחב, חמולה ומידת קרבתו לצמרת הרשות. עוצמתם נמדדת בכמה פעילים עומדים מאחוריהם. הרובד השני הוא התנזים הצבאי – אותם אוחזי הנשק ואלה שאינם, שבמחי הודעת ווטסאפ ניתן להוציא אלפים מהם להפגנה אלימה ברחוב.

במשך ארבעה חודשים רצופים זימן אליו אבו מאזן את ראשי התנזים כמה פעמים, כי חשש שגל הטרור ידביק גם את הפעילים במחנות הפליטים. היחס והכבוד להנהגת תנזים הזכיר לכולם עד כמה הגוף משמש גם ככוח אלקטורלי חשוב לבחירות לרשות ובוודאי שלרשויות המקומיות. גורמים במערכת הביטחון בישראל מתייחסים היום לתנזים כאל שכבת הבסיס של פתח. כדי להבין את זרם העומק הזה יש לשאול מה תפקידו של אבו מאזן. האם הוא יו"ר אש"ף, יו"ר פתח או יו"ר הרשות הפלסטינית? גורמי מודיעין בישראל מעריכים כי הוא בראש ובראשונה איש פתח. לא בכדי הוא נתן מקום של כבוד בוועידת הפתח השביעית לפעילי התנועה והתנזים – דמויות שמחזיקות בגישה פרגמטית כמו שלו.

אך לא די בכך. יש 18 מחנות פליטים ברחבי הגדה המערבית. הבולטים בהם הם קלנדיה, בלאטה ודהיישה, ומטבע הדברים יש למנגנוני הביטחון פחות השפעה בהם, בשונה מהערים והכפרים. כך עולה כוחם של אנשי תנזים שמחזיקים נשק מתחת לכרית. שם מבעבעת הלבה באופן תמידי, מה שמחייב לא רק את הרשות ליתר תשומת לב, אלא גם את מערכת הביטחון בישראל לכיסוח דשא תכוף. את הסימנים הקלאסיים לכך ניתן לגלות כשיש חתונה או כשמסתיימת תקופת הבגרויות, אז יוצאים הצעירים עם רובים ויורים באוויר. היקף הנשק במחנות הפליטים הוא עוד אינדיקציה לאיומי העתיד.

למרות המאמצים של ישראל והרשות, והמשוואות הביטחוניות והכלכליות שנועדו להרחיק את התנזים ממעגל הטרור, יש אירועים שגדולים מהם. תהליכים שחייבו אותם לנקוט עמדה ולא לשבת על הגדר כמו באירועי "גודל השעה". פרשת הפיגוע בהר הבית והצבת המגנומטרים והמצלמות כמעט גררו אותם חזרה לצירים ולרחובות. אז נבחנו כוחם של מנגנוני הביטחון הפלסטיניים והשפעתו החיובית של אבו מאזן על השטח. גם כשפרצה שביתת האסירים, למרות שהסוגיה נמצאת בלב הקונצנזוס הפוליטי, ידע אבו מאזן לצנן את האווירה. השיח הער בתוך התנזים נעצר באמצעות גזרים שהעניק להם אבו מאזן. יחד עם זאת, לא הכול מושלם בהתנהלות מנגנוני הביטחון, שמבחינתם מעצר של פעיל תנזים הוא כמו מעצר של אח. קל יותר מבחינתם להתמודד עם פעילי חמאס.

יו"ר הרשות ביצע כמה צעדים חריגים בשנה האחרונה. בחירות מקומיות ללא רצועת עזה, הטלת סנקציות על ממשלת חמאס ברצועה, הפסקת התיאום הביטחוני עם בכירים בישראל (רק בקרב דרגי השטח), התקרבות בין רמאללה למזרח ירושלים והשקעה באזור בסך 21 מיליון דולרים. אבו מאזן, שבחר בציר המדיני לקדם את האינטרסים הפלסטינים, מרגיש שנפלה על כתפיו שעה היסטורית והוא מצליח לרתום אחריו את אנשי פתח, אך לא לאורך זמן.

כעת, שני מצבים יכולים לטלטל את האזור. הראשון מתרחש מול עינינו, והוא השיח סביב ההכרזה האמריקנית על ירושלים כבירת ישראל. בינתיים הרשות מצליחה לייצב את השטח כשהיא מייצרת לפלסטינים לא מעט הזדמנויות. עדות לכך היא ההתייחסות של מדינות בעולם שעד לאחרונה התעלמו מהרשות והתרכזו בבעיות אחרות כמו הפליטים וסוריה. תרחיש אחר שעלול לסדוק את היציבות היחסית הוא מותו של אבו מאזן בן ה-82, שיכול להתרחש בכל רגע.

במצב שכזה, אם ירגישו בכירי התנזים כי הם נדרשים לחזק את מעמדם בעיני הגורמים שיובילו את הרשות הפלסטינית בעתיד, הם עשויים לצאת אל הרחובות וצירי התנועה כדי לבצע פיגועים. התהליכים הללו מעירים זרמים רדומים ברשות, ואם יש משהו שמדאיג מאוד את מערכת הביטחון זה הגוף הזה, שכוחו עלול להתפרץ ללא הודעה מוקדמת. מה שיעמוד נגדו הוא תיאום ביטחוני מול הפלסטינים, אך בעיקר רמת מוכנות גבוהה מאוד של צה"ל ושב"כ לגלי טרור. לאחרונה הסביר בכיר במערכת הביטחון את חשיבות התיאום הביטחוני עם הרשות והדגיש: "ביום שבו ייצא התנזים אל הצירים לבצע פיגועים, זה יהיה סיפור אחר מזה שהכרנו בשנים האחרונות".