"השוטר הרע" לא יזכה לטוב: הסיכון הכבד שלוקחים חוקרי נתניהו וביטן

(בווידאו: ח"כ ביטן מכחיש כוונה לפרוש בעקבות הפרשה)

במכללת המשטרה בבית שמש ייערך מחר (רביעי) טקס החילופים בראשות אגף החקירות והמודיעין במשטרה (אח"ם). ניצב מני יצחקי פורש, סגנו גדי סיסו משודרג לניצב ומקבל את אח"ם במלואו, לרבות יחידת העל לחקירות - להב 433, שבתחילת כהונתו של רוני אלשיך תוכננה לעבור בכפיפות ישירה למפכ"ל. זה, לכשעצמו, הישג ליצחקי ולמתנגדי התוכנית להחלשת אח"ם.

זה יהיה אירוע סגור, מוסתר מהתקשורת, בניגוד בולט לפרידת קודמו של יצחקי, יואב סגלוביץ', לפני ארבע שנים ושליש. אז נאספו קרואים רבים באתר גבעת התחמושת, בסמוך למטה הארצי. תמיכתם אז של היועץ המשפטי יהודה וינשטיין ופרקליט המדינה משה לדור בחוקרי המשטרה, היתה פומבית ומובלטת. השבוע, כנראה, זה עלול להיות מביך יותר.

יצחקי עדיין אינו פורש מהמשטרה. הוא ימשיך לפקח על מקצת חקירות ראש הממשלה בנימין נתניהו (תיק 1000, הקרוב לסיום) ומקורביו (3000, כלי השיט). לא עבר עליו יום משעמם אחד, מאז אוגוסט 2013, והשבוע החולף אופייני לקצב האירועים, המתרחשים מתחת לפני השטח עד שהם בוקעים ועולים לתודעה.

כך, חקירת השחיתות בראשון לציון, הסובבת את יו"ר הקואליציה דוד ביטן, תוכננה להגיע לשיאה הסמוי בגירוי של החשודים לבצע מהלכים פזיזים או נואשים, שיחזקו את הראיות נגדם. אנשים זהירים ומחושבים פועלים אחרת תחת לחץ. לעתים זה טוב לחוקרים, לעתים - כשמתחילים לשבש - זה רע (כי אמנם השיבוש טוב כשלעצמו, אבל הוא רק בבחינת עבירה נלווית לחשד העיקרי). מתוקף שיקול זה הפכה החקירה לגלויה, עם זימונים ומעצרים.

אלה ימים קשים במדינת ביביטן, שהיתה ביביסטן עד שהתלמיד דוד ביטן, הראשון לציון, עלה על רבו בנימין נתניהו, הראשון לציוץ. שנה לאחר תחילת החקירות הפליליות נגדו ובהתקרב לפחות אחת מהן לסיומה, מגלה נתניהו ש"להמלצות המשטרה בענייני אין שום משמעות. נראה שהן נקבעו כבר בתחילת החקירה, הודלפו לכל אורכה ולא השתנו, למרות העובדות הברורות שמוצגות פעם אחר פעם – שמוכיחות שלא היה כלום".

החלק האחרון של טענת נתניהו מבשר שינוי בעמדתו; הוא עדיין קובע שלא היה כלום, אך שוב אינו מסיק מכך שגם לא יהיה כלום. למעשה, הוא טוען שהמשטרה יצאה לדרך כשהיא חותרת לקבוע, בסופו של הליך, שהיה גם היה משהו. פרסום המלצתה להעמיד אותו לדין יהווה, לטענתו, לחץ על "הדרג המשפטי" – פרקליטות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה.

הם אמורים לדעת שלא היה כלום, אבל חשיפת המלצות המשטרה עלולה לגרום להם להגיש כתב אישום, במקום לסגור את התיק. אחרי הדרג המשפטי תבוא הרשות השופטת, שבלחץ המלצות המשטרה והחלטת היועץ המשפטי להאשים, תיאנס להרשיע, למרות שבעינו עומד חוק הטבע, החוק הראשון של נתניהו – לא היה כלום.

מבנה הגיוני זה כה רעוע, עד שניתן לפטור אותו בסלחנות כתפילה של אדם הנמצא במצוקה גדולה - אך חשוב להתייחס לבסיס הטענה כולה: הדעה הקדומה של החוקרים, שמראש התכוונו להמליץ על אישום, ותהיינה הראיות שתצטברנה אשר תהיינה – אותן "העובדות הברורות שמוצגות פעם אחר פעם", ומוכיחות להם את חפותו של החשוד נתניהו.

כלומר, אף שהפרקליטות מתנשאת לא אחת על המשטרה, והמשפטנים מזלזלים בבלשים וחוששים בעיקר מהצלפות לשונם של השופטים - אם יביאו בפניהם תיק פגום, החוקרים יתעקשו לשגע את המערכת כולה בקביעת מוצא, שתתברר בהמשך בהכרח כחסרת יסוד ותגחיך את מקצועיותם של השוטרים. לחילופין, לחוקר הרע, המתנכל לפוליטיקאי הנחקר, לא אכפת מה יקרה בסוף, כי בין כה וכה קצין המשטרה יתוגמל בקידום.

המציאות הישראלית הפוכה באופן קוטבי. לחוקר הרע לא צפוי עתיד טוב. הפוליטיקאים יאותתו ועושי דברם בפיקוד המשטרה יוודאו הריגת קריירה.

עד למלחמת יום הכיפורים התנזרה המשטרה, כמעט ללא חריגים, מחקירת שחיתות בצמרת. אופייני להעלמת העין, פשוטה כמשמעה, היה שר הביטחון משה דיין, שבניצול חיילים ומסוקים חפר עתיקות וגנב אותן לעצמו. לא רק שתלונות נגדו נגנזו באמתלות מצחיקות, אלא שהשלל נשאר ברשותו ושוויו נאמד במיליונים.

באווירת הדכדוך וההלקאה שלאחר המלחמה הוקמה היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה), בראשות בנימין זיגל, והצווארונים הלבנים הומרו בזה אחר זה במדי אסיר. זיגל, שטיפס באטיות מרב-פקד לתת-ניצב, סומן כמחולל צרות מקצועי. אויביו ניסו להפילו בפח; מפקדיו לא העניקו לו תמיכה מספקת. קציניו קלטו את המסר – אם תזגלל, תזוגלל. הקידום, הובהר להם, נמצא הרחק מהחקירות הרגישות, המכעיסות את הפוליטיקאים ומדאיגות את מי שיש לו מה להסתיר.

כשהגיע למשטרה מפכ"ל חיצוני, צבאי, האלוף הרצל שפיר, נתן לו שר הפנים יוסף בורג שיעור מזורז בהלכות תיקים המאיימים לחרוך את מפלגת השר. בתוך שנה, בגיבויו של הצדיק מנחם בגין, הופשט שפיר מהמדים הכחולים, כדרייפוס בשעתו. המפכ"ל הבא שגויס מצה"ל, יעקב טרנר, הסתבך גם הוא עם השר שלו, משה שחל, כשלא השתלט על קציניו העיקשים, שסירבו להבין מה מצופה מהם בחקירת שר הפנים אריה דרעי.

חוקריו החשדנים של נתניהו בפרשת בראון-חברון, ראש אגף החקירות סנדו מזור וסגנו יעקב גרוסמן, פעלו בגיבוי המפכ"ל אסף חפץ. התוצאה: חפץ לא זכה בהארכת כהונתו – מהגמלאות הוחזר ניצב יהודה וילק, שבפרשת קו 300 סייע למפכ"ל דוד קראוס להעדיף את גרסת ראש הממשלה יצחק שמיר על זו של ראש השב"כ אברהם שלום – ומזור הוצא מהחקירות למבוי הסתום של סמפכ"ל, כמובן לא לטובת גרוסמן, שפרש כתת-ניצב.

חוקר קשוח כמשה מזרחי, ראש היאחב"ל, הפחיד את הקצונה השגרתית, שחתרה למנוחה ולנחת עם השלטון. שלמה בן עמי נדרש להפעלה נדירה של סמכות השר לביטחון הפנים למינוי ניצבים כדי לכפות על המפכ"ל המיועד, שלמה אהרונישקי, את מינוי מזרחי לראש אגף החקירות. אהרונישקי הגיב במינוי יוחנן דנינו לראש היאחב"ל.

כשנחקר ראש הממשלה אריאל שרון, תמך דנינו בסגירת תיקו. השר לביטחון הפנים צחי הנגבי אימץ אותו אל חיקו, בתמיכת המפכ"ל שהנגבי ושרון מינו, משה קראדי. דנינו קודם לדרגת ניצב ולאחר שנה – לראשות אגף החקירות והמודיעין. מזרחי הוזז בתרגיל מכוער, בניצוחם של היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין והשר לביטחון הפנים גדעון עזרא. המקבילה המחמירה של דנינו, ראש יאח"ה מירי גולן, שניהלה בין השאר את חקירת הזוג נתניהו בפרשת עמדי, נחסמה. ההבטחות לקידומה הופרו.

לפני שלוש שנים, ערב הבחירות האחרונות, בעוד תיק ביטחון הפנים מוחזק בידי מפלגתו של אביגדור ליברמן, חשפו חוקרי המשטרה את פרשת ישראל ביתנו – חשדות השחיתות נגד בכירים במפלגה. כמו עכשיו בפרשת ביטן, נשמעו אז השגות על העיתוי. המשטרה הסבירה שנאלצה לפעול לפני שכסף ממשלתי יועבר לכיסים מסואבים בחוק התקציב, שהונח על שולחן הכנסת.

לאחר הבחירות חזר תיק ביטחון הפנים לליכוד. נתניהו דרש מגלעד ארדן להחזיק בו. למעשה, כלא אותו במתקן משטרתי. ארדן דילג על כל המועמדים הפנימיים למפכ"ל ועל פורשים טריים, במיוחד ניצב יואב סגלוביץ, ראש אח"ם לשעבר. רק זה היה חסר לו ולנתניהו: מפכ"ל עם רקע בחקירות, מקובל באח"ם ועל בכירי משרד המשפטים גם יחד. אבל התוכנית הגדולה של נתניהו וארדן להחלשת המשטרה בכלל ואח"ם בפרט - לרבות גרסה פנימית של "חוק ההמלצות", הפרדת להב 433 מאח"ם והכפפתה למפכ"ל שאינו מייחס חשיבות עילאית למלחמה בשחיתות - נכשלה.

לא נורא. תמיד אפשר למצוא תירוץ חדש, או ישן. כשנחקר לפני 18 שנה בפרשת עמדי האשים נתניהו את החוקרים לא רק בהטייה נגדו וכמובן גם בהדלפות, אלא גם בעוינות על רקע פוליטי. כעת מתחילה הספירה לאחור, מתי ייחשפו ההעדפות הפוליטיות, אמיתיות או מדומות, של קציני אח"ם, להב ויאח"ה. גם אם יתברר שכולם מצביעי ליכוד מביטן ומלידה, אין זה בהכרח קץ התעמולה – ישייכו אותם למחנות יריבי נתניהו במפלגה.

ברור, עם זאת, שחקירות נמרצות של פוליטיקאים, לא חשוב מאיזו מפלגה, אינן מועילות לחוקרים. מזרחי, כשהיה לח"כ במפלגת העבודה, נתקל באחד מנחקריו לשעבר, יצחק הרצוג, שפעל כדי להרחיק אותו למורד הרשימה והוכיח בכך, אם נדרשה ראייה נוספת, שצמרת העבודה אינה נקייה יותר ממתחרותיה.

אם בעקבות תיקי נתניהו יגיעו לראשות אח"ם ולהב חוקרים כמו כורש בר-נור וערן קמין, יהיה זה לא רק קידום, אלא גם תקדים. לשם כך נחוץ גם שיבוץ אישי בהרכב ממשלה חדשה, כגון מינוי סגלוביץ', הצפוי להוביל בכנסת הבאה את מצע המאבק בשחיתות של "יש עתיד", לשר המשפטים או ביטחון הפנים.