כבר יותר משבוע, מנסה צה"ל לאותת לארגון חמאס כי ישראל לא מעוניינת בהסלמה. תקיפות חיל האוויר אמנם גברו בסוף השבוע האחרון בתגובה לשיגורים, אך צה"ל עדיין החליט לתקוף פחות יעדים עם המשך הירי כדי לאפשר לחמאס לרסן את השטח. מתחת לשליטתו, כולם יורים לעבר ישראל: פתח, סלפים, ג'יהאד אסלאמי ואף הפעילים הסוררים של חמאס. כולם מנצלים את הודעת נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על הכרה בירושלים כבירת ישראל ואת ההסלמה הכללית כדי למחות נגד ממשלת חמאס.
ההחלטה של ישראל לסגור את מעברי ארז וכרם שלום לסחורות היא לא חריגה. אמנם מדובר בתזכורת לממשלת חמאס כי ישראל תמיד יכולה לדחוק אותה לכיוון מצרים ולהחריף את המשבר הכלכלי, אך כדי שזה יקרה, כל פלסטיני יודע שנדרשים שבועות ארוכים של סגירת המעברים. בינתיים, מחסני מזון גדולים בין אשדוד לאשקלון עמוסים באלפי טונות של סוכר שלא מועברים לרצועת עזה בשל הביקוש שיורד עם המשבר הכלכלי. אזרחי הרצועה לא יכולים להרשות לעצמם לקנות סוכר, בצל הקיצוץ החד במשכורות הפקידים בעזה.
לפיכך, סגירת המעברים לאורך זמן תזעזע בראש ובראשונה את שכבת הסוחרים הפלסטינים ולא באופן ישיר את ממשלת חמאס. כמו כן, לחץ בינלאומי על ירושלים מחשש למשבר הומניטארי בעזה ימנע כל תכנית ישראל לסגור את המעברים לאורך זמן.
בינתיים, המצרים הגיבו בפתיחת מעבר רפיח, מה שמצביע על כך שקהיר לא ממהרת להתנגש בחמאס בעקבות הירי על ישראל. מצרים פועלת על פי האינטרסים שלה ומעדיפה להשאיר בחיים את תהליך הפיוס בין חמאס לרשות הפלסטינית, ולכן לא תתערב באופן אגרסיבי. מדובר בעדות מסוימת למה שעשוי לקרות אם תחל הסלמה בין חמאס לישראל: מצרים לא תהיה בעלת עניין לתווך בין הצדדים.
ישראל אמנם רוצה שקט, אך יותר ממה שחמאס רוצה שקט הוא רוצה כסף. 30 שנה חלפו מהקמת הארגון, והוא בעיקר נאבק על זהותו. בצל המשא ומתן לפיוס עם הרשות הפלסטינית, לא מן הנמנע שהוא שואף לאמץ את מודל חיזבאללה ברצועה ולהיות ארגון שמתנהל בנחת תחת ממשלת רשות פלסטינית ופעילותו הצבאית עדיין חיה ובועטת.
הימים מאפשרים בחינה של יחיא סינוואר באחד מהרגעים המכוננים שלו בתפקיד. גורמים בכירים במערכת הביטחון טענו שיקצין את מדיניות חמאס וישבור את ההגה לכיוון הטרור, אך בפועל הוא בחר גישה שבה עומדת בראש ובראשונה הדאגה לאזרחים הפלסטינים והרגעת השטח. הוא ממש לא הפך לאוהב ישראל, אך כמו קודמיו, הבין שמוטב לעסוק בבניית כוח ולבסס משילות מאשר לצאת לסבבי עימותים נגד ישראל.
בינתיים, הספיק סינוואר לפנות לפיוס עם הרשות הפלסטינית, הגוף שבעיקר ממרר את חייו ברצועה. לא רק שאבו מאזן לא עמד בהתחייבות לחמאס, הוא גובה מיסוי במעברי הגבול אך נמנע מהעברת הסחורות לעזה ומקשה בחודשים האחרונים על אישורי ייבוא של מוצרים שונים. הדרישה של יו"ר הרשות מחמאס לפרק את נשקו מצטיירת כבלתי ישימה בשטח, אך גם מבהירה שהרשות הפלסטינית לא ממש מעוניינת בפיוס. ואם לא די בכך, במערכת הביטחון בישראל טוענים כי גם פעילי הפתח מעורבים בשיגורי הרקטות לעבר ישראל בשבוע האחרון. עוד שמן למדורה.
בתוך הקלחת המורכבת הזו, דומה שסינוואר מנסה לרסן את השטח אבל גם להביא להישגים במישור הכלכלי. ההיסטוריה בגבול הדרומי מצביעה על מגמה קבועה: כשבעיה פלסטינית לא נפתרת, ישראל היא הכתובת. משגרים רקטות, ואולי משהו יניע את חידוש המשא ומתן. אוסף השחקנים המעורבים בתבנית הפלסטינית רק הופך את התהליך שיביא לשקט לאיטי יותר, והרצון של ישראל למנוע הסלמה, עלול להכניס אותה למלכוד שיהפוך גם הוא את הדרך לשקט, לארוכה מתמיד.