פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חסדי שמיים ופוליטיקאים: האנשים האופטימיים בישראל מסתכלים למעלה בדאגה

      פושקו אולי נחשב ל"צעיר חסר ניסיון", אבל אחרי 35 שנה של חקלאות ישראלית, הוא מתחיל לחשוש. מסע ברגבי האדמה שבה ננטעה אזהרת הבצורת של חורף 2018

      בצורת מפת ישראל (ShutterStock)
      אין פתרון למשבר הבצורת

      פושקו. ככה הוא מוכר בקרב חקלאי הגליל העליון. אם תקראו לו עופר מושקוביץ, ייתכן שאפילו לא יענה. כנדרש מחקלאי שפרנסתו תלוי בחסדי שמיים ופוליטיקאים, פושקו אומר שהוא חייב להיות אופטימי. אם צריך משהו שיחזק את הגישה האופטימית שלו, הרי שקבוצת הכדורגל האהובה שלו – הפועל חיפה – הראתה שפעם ב-20 שנה גם השעון שלה מדייק ומותר לאוהדיה לרוות רגע קטן של הנאה. השנה האדומים מקריית חיים מסבים הרבה נחת לפושקו ולחבריו האוהדים.

      אבל דווקא כשהולך בכדורגל, השמיים לועגים לפושקו: זו השנה הרביעית ברצף שהחורף הישראלי מלווה בעצירת גשמים. החזאים כבר הבהירו השבוע כי החורף הנוכחי יהיה יבש באופן משמעותי מהרגיל, וכי מסתמנת בצורת בחודשים דצמבר, ינואר ופברואר. בגליל, התלוי כמעט רק במקורו מים טבעיים, ושאינו מסתמך על מים מותפלים או מושבים, הרי שמדובר במכה קשה מאוד לחקלאות.

      "המצב קטסטרופלי. ממש עצוב", אמר לי פושקו בכאב. "אני חקלאי צעיר, רק 35 שנים. יש כאן בגליל חקלאים שהם דור שלישי לעבודת האדמה. מדובר בדרך חיים, במסורת, בחיבור לארץ. ועכשיו הם עומדים רגע לפני שייאלצו לכרות מטעים. מדובר לא רק בהשקעה כספית אלא גם בהשקעה רגשית. אתה מסתובב ורואה אנשים שאיבדו את שמחת החיים, עם מבט עצוב ועיניים חלולות. חקלאים משתייכים לעם האופטימי, אבל עכשיו אנחנו ממש עצובים".

      עופר מושקוביץ, מרואיין לשנת הבצורות שבפתח (מגזין) (מערכת וואלה! NEWS , חיים שפיר)
      חייב להיות אופטימי. פושקו (תצלום: חיים שפיר)

      הוא נולד וגדל בקריית ביאליק, ונמנה על הדור שעבורו ללכת לקיבוץ ולעבוד בחקלאות עוד נחשב להגשמה. זה 34 שנים שהוא מתגורר במשגב עם שעל גבול לבנון. הוא חקלאי בכל נשמתו ועבד בכל ענפי החקלאות של הקיבוץ – גידולי שדה, מטעי נשירים, ובשנים האחרונות גם באבוקדו.

      פושקו מטפח 300 דונמים של אבוקדו באדמות עמק החולה ורואה ברכה בעמלו, בעיקר מאז שהאבוקדו הפך להיות להיט בשווקי העולם. הפרי הסובטרופי נחשב לסופר-פוד והביקוש אליו רק מתגבר. אלא שאתמול, במקום לעטות על עצמו חליפת סערה ולקטוף את הפרי תחת גשם שוטף, פושקו נאלץ להורות למחשב ההשקיה שלו להרוות את האדמה הצמאה. "אנחנו כאילו באמצע אוגוסט", אמר. "אני נאלץ לתת ארבעה קוב מים לדונם. מטע הוא לטווח ארוך, של כ-25 שנה, אז אני לא יכולה לומר 'עכשיו אין לי מים, אז לא אשקה את העץ', כי זה אומר שהמטע ימות".

      בינתיים גשם אין. מכסות המים מקוצצות, ומחירם הולך ועולה "בצורה דרמטית", לדברי פושקו. לחבל הארץ המזרחי – הגליל העליון, עמק הירדן ועמק המעיינות – אין פתרון למשבר, מכיוון שלא מיוצרים שם די מים מושבים.

      ברקים ועננים בפתח תקווה 20 בנובמבר 2017 (ראובן קסטרו)
      "צל מרחף מעלינו" (תצלום: ראובן קסטרו)

      "היום מים שווים יותר מביטקוין", אמר בחיוך איתן ישראל, מומחה למים מקיבוץ עמיר. למי שחושב שמשבר המים יסתכם בכריתת מטעים ובייבוא חלופי של תוצרת חקלאית הוא מסביר כי לא מדובר רק באובדן מקורות הפרנסה של חקלאי הצפון . "הקרקע תתייבש ותיסדק. החום שעולה גורם להתרבות מחלות בגידולים רגישים, דבר שמביא לעלייה בשימוש בחומרי הדברה. מדובר בשרשרת של פגיעות. הטבע ייפגע ויגבר המאבק – לאן ילכו המים הנותרים? הרי תיירות המים גם היא ענף משמעותי בגליל. אלפים מגיעים לצפון בגלל המים", הוסיף. כבר ניתן לדמיין את הירדן מזרזף בקיץ זרם עלוב, ללא ענף שיט הקיאקים, ללא עשרות אלפי הנופשים על גדות הנחלים, עם מאות עסקים שיקרסו ואלפי עובדים ללא מקור פרנסה.

      "ענני האבק שכיסו אותנו בשנה שעברה ושהמקור שלהם היה בירדן ובעיראק נוצרו בגלל נטישת החקלאות, בעקבות המלחמה", הסביר פושקו. "גם אדמות הכבול בעמק החולה ינהגו כך. האדמה היבשה תבער ותעלה ענני אבק גדולים, פרט לנזקים רבים נוספים שיקרו באגן ההיקוות של הכנרת". ההשפעות הן אכן כה מרחיקות לכת, עד שכל שינוי יגרור איתו למטה עוד ענפים ועוד תחומי חיים. חיסול גידולי השדה, לדוגמא, ישפיע ישירות על תעשיית המזון והשימורים, על ענף התובלה, המיכון החקלאי ותחזוקת הציוד, מסגריות ועוד ועוד. ולא דיברנו עדיין על אלפי דונם שיינטשו ולא ברור מה יקרה בהם.

      "אנחנו חיים בתחושה שצל מרחף מעלינו", אמר בן רימר, האחראי על השקיית מטעי האבוקדו והתמרים של קיבוץ שער גולן שבעמק הירדן. "סכין הקיצוצים עדיין לא ירדה, אבל מצב הכנרת גרוע, אין גשמים והעתיד מעלה חששות".

      גם אנשי האקדמיה מבהירים כי אנו בפתחו של משבר עמוק: "המחסור במים בצפון הארץ הולך ומעמיק, ויחמיר אף יותר בשנה הקרובה", אמר השבוע פרופסור רם שפינר, ראש המחלקה להנדסת תעשיות מים במכללה האקדמית כנרת, בכנס כנרת הרביעי לטכנולוגיה ופרויקטים בתחום המים. לדבריו, המחסור נובע מכמה גורמים: "בצורת של כמה שנים ברציפות המביאה לירידת הכניסות לכנרת, עצירת חלק מהמשקעים עוד לפני הגעתם לכנרת וניצול המים במעלה; מיעוט אוכלוסין שמביא למיעוט שפכים ולכן גם מיעוט קולחים שיכלו לשחרר גדול מהמים השפירים לצרכים אחרים, וכן העובדה שלא תוכננו והוקמו מתקני התפלה גדולים למי ים צפונית מהמתקן הנמצא בחדרה".

      פרופסור שפינר מזהיר כי "בשנה הקרובה המשבר יעמיק. אם שוב כמות המשקעים תהיה נמוכה, והכניסות לכנרת לא יתגברו. כיום כבר כמעט לא שואבים מהכנרת, וזה כבר חלק מהפתרון, כי המשך ההתבססות על מי הכנרת בשאר חלקי הארץ היה מביא אותנו למצבים של עצירת אספקה. הם לא היו מקימים את מתקני ההתפלה, היינו היום במצב דומה לזה של ירדן, שבה יש הפסקות מים על בסיס שבועי".

      שפינר ציין כי מתוכננת הקמת מתקני התפלה צפוניים למי ים ולמים מליחים, ולדבריו איכות הטיהור תעלה. "יש אפילו רעיון של הזרמת מי התפלה בכיוון המנוגד למוביל, כלומר – אל הכנרת. במקרה זה תידרש בחינה טכנו-הנדסית אבל גם אקולוגית". כן, המשבר כה חמור והתחזיות כה קודרות עד כי עולה מדי פעם הצורך להתכונן למצב שנשמע דמיוני – הובלת מים במוביל הארצי, בכיוון ההפוך. "זה פרויקט שלוקח הרבה זמן", הסביר שפינר. "ואם חושבים על אופציה כזאת, צריך להתחיל בתכנון. זה משהו שאפשר לבצע. הנדסת מים היא לעשות יש מאין. בכל מקרה, אי אפשר לבטל תסריט כזה: משטר המשקעים באגן ההיקוות של הכנרת נמצא בירידה, ובצורות באות בצרורות. בעולם כבר היו אגמים שנעלמו".