פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ה"ממזרות" שינו את הכללים, והחזירים ישלמו את המחיר

      בחירות השבועון "טיים" בנשים שהולידו את קמפיין #MeToo מסמלת את השנה הלא רגילה שמסתיימת בימים אלה, עם ההכרה בכך שחוקי המשחק השתנו לטובה. פוליטיקאים, מפיקים ועיתונאים אינם חסינים יותר, והעולם מיישר קו

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      2017 היא לא שנה רגילה. בחירת טיים

      זה כבר היה לטקס שנתי המפרנס בכבוד את השבועון טיים ופוליטיקאים, קוראים ועיתונאים בעולם כולו המצטטים את הבחירה האמריקנית, אבל השנה אינה שנה רגילה, אפילו בבחירה שבסופו של דבר אינה משנה כמעט דבר.

      ראשית, השבועון נמכר בעסקת ענק שאת הגיבוי הפיננסי לה סיפקו האחים קוך, האחים המיליארדרים התורמים למפלגה הרפובליקנית ומזוהים עם מטרות שמרניות בארצות הברית, דבר המעלה שאלות לגבי עתיד השבועון מבחינה כלכלית ואידיאולוגית. שנית הנשיא דונלד טראמפ, במכת מנע אופיינית, הודיע שהוא למעשה נבחר לאיש השנה אבל סירב לדרישות השבועון – שהכחיש מכל וכל. דוגמה נוספת ליחסים העכורים עד מאד בין נשיא ארצות הברית לחלק מהתקשורת בארצו.

      דונלד ומלניה טראמפ נוחתים בייג'ינג, סין 8 בנובמר 2017 (רויטרס)
      מכת מנע. טראמפ ורעייתו (תצלום: רויטרס)

      וישנה הבחירה עצמה - איש השנה (Man of the year, שהיה לימים לאדם השנה, Person of the year, כלומר גבר או אישה) התמקד דורות ב"אדם חשוב" – אדולף היטלר, ווינסטון צ'רצ'יל, יוזיף סטלין, מהטמה גנדי, ופרנקלין רוזוולט היו כולם אנשי השנה ומנהיגים רבים אחרים. לימים ביקש השבועון במידה רבה של צדק שהבחירה הזו תאמר משהו על רוח התקופה, על התמורות העוברות על החברה האמריקנית והעולמית. וכך נבחרו למשל המחשב, כדור הארץ הנמצא בסכנה, גולשי האינטרנט, האדם המפגין. ואולם, בדרך כלל, על כל מדען או יזם היו עשרות מדינאים.

      והשנה, יום השנה ה-90 לבחירה הראשונה - צ'רלס לינדברג, הטייס שהיה האדם הראשון שחצה בטיסת סולו את האוקיינוס האטלנטי וייסד ערב מלחמת העולם השנייה את התנועה הבדלנית "אמריקה תחילה" - בוחר השבועון לאדם השנה מאבק חברתי – את "שוברות השתיקה", הנשים המזוהות עם המאבק שכיום מוכר כ #MeToo.

      המתלוננות נגד ויינשטיין (AP)
      עוצמה והזדהות. המתלוננות נגד הארווי ויינשטיין (תצלום: AP)

      היו המועמדים כמדי שנה – נשיא ארצות הברית טראמפ, נשיא סין שי ג'ינפינג – שהיה לטעמי הבחירה המתבקשת - יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן המטביע חותם, לחיוב ולשלילה, על המזרח התיכון ושנבחר לאיש השנה במשאל הגולשים, ועוד רבים אחרים.

      יהיו שימתחו ביקורת. תמיד יש, הרי כל בחירה היא סובייקטיבית, וכמובן השבועון הוא עסק מסחרי אמריקני המבקש למכור את מרכולתו לאמריקנים, ויש הטיה לטובת ארצות הברית בכל הכיסוי העולמי שלו. וכמובן, בימים שבהם מתנהלת בארצות הברית מלחמת תרבות מלאת זעם ושנאה בין השמרנים לליברלים, בכל תחום, מאנדרטאות לעבר ועד זכויות נשים וזכויות הקהילה הלהט"בית, ודאי שיאמרו שמדובר בהחלטה ליברלית פופולארית, ואף בנאלית. זו טעות.

      כפי שהתלונן ספיירו אגניו, סגן נשיא ארצות הברית שנתפס בשחיתות והלך לכלא, "הממזרים שינו את הכללים ולא הודיעו לנו". אז הכללים השתנו, מהוליווד ועד ירושלים, וממשיכים להשתנות. והמאבק הזה הוא גם מאבק ברשתות חברתיות, הוא גם מאבק של נשים שקמו ונחשפו בפומבי כנשים שהוטרדו, ובכך העניקו תחושה עוצמה והזדהות לאחרות.

      גברים שהטרידו מינית, גברים שאנסו, גברים בעלי עוצמה בלתי-נתפסת בתחומם הופלו, פוטרו וסולקו בבושת פנים מעיסוקיהם. ממפיק הוליוודי אגדי ועד עיתונאים מוערכים, מחבר קונגרס ותיק ועד מנצח תזמורת מופלא. זכויותיהם המקצועיות לא עמדו להם מרגע שהוברר – ולעתים מרגע שהועלה החשד – שהם הטרידו מינית, שהם אנסו. ולא, אין סוף טוב בכל מקום.

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      חרפה ערכית ומוסרית. מחאה נגד רוי מור (תצלום: AP)

      באותה ארצות הברית, שסילקה במהירות אנשים בתעשיות התקשורת והקולנוע, בפוליטיקה ובעולם העסקים לא פועלים באותו קצב. המפלגה הרפובליקנית מאמצת אל לבה את רוי מור, המואשם בפדופיליה, כי עם כל הכבוד לילדות שנפגעו יותר חשוב לשמר את הרוב בסנאט. חרפה ערכית ומוסרית. וכן, הוא הכחיש. גם אחרים הכחישו וסולקו. ובבית הלבן יושב נשיא שהואשם בהטרדה מינית על ידי 17 נשים – רק שאת הנשיא אי אפשר לפטר.

      המסע הזה חשוב כי נשים הורגלו שאל להן להתלונן. שהקריירה שלהן תאבד, שלא יאמינו להן, שהן יושפלו בחקירה. ואכן, זה עדיין כלול לקרות. אבל מחסום הפחד קרס. ביום שבו אפשר לקום בהוליווד מול הארוויי ויינשטיין, או בניו יורק מול מאט לאוור, ויאמינו לאישה ולא לגבר רב העוצמה – היום הזה משנה היסטוריה. לפחות תודעתית.

      מאבק משנה התנהגות

      אי אפשר לזלזל בתודעה. אפשר לדבר על הרס קריירה על בסיס האשמות בלתי-מבוססות מלפני 40 שנה או מדוע מפטרים בלי משפט וזכות החפות. אלה שאלות גדולות וחשובות, בלי ספק ותלונה אינה הוכחה - אבל המאבק הציבורי הזה משנה התנהגות של גברים ובמקרים מסוימים, מעטים יותר כמובן, גם של נשים.

      המאבק הזה משנה מקומות עבודה שהיו סובלניים מדי לגבי תרבות חזירית שהייתה בהם בידיעה של מנהלים. האווירה במקום העבודה כלפי נשים תהיה מקצועית יותר או אפילו מקצועית בלבד.

      לכל אחד, כך נדמה יש דעה כלפי המאבק נגד הטרדות מיניות. מן הסתם אותן דעות ישתקפו בדעות כלפי הבחירה של השבועון טיים. ומעבר לעמדה הערכית החשובה, השבועון השיג עוד דבר שהוא חפץ בו - מדברים עליו ועל בחירותיו.

      (עדכון ראשון 7.12, 17:00)