ביום רביעי ראיינתי עם דרור פויר בגל"צ את ח"כ איילת נחמיאס ורבין מהמחנ"צ בעקבות המתקפה המרוגזת עליה אחרי שהעזה לשבת עם נתניהו לשיחת רעים במזנון הכנסת בליל המרכולים. ורבין סיפרה שבנה הקטן שאל אותה בזמן שצעדו בהפגנה ברוטשילד "אם מלמדים כאן לשנוא את ביבי". מפי עוללים יסדת עוז.
בואו נודה על האמת, מפגינים יקרים שבזים לי בכל לב. אתם לא מפגינים נגד השחיתות, אתם מפגינים נגד נתניהו. לא נגד שלטון החוק, אלא בעד עריצות. אתם נושאים את שם הדמוקרטיה לשווא. אין בשום מקום בעולם שמאל אמיתי שוחר זכויות אדם שדורש סמכויות יתר למשטרה, שמוכן לחיות במדינה שבה המשטרה מתייחסת לכל נבחר ציבור כאל חשוד פוטנציאלי, כאל עבריין שעדיין לא נתפס, משטרה שמחזיקה תיקי מודיעין על שרים וח"כים שרועדים מפחד. רק בדיקטטורה חקירה = הרשעה. ומה הטעם במשפט צדק אם אתם כבר יודעים שראש הממשלה אשם?
מעבר לאבסורד, זו פרודיה. רק השבוע פרסם עקיבא ביגמן ב"ישראל היום" כיצד דחה המפכ"ל אלשיך את עמדת השב"כ בנוגע לאירוע באום אל חיראן, עמדה ששללה פיגוע עוד באותו לילה טרגי. המפכ"ל לא התרשם והמשיך בשלו. אני מצר על כך כי גם אני נגררתי אחרי הודעת המשטרה והתלהמתי. למדתי לקח.
אני כבר מדמיין את הטוקבקים המגדפים ולאלו אני אומר, נסו אותי, בואו תקראו, גם עם בחריקת שן ובכיווץ טחורים, את הסיפור הבא. אני בטוח שלרובכם הוא חלף מתחת לרדאר. זה בסדר, אני מודה שהמוטיבציה להתעסק בפלילים ובמשפט מעולם לא פיעמה בי. חקירות נתניהו שאבו אותי פנימה כי שוכנעתי שנעשה פה מעשה נבלה. מסע ציד שבו המטרה סומנה מראש. אולם ככל שחולף הזמן, גיליתי שנתניהו הוא רק חלק מהסיפור, החלק הנוסף הוא התנהלות משטרתית מבהילה.
אין מדובר בהטיה של שמאל וימין אלא במהות הדמוקרטיה: מהם זכויות אדם? מהי חזקת חפות? במדינת ישראל התהפכו היוצרות, משנאת נתניהו המצפן התבלבל. השמאל שבכל העולם מפקפק בממסד, חושד בו ומבקש להגביל את כוחו, מפגין בעדו ברוטשילד.
וכאן אנו מגיעים לבג"ץ ריטמן, שתוקף הצו שניתן בו עומד לפקוע בשבוע הבא. בג"צ הורה בעשרים בנובמבר למפכ"ל ולשר לביטחון הפנים גלעד ארדן לשקול מחדש את החלטתם בעניין השבת ניצב רוני ריטמן, מפקד להב 433, לתפקידו. אלשיך הורה לפני כשנתיים על השבת ריטמן לתפקידו למרות התלונות נגד הקצין הבכיר בגין הטרדות מיניות בפקודותיו, וקבע כי אין תשתית לנקיטת צעדים מנהליים.
תארו לעצמכם שהייתי רודף שתוי אחרי מאפרת בתכנית הטלוויזיה שלי ומנסה לנשקה בניגוד לרצונה. מה היה עולה בגורלי? שוו בנפשכם את נתניהו רץ אחרי פקידה בלשכה מדיף ריח אלכוהול ומנסה לנשקה בעוד היא הודפת אותו, מה היה עולה בגורלו? עכשיו, מה תגידו אם בראש היחידה המשטרתית היוקרתית ביותר, זו שחוקרת את כל אישי הציבור בישראל, כולל עבירות מין (למשל, ריצה אחרי כפופות במטרה לנשקן), עומד אדם שמח"ש המליצו להגיש נגדו כתב אישום בגין עבירה דומה ובג"צ קבע בחודש שעבר שגרסת הקצינה שהתלוננה עליו אמינה.
ואני מצטט: "על פי עדות העותרת בחקירת מח"ש, כשיצאה מאירוע חברתי שנערך בשנת 2011 במסעדה בהר חוצבים, ריטמן שהיה באותה עת ראש חטיבת המודיעין שבה שירתה יצא אחריה וקרא לה. כשהסתובבה אליו הוא משך לה את היד, קירב אותה אליו בכוח, וניסה לקרב את ראשו והפה שלו אליה על מנת לנשקה מבלי שהיא רצתה בכך. העותרת הצליחה להדוף אותו בכוח אחורה. עוד סיפרה העותרת כי היא הריחה אלכוהול מפיו של ריטמן וכי הרגישה שהיה שיכור (עדות העותרת).
"עדת הראייה המרכזית לאירוע שוטרת נוספת בחטיבת המודיעין (להלן: מ') העידה בחקירתה במח"ש כי ראתה את ריטמן רץ אחרי העותרת וכי היה נראה שהוא קורא לה, אך היא לא שמעה את תוכן הדברים. מ' העידה כי ריטמן משך את העותרת אליו וקירב את פיו אליה וכי העותרת לא נענתה לו, והדפה אותו. כשנשאלה אם ריטמן ניסה לנשק את העותרת ענתה מ' כי היא לא זוכרת, וזכור לה רק כי העותרת נרתעה מריטמן, הרחיקה אותו וניסתה להתרחק ממנו. בהמשך ציינה מ' כי היה מדובר באירוע חריג: 'ר' חטיבה שהולך אחרי פקודה שהולכת הביתה ולא נראה שהוא הולך לדבר איתה על ענייני עבודה ונראה שהוא גם מחזיק אותה באופן חריג' (עדות מ'). בעימות שנערך בהמשך בין מ' לבין ריטמן חזרה הראשונה על עדותה שלפיה ראתה את ריטמן רודף אחרי העותרת, קורא לה, מסובב אותה ואוחז אותה ביד בניגוד לרצונה, וכן על כך שהעותרת הדפה את ריטמן, וכך ציינה: 'אתה רדפת אחרי (העותרת) כמו ילד מאוהב. אני ראיתי, לא שמעתי, כשהתקרבת אליה היא הסתובבה אליך וניסית לחבק אותה'".
על החלטת אלשיך להותיר את ריטמן בתפקידו כותבים השופטים: "בשלב זה די לנו לקבוע, כי בחינת נימוקי המפכ"ל בהחלטתו וקביעתו בסיכום הראיון בדבר היעדר תשתית עובדתית לחשדות, מלמדת כי לא ניתן משקל ראוי וסביר לעדויות הקיימות בעניין תלונתה של העותרת, שערכן ההוכחתי על פי מבחן הראיה המינהלית הוא למצער ובזהירות המתבקשת בלתי מבוטל. אשר על כן, אין מנוס להשקפתי מלקבוע כי אין תשתית עובדתית מבוססת דיה למסקנה שהתקבלה על ידי המפכ"ל".
ובמילים של הדיוטות, הסיפור שלה אמין, זה אשכרה קרה והטיפול של המפכ"ל לא היה מספיק. מה זה לא מספיק? כותבים השופטים המכובדים: "על רקע הדברים שעליהם עמדנו בעניין התשתית העובדתית הרלוונטית
להחלטת המפכ"ל, סיכום ראיון זה לא יכול לעמוד".
למעט רויטל חובל מ"הארץ" וקרן נויבך מרשת ב' ו"כאן", כמעט כל התקשורת פספסה את הסיפור ואני נותן להם הנחה שזה בשוגג. המהפך שחל ביחס התקשורת לאלשיך מדהים. ממוקצה מחמת מיאוס הפך לגיבור. אבל בדרך, עמיתיי כופפו קצת את האינטגריטי שלהם. שיחות הרקע אולי שיבשו עליהם את דעתם.
קצינה במשטרת ישראל עוברת הטרדה מינית, מח"ש מוצאים את גרסתה אמינה. פוליגרף אמין, עדים. היא עברה חקירות ותשאולים במח"ש, ניסיונות למצוא חורים בעדות, וכלום. מח"ש ממליצים להגיש כתב אישום. היועמ"ש דאז, ויינשטיין, מחליט לא להחליט בלי שום נימוק ענייני ומעביר את התפו"א הלוהט למפכ"ל החדש שמחזיר את ריטמן לתפקיד. למתלוננת הוא קורא "עבריינית".
ארגוני הנשים, חברות הכנסת הנכבדות איפה אתן? מה השתיקה הזו? מי טו עאלק.
תחשבו על הקצינה שהקצין שהתלוננה עליו, זה שפגע בה, במקום להישפט, חוזר לפקד על היחידה החשובה של המשטרה. בעדותה במח"ש סיפרה: "רוני ריטמן התנהג אלי כמו כלב שמחזיק עצם בפה. או שהוא יאכל את העצם הזאת או שהוא יקבור אותה... רציתי כמה פעמים בעבר להתלונן נגדו... אולם לא אזרתי אומץ. הסיבה שלא העזתי להתלונן היא החשש ממסכת הייסורים שאני עוברת היום. החשש מאדם כוחני ואלים שעושה הכול כדי להרוס אותי".
ואיך כל זה קשור לנתניהו? בחקירתו במח"ש, דצמבר 2015, הכחיש ריטמן את דברי הקצינה וזעק שנרקמה נגדו קנוניה שמטרתה, כך רמז, להרחיק אותו מטיפול בחקירות נגד דמויות מפתח בצמרת המדינה. לקנוניה הזאת היו שותפים, לשיטתו, המתלוננת וקצינים באגף החקירות של המשטרה, שהחליטו לחסל לו את הקריירה רק כדי להציל את עורם. מקורביו רמזו ברמזים עבים שיש קשר בין התלונה לבין טיפולו של ריטמן בחשדות לפלילים במעונות ראש הממשלה.
עמית סגל מחדשות 2 סיפר לי השבוע כי "רוני ריטמן, כשהוא מסתבך במחלקה לחקירת שוטרים, אומר בסוף דצמבר 2015 שלדעתו מי שסיבך אותו זה חוקרים פרטיים שנשלחו על ידי ראש הממשלה. למה? הרי באותם ימים על שולחנו של החוקר מספר אחת לא נמצא תיק הסיגרים והשמפניה, רק תיק המעונות של שרה. תשמעו, ראינו הכול ושמענו הכול, בעיניי המחשבה שראש הממשלה ישכור חוקרים פרטיים על ריטמן נראית לי מופרכת. אבל לתדהמתי התיאוריה הזו קנתה לה שליטה אצל דורון הרמן מחדשות עשר. חצי שנה לאחר מכן, כשכבר נפתחו החקירות נגד ראש הממשלה, מספר הרמן שיש גורמים אדירי כח שמעוניינים להתנכל לחוקרים. אלשיך מאמץ לחלוטין את הנראטיב של ריטמן, ולפיו הוא לא פשע ולא חטא אלא נפל קורבן לגורמים אדירי כוח שמפחדים שריטמן ישים את ידו כחוקר, וריטמן גם קורא להם בשמות. לשם הוא קורא בנימין נתניהו. עוד לא הגענו לסוף. הדבר המדהים זה שביוני הטענות האלה הופכות לטענה של מפכ"ל המשטרה בחוגים סגורים כשהרמז הוא רמז מאד ברור לסביבתו של נתניהו, ואני אומר לך, נגיד את זה בעדינות. גם בחודשים האחרונים לא התרשמתי שהמפכ"ל חזר בו מהטענות האלה". עד כאן עמית סגל.
הבנתם? כעת, בוא נודה על האמת, ניצבת לפנינו ברירה בינרית. או שנתניהו אכן בישל קונספירציה נגד ריטמן (שלצורכה הוא כנראה גם ארגן מכונת זמן כדי לסדר את הריצה של הניצב אחר הקצינה) ואז מדובר בשיבוש חמור ובצורך בהגשת כתב אישום חמור פי כמה מהשטויות של הסיגרים. או שהמפכ"ל, נאמר בעדינות, אינו מדייק ותולה בראש הממשלה אשמת שווא. העובדה שמפקד היחידה שחוקרת עבירות מין של אישי ציבור הוא שוטר שבית המשפט העליון קבע שעדות הקצינה נגדו אמינה ובעלת ביסוס, מביכה. העובדה שמפקד היחידה שחוקרת את נתניהו האשים בעבר את נתניהו בתלונה נגדו והמפכ"ל חוזר עליה, מבהילה.
בתגובה לשאלותיי בנושא, מסרה המשטרה כי "לא רק שלא היו דברים מעולם, אלא שמדובר בדברי הבל ובלע שאינם ראויים להתייחסות".
(עדכון ראשון 14.12, 17:00)