אסיפת הורים, לעבור במכולת ולקנות לחמניות וחלב, לקחת את המכונית למוסך - המטלות היומיומיות הללו מוכרות לרובנו. גם לאב המייסד של מדינת ישראל, היו, מן הסתם, רשימות דומות שאותן העביר ממחשבותיו לפנקס שנשא עמו. אבל מטלות של יום חול לא ממש העסיקו אותו, בעיקר לא בימים הסוערים והמתוחים שקדמו להקמת המדינה. כך היה גם ב-29 בנובמבר 1947, ליל ההצבעה באו"ם על תכנית החלוקה של ארץ ישראל בין היהודים והערבים.
"נפלה הכרעה 10:13:33 (תוצאות ההצבעה באו"ם א"א)" כך כתב דוד בן גוריון בראש הדף, מבלי להביע על הכתב רגש שמחה על ההישג או דאגה על המוטל כעת על כתפיו, ופנה להכין "רשימת מטלות". באותם רגעים שבהם עם ישראל פרץ בשמחה סוחפת ברחובות הערים ובחצרות הקיבוצים, המושבים והכפרים, ישב בן גוריון וכתב מה הן המשימות שבהן יש לטפל כעת. ואלו הן בתמציתיות יבשה: "ממשלה, שם, בירה, תקציב, משטרה, משדר, צבא, שירותים, פקידות, חוקה, משפט, נמלים, שדות תעופה, מחוזות, כספים, מטבע, המנון".
המסמך הנדיר הזה שמוצג בימים אלו בתצוגה בבית בן גוריון בתל אביב, לרגל 70 שנה לכ"ט בנובמבר, ממחיש טוב כל כך את מה שעבר על "הזקן" באותה עת. לדברי פרופ' מיכאל בר-זוהר שכתב ביוגרפיה על ראש הממשלה הראשון של ישראל, "בן גוריון ראה חשיבות גדולה בהצבעה באו"ם, אבל הוא כבר היה בטוח באותו זמן שההיסטוריה מתגלגלת לקראת הקמתה של המדינה, ושאי אפשר יהיה לעצור אותה".
בר-זוהר הסביר כי "משה שרת ראה בהצבעה באו"ם עולם ומלואו, בן גוריון פחות. עבורו ההצבעה לא הייתה דבר גורלי והוא גם מיעט להתעסק בה ובמאבק להשגת הרוב הדרוש. אנחנו לא מוצאים את טביעות אצבעותיו של בן גוריון באותן פעולות שנעשו לקראת ההצבעה. לו היה כל כך ברור שמדינה תקום בכל מקרה והוא עסק במשימות לקראת הקמתה, שכללו בין השאר הקמה ובניה של צבא ושל תעשייה צבאית".
את האמונה הבהירה כל כך כי מדינה יהודית היא כבר עובדה מוגמרת הביע בן גוריון גם ארבעה ימים לפני ההצבעה. "ההכרעה ההיסטורית נפלה", אמר בישיבה של הוועד הלאומי שנערכה בתל אביב. "מצפון העולם הכיר בזכות של העם היהודי לקוממיות ממלכתית בארצו, וחלום הדורות של עם ישראל יקום".
הוא היה מודע היטב למאבקים המתחוללים מאחורי הקלעים, לקראת ההצבעה באו"ם, אבל נדמה שכבר הרגיש את פעמי ההיסטוריה. "נראה שתקופת הנסים טרם חלפה וייתכן שנס גדול, מהגדולים ביותר בהיסטוריה העולמית, יתרחש בימינו ובקרוב והמדינה היהודית אשר נגדעה לפני 80 דורות, תקום מחדש", אמר באותה ישיבה.
אולם בשעה שכל העם היה רכון לעבר מכשירי רדיו והאנשים מנו במתח את מניין המדינות התומכות, שהה בן גוריון במלון "קליה" שבצפון ים המלח, לשם נסע לנוח בסוף השבוע עם אשתו, פולה. למרות ריחוקו מכל יישוב, הגיעה אל המלון צמרת היישוב העברי בארץ ישראל, וכן קצינים בריטים ועשירי החברה הערבית. ממטוסים בריטיים שהיו נוחתים על מי הים היו יוצאים אורחים, כמו גם כאלה שהגיעו בקו אוטובוס יומי שירד מירושלים. את המלון תכנן האדריכל הנודע זאב רכטר והוא נחנך בפברואר 1938. היזם היה הארי לוי שעלה מגרמניה חמש שנים קודם לכן ושנחשב ל"אבי המלונאות" בישראל.
ב-1948 נכבש צפון ים המלח בידי הירדנים והמלון נהרס. בר-זוהר סיפר כי בזמן ההצבעה באו"ם בן גוריון כבר ישן, למרות שהייתה זו שעת ערב מוקדמת. "בסוף ההצבעה העירו אותו ומחלון חדרו הוא ראה את הפועלים של מפעל האשלג רוקדים ושרים", אמר בר-זוהר. בן גוריון לא הצטרף לחוגגים.
כמי שעליו הוטלה המשימה להוביל את העם לקראת הריבונות המיוחלת, בן גוריון הבין טוב מאוד כי חלק מהחוגגים ברחבי הארץ גם ידעו בקרוב צער וכי בתום החגיגות הסוחפות מצפים ימים של מאבק עקוב מדם. "באותו ערב רקדו ההמונים ברחובות. אני לא יכולתי לרקוד, ידעתי שאנו ניצבים בפני מלחמה ושנאבד בה את מיטב בחורינו", ציטט בר-זוהר את בן גוריון בספרו "בן גוריון: ביוגרפיה".
סמוך לשעה 01:00 הגיע למלון ראובן שילוח, איש המחלקה המדינית והשירותים החשאיים של הסוכנות היהודית ולימים ראש המוסד הראשון. שילוח חשש כי ינסו לפגוע בבן גוריון, שמנהיגותו הייתה נחוצה כל כך באותה שעה גורלית. בן גוריון ופולה נכנסו למכוניתו ועלו איתו לירושלים. בעוד כמה שעות תפרוץ המלחמה. בעוד חמישה חודשים הוא יכריז על הקמת המדינה וימלא את רשימת המטלות שכתב לעצמו.
