תנו לביבי לעשות לנו קצת אמריקה

את הבחירות הפעם יכריעו חברי מרכז הליכוד, ובצדק! אחרי אוסלו לא ראוי שממשלת שמאל תחזור ותכהן אי פעם במדינת ישראל. השאלה היא, כמובן, הליכוד בראשותו של מי? נחמיה שטרסלר, במוסף הכלכלה של "הארץ", בגליון סוף השבוע נוטל את חלקו בהכפשתו של בנימין נתניהו. עניין זה הפך זה מכבר לספורט הלאומי של ישראל, או לפחות של כלי התקשורת שלה. אומר שטרסלר: "מסע ההטעיות של נתניהו ממשיך במלוא הקצב. אתמול הוא אמר שיוריד את המס השולי ל – 35%" . ושטרסלר מוסיף בנימת זלזול וחוסר אמון: "35% מס שולי זה כמעט כמו בארה"ב"…אז תארו לעצמכם את התמימים שמאמינים כי הנה בקרוב, הם ישלמו הרבה פחות מס – אבל רק בתנאי שישימו את הפתק הנכון בקלפי". (הארץ כלכלה 15.11). דברים באותה רוח פרסם גם "ידיעות אחרונות" במוסף לשבת אותו שבוע, פרי עטה וחציה של סילבי קשת.

חברי תנועת הליכוד אינם זקוקים להתרעותיהם המתנשאות של שטרסלר או של קשת. הם אינם ידועים בתמימותם. הם, למשל, מעולם לא האמינו בהסכמי אוסלו. הם גם לא שקעו בהזיות על "מזרח תיכון חדש", או באשליה שייבוא כנופיית אשף-תוניס לתחומי ארץ ישראל יוביל לפתרון הסכסוך. הם גם לא ממש חשבו שערפאת יילחם בטרור. אין צורך גם שיאמינו שנתניהו יצליח בהינף יד להוריד את אחוזי המיסוי בממדים בהם מדובר ערב הבחירות. גם אם ישתכנעו שהוא עשוי להורידם בחמישה אחוזים או בעשרה, או להעלות את סף ההכנסות ממנו מתחיל המעמד הבינוני לשלם את תקרת המס השולי, דיינו.

מדיניות המיסוי המוצהרת של נתניהו אינה חלק ממסע בחירות, אלא מתפיסת עולם כלכלית, שעיניה נשואות אמנם לארה"ב, ושלפיה הורדת שיעורי המס סופה שתגדיל את העוגה הלאומית ולא תקטין אותה. אפשר, אם תרצו, לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה. נדמה לי כי גם מי שחולק על משנתו הכלכלית לא יוכל לטעון ביושר כי מדובר אך במסע בחירות כפי שטוען שטרסלר, או שביבי "הקוסם" מבקש פתאום "להופיע כעת גם כאשף הכלכלה", כפי שטוענת קשת.

את הישגיו של ראש הממשלה אריאל שרון לא ניתן לקחת ממנו. הצלחותיו בעיצוב דעת הקהל והממשל האמריקני לטובתה של ישראל, ניטרולו המדיני של ערפאת, וניהול ממשלה רחבה בזמן משבר, צד בצד עם לוחמה עיקשת בטרור, כל אלה ראויים להערכה אין קץ. בגינם קנה לעצמו תמיכה חסרת תקדים בקרב הציבור (ושוב בצדק). נכון גם, שכאשר המשק העולמי במיתון והמשק המקומי מגויס למלחמת אין ברירה בטרור, אין למהלכים הכלכליים של הממשלה השפעה מכרעת. ובכל זאת יש להם משקל. חבל שאת יתרת ההשפעה הזו מפנה שר האוצר של שרון (כך נראה) לריסוק טוטאלי של המעמד הבינוני, או מה שנותר ממנו. אמת, אמר פעם נתניהו: "ביטחון החיים קודם לאיכות החיים". אך כשיתנו חברי המרכז את דעתם גם על שאילת האיכות ובמי שייטיב לשפרו, אולי בכל זאת יחליטו לתת לביבי לעשות כאן קצת אמריקה.