כבר כמה שבועות שוותיקי הכנסת, אפילו אלה הצעירים עם ותק של קדנציה אחת בלבד, מדווחים מפעם לפעם על תחושה קלה של דז'ה וו, ומעלים זיכרונות משלהי ימיה של הכנסת הקודמת בסוף 2014. כמו אז, גם היום, הקואליציה חזרה מחופשת הקיץ עם סדר יום רווי עימותים, מחלוקות ומשברים, בעיקר בינה לבין עצמה, כשהאופוזיציה משחקת רק תפקיד משנה. כמו אז, גם היום, בכירי הליכוד זרקו לחלל האוויר את איום הבחירות בתדירות הולכת וגוברת, אם כאיום מפורש על שותפות קואליציוניות או כהערכה בלבד. וכמו אז, גם היום, שאלת השאלות, זו שתקבע אם הממשלה ה-34 תשלים את ימיה או שהמדינה שוב תלך לבחירות מוקדמות, תלויה באדם אחד בלבד, ראש הממשלה בנימין נתניהו.
כמעט כל מי שנפגש עם נתניהו בשבועות האחרונים מתרשם שהוא ממש לא בכיוון של בחירות, אבל גם ב-2014 הוא פתח את מושב החורף של הכנסת בהבטחות ליציבות שלטונית, וחמישה שבועות אחר כך - החליט לפזר את הכנסת. מע"מ אפס וחוק הלאום היו מילות המפתח של המשברים שהובילו בסופו של דבר להתפרקות הממשלה ההיא, מלווים בדרמות סטייל נתניהו עם האשמות על מזימות וניסיונות פוטש מצד שותפיו לקואליציה.
בדיעבד, התברר שאחת הסיבות המרכזיות הייתה חוק ישראל היום, שעבר בקריאה טרומית שבועיים בלבד אחרי תחילת מושב החורף. אחרי ההצבעה על החוק, שאושר בניגוד לעמדת ראש הממשלה ובתמיכת לא מעט ח"כים מהקואליציה, החל תהליך של הידרדרות מהירה, שהסתיים בפיטוריהם של השרים דאז יאיר לפיד וציפי לבני ובבחירות מוקדמות. לכן, כשבכירים בליכוד צוטטו השבוע כמי שמשווים את חוק ההמלצות לחוק ישראל היום, נורת "ההיסטוריה חוזרת" נדלקה מחדש.
ההשוואה בין חוק ישראל היום לחוק ההמלצות חייבת לקחת בחשבון הבדל אחד מכריע: נתניהו הלך לבחירות 2014 כדי למנוע את קידומו של הראשון, ולגבי השני, לכאורה, אם הוא מקודם בהוראת נתניהו פיזור הכנסת לא ישרת אותו, להיפך; במערכת הפוליטית יש שחוששים שנתניהו נחוש להעביר אותו בהקדם ורק אז ללכת לבחירות, תחת הגנה של איסור פרסום המלצות המשטרה בעניינו. אבל בשני המקרים, מדובר בחוקים שנוגעים בנימי נפשו של ראש הממשלה, וכמו אז, גם היום, הוא לכאורה אינו מעורב במהלכי החקיקה. כמו אז, גם היום, לאף אחד מהשותפים של נתניהו אין שום אינטרס בבחירות.
נתניהו הצליח לסיים את השבוע כאריה ששואג חזק, כשהקואליציה מבהירה שבשלב זה היא מעדיפה לשמור על הכיסא מאשר להיכנס איתו לעימותים מטלטלים. שלוש שעות וחצי של ישיבה הספיקו כדי שראשי הסיעות החרדיות יבלעו את גלולת ההתפטרות של שר הבריאות יעקב ליצמן, תמורת הסכמות לחקיקה שגם כך הייתה על השולחן. עם כחלון זה היה אפילו קל עוד יותר, נתניהו לא היה צריך לתת כלום. שר האוצר יכול היה לצאת עם איזשהו הישג פוליטי בתמורה להסכמה לחוק ההמלצות, אך בפועל הוא לא הציב שום תנאים והכשיר פוליטית מהלך שאם יצליח עשוי לתת לנתניהו במתנה עוד שנה של חסינות פוליטית.
"אני שר האוצר, לא שר המוסר", כחלון טען בהמשך השבוע, בסבב ראיונות שהתנהל באווירת ניהול משבר שהצליח למזער את מראית העין הלא נוחה. אף שהפך למטרת העל של האופוזיציה והתקשורת, כחלון לא התבצר על הספסל, ועלה למגננה/מתקפה אצל מראיינים שנחשבים לקשוחים ביותר בשוק: ליאור שליין בגב האומה ועמית סגל וירון דקל בגלי צה"ל, ופרש כתב הגנה נרחב; את חוק ההמלצות הוא עצמו קידם ויזם כבר לפני כ-15 שנה כשהיה ראש המטה של השר לביטחון פנים עוזי לנדאו, הסביר. הוא תקף את "פסטיבל הצביעות", מנה את כל ההישגים שהוא כן הצליח להבטיח או לסכל בממשלה, ולסיום, גם הדף את הדיווחים על לחץ כבד מסביבת ראש הממשלה.
כחלון תומך בחוק ההמלצות, ובכל זאת העניק לחברי סיעתו חופש הצבעה, סינן השבוע בכיר בכולנו, שזה יותר ממה שאפשר לומר על הבית היהודי, ששלושת שריו הבכירים הסתייגו ממנו פומבית, אבל צפויים להישמע למשמעת הקואליציונית. ככלל, רוב הח"כים בקואליציה שומרים מרחק גדול מהנושא. מבדיקה במנוע חיפוש חדש שמנתח את התבטאויות חברי הכנסת ברשת החברתית בשם "פוליבוק" שפותח במעבדה של האוניברסיטה הפתוחה, עולה כי השבוע, אחרי אישור חוק ההמלצות בקריאה ראשונה, רק שלושה ח"כים מהקואליציה כתבו פוסט בנושא ביטן, אמסלם, וח"כ מיקי זוהר. באופוזיציה, לעומת זאת, לפחות 15 ח"כים התבטאו נגד החקיקה.
ביטן ואמסלם, די לבדם, דוהרים לעבר אישור חפוז של חוק ההמלצות בקריאה שנייה ושלישית ביום שני הקרוב, ובקואליציה ובאופוזיציה הכריזו על עוצר יציאות וסופרים את האצבעות. למרות שבסביבת נתניהו מנסים למכור כל העת שהוא לא בתמונה, הדחיפות שבה נאמניו פועלים רק מחזקת את הריח הכבד של הקשר הישיר לחקירות של הבוס. לפני כחודש, בשיאה של הסערה הקואליציונית סביב הפרויקט הקודם של צמד הדודים, החוק הצרפתי שנועד לאסור את חקירות ראש הממשלה, נתניהו הקפיד להבהיר שהוא אינו מעוניין בו, ומאז הוא פחות או יותר נקבר. מחוק ההמלצות, הוא מעולם לא הסתייג. השבוע, בישיבת סיעת הליכוד, ח"כ אורן חזן הפציר בו להבהיר שהוא מחריג את עצמו מהחוק, כדי לעצור את הסחף בציבור. ראש הממשלה שתק.
אבל בליכוד, וגם בסביבתו של ראש הממשלה, יש מי שמסתייג מאוד מהקרב הקולני על חוקי החקירות, וגם חושש ממנו. אחרי היחלשות הדרגתית ואיטית של הליכוד בסקרים שונים בשבועות האחרונים, סקר מעריב שפורסם הבוקר מראה כי גם בקרב מצביעי ליכוד יש כבר סימני שאלה. מהסקר עולה כי ישנה ירידה דרמטית בתמיכה בנתניהו לראשות הממשלה, מ-80% ל-63%, מאז שביטן את אמסלם פתחו בירי הצרורות של חקיקת החקירות. גם מי שבאמת מאמין שלא יהיה כלום כי אין כלום כנראה נרתע ממה שהתרחש בחודש האחרון, אומר בכיר בליכוד, שמספר כי ביקר באחד הסניפים מוקדם יותר החודש ונתקל במתקפה של ביקורת מפעילים על התנהגות והתנהלות בכירי המפלגה בכנסת. "למה צריך לפגוע במפכ"ל? זה פוגע בנו. בסוף נאבד את השלטון".
בכירים בליכוד אומרים שהקרב של ביטן ואמסלם משרת בעיקר אותם, לצרכי פריימריז פנים מפלגתיים, וכנראה שלא משרת את נתניהו, אבל כפי שבכיר בקואליציה העיר, "גם אם אין לראש הממשלה אין שום עינין בחוק הוא לא יגיד להם לגנוז את זה, אחרי שהם נאבקים כל כך קשה הוא לא יפגע להם ביוקרה". ובעוד נאמני נתניהו נמצאים במירוץ נגד השעון להקדים את פרסום המלצות המשטרה בתיק 1000 ותיק 2000, השיח הכללי שהם ייצרו בשבועות האחרונים בנה תשתית של הרתעה ודה לגיטימציה להתפתחויות הקרובות בענייניו של נתניהו. "מעבר לעניין האופרטיבי של החוק שיעבור כן או לא, יש כאן קו עקבי בריונות במערכת אכיפת החוק", הוסיף הבכיר.
אחרי ההצבעה על חוק ישראל היום בסוף 2014, נתניהו איבד כל אמון בחבריו לקואליציה לבני ולפיד, ולמרות שהאינטרס המשותף היה לא לפרק את הממשלה, בשלב כלשהו החשדנות, התיעוב, והאיומים ההדדיים הרעילו את האווירה מעבר לנקודת האל חזור. בקואליציה הנוכחית, בינתיים, הדבק המאחד עדיין מחזיק, אבל הניצחונות של נתניהו בשבוע האחרון עשויים לסבך את המצב בהמשך. כחלון וראשי הסיעות החרדיות עשויים לדרוש תמורה לנאמנותם ולחדד עמדות במחלוקות אחרות, ויו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, כבר מאיים לשבש את ההסכמות עם החרדים, שהיו די רעועות גם כך.
איום הבחירות המוקדמות ימשיך להיות על השולחן עד סוף מרץ המועד שבו נתניהו וכחלון הכתירו כדד-ליין לאישור תקציב 2019 בכנסת. עד אז, לפי ההערכה, כבר יפורסמו או לפחות יודלפו המלצות המשטרה בעניינו של נתניהו, ואולי גם יתחדדו חלק מסימני השאלה בנוגע לתוכנית השלום של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, שעשויה גם היא לזרוע קצת פורענות בקואליציה. אם נתניהו אכן יחליט ללכת לבחירות מוקדמות כדי לעכב או לעקוף את ההליכים הפליליים, יימצא משבר או תירוץ רשמי כזה או אחר להסביר את המהלך, אבל כמו ב-2014, זה יהיה כנראה רק מסך עשן לסיבה האמיתית. ובין חוק ישראל היום לחוק ההמלצות יש אמת אחת שנותרה יציבה: ההחלטה על עתיד המערכת הפוליטית היא רק בידיים של נתניהו.