בדיוק על פי לוח הזמנים שהציבה מצרים, התייצבו נציגי הפלגים הפלסטינים ביום שלישי בקהיר על מנת לדון בהסכם הפיוס בין חמאס לפתח. כמעט כולם היו שם: מבכירי שני הארגונים המרכזיים ועד נציגיהן של קבוצות קיקיוניות שלא ברור אפילו מדוע הוזמנו לשיחות במצרים. המודיעין הכללי בראשותו של השר חאלד פאוזי הזמין, ואף אחד לא יכול היה לסרב. מנכ"ל משרדו, מזהר עיסא, הסתובב כחתן בין האורחים וכך גם ראש התיק הישראלי-פלסטיני, סאמח כמיל.
ובכל זאת, נראה היה שלאורחים הרבים לא היו ציפיות גבוהות במיוחד. באוויר ריחפה תחושה שבשורות גדולות לא יצאו מהמשרדים של המודיעין הכללי, ואכן, ביום רביעי בערב, כשהתפרסמה הודעת הסיכום של המפגש, התברר שהפלגים אמנם לא פוצצו עדיין את מגעי האחדות - אך התקדמות לא נרשמה שם. אפילו ההודעה על קיום הבחירות בשטחים הפלסטינים נוסחה באופן פתלתל כל כך, שניכר היה מיד שאין בה בשורה. "הפלגים קוראים לוועדת הבחירות המרכזית להיערך לקיום בחירות עד סוף 2018. הנשיא הוא שיקבע את המועד לקיומן", נכתב. כמו שנאמר, שיהיה בהצלחה לכל הצדדים.
ההודעה עצמה מתחילה בהכרזה יחסית דרמטית, ולפיה אש"ף הוא הנציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני. לכאורה מדובר בהיענות של חמאס לדרישה ישנה-נושנה של הפתח. ועדיין, אין חתימה של נציגי הפלגים על המסמך ואפילו שורה דרמטית בתיאוריה, לא הצליחה להסתיר את היעדר התוכן שבו. היטיב לסכם זאת בכיר חמאס סלאח אל-ברדוויל, שאמר כי חמאס ניסה להשיג את הפסקת הסנקציות ופתיחת המעברים כדי להתקדם בפיוס אך לא הצליח בכך. הוא גם כינה את הודעת הסיכום מעורפלת, ואז התנצל על כך.
אלא שברור היה למשתתפים האחרים שהצדק עמו. ההודעה לא כללה צעדים קונקרטיים, ואפילו כעת, יותר מחודש לאחר החתימה על הסכם הפיוס המקורי בקהיר, הרשות עדיין לא הסירה את הסנקציות על עזה. אותן סנקציות שמקשות על אספקת החשמל לרצועה, שהפרישה לפנסיה מוקדמת אלפי פקידי רשות לשעבר, שמונעת תשלום עבור טיפולים רפואיים לתושבי עזה ורכישת תרופות. ומכאן בעצם החשד הגדול של חמאס ושל מצרים, שהרשות גוררת רגליים ואינה מתכוונת להגיע לפיוס אמיתי.
ואכן, בחינה של המצב ברצועה מגלה שהאזרח העזתי לא חש בשום שינוי או הקלה מאז שנחתם ההסכם, אף שמחסום 4-4 של חמאס פורק ומעתה מנגנוני הביטחון של חמאס כבר אינם חוקרים ובודקים כל מי שיוצא ונכנס מהרצועה. חמאס גם הפסיק לגבות מיסים ומכסים במעבר כרם שלום ובמקום מוצבים שוטרים לא חמושים של הרשות. אלא שהשבוע חשף מתאם פעולות הממשלה בשטחים, אלוף יואב מרדכי, שחמאס זימן אליו כמה מאות סוחרים ודרש מהם לשלם לו ישירות מיסים בגין סחורות שנכנסו לרצועה לאחר שנחתם הסכם הפיוס. כלומר, גם חמאס אינו מיישם את פרטי ההסכם על קוצו של יו"ד.
החשמל מתקבל בבתים רק לחמש שעות ביממה ואז נרשמת הפסקה של כ-12 שעות. הפסקות החשמל התכופות מונעות ממתקנים לטיהור שפכין מלפעול והביוב זורם במלוא המרץ לים התיכון והופך את הביקור בחוף לאירוע מסריח למדי.
מה בכל זאת השתנה? מעברי הגבול כבר אינם בידי חמאס, הארגון ויתר על הנוכחות בהם והרשות שולטת בהם באמצעות 140 שוטרים לא חמושים, מצוידים באלות בלבד. בימים האחרונים הוחזרו חלק מפקידי חמאס למעבר רפיח כדי להפעיל את המחשבים שאמורים לעבוד שם. מיסי חמאס הוסרו, אך חלקם כבר הוחזרו. מעבר רפיח למצרים נפתח לסירוגין.
ככלל, עושה רושם שחמאס להוט יותר להגיע לפיוס, או ליתר דיוק לוותר על השליטה האזרחית ברצועה, בעוד הרשות הפלסטינית אינה ממהרת לקחת את המשימה הסיוטית הזו עליה. ברמאללה מבינים היטב את משמעות ניהולה של הרצועה מבחינת מים, חשמל וביוב, בשעה שהזרוע הצבאית של חמאס צפויה להמשיך להתנהל באופן עצמאי ברצועה ולעשות ככל העולה על רוחה. וזו כבר אחת הנקודות שבהן לא נרשם שינוי - הנשק של חמאס.
מעבר לכך, עדיין אין הסכמה בסוגיות המרכזיות האחרות: הקמת ממשלת אחדות ופקידי הממשלה בעזה. מדובר בהערכה גסה בכ-110 אלף פקידים שמקבלים או קיבלו משכורות מחמאס ומהרשות וכעת צריך למצוא להם פתרון- או במילים אחרות, מישהו שישלם את משכורתם. כ-40 אלף פקידי ממשל חמאס, לצד כ-40 אלף פקידי רשות לשעבר שישבו בעשר השנים האחרונות בבתיהם ועוד כ-30-35 אלף חברי מנגנוני ביטחון הפנים של חמאס.
אולם ראשי חמאס ברצועה מסרבים להיפרד מחלומם - להתנתק מהניהול השוטף של עזה. איסמעיל הנייה, ראש הלשכה המדינית של חמאס ומנהיג הארגון ברצועה, יחיא סינוואר, נשמעים נחושים ומאמינים במהלך הזה. סינוואר עובר במידה מסוימת גם שינוי ברמה האישית. רק בשבוע שעבר נולדה לו בת, השנייה לאחר בנו איברהים, לאחר 22 שנים בכלא הישראלי והשחרור בעסקת שליט ב-2011. הוא מדבר בגלוי עם סביבתו על השינוי שנכנס לחייו ועל רצונו לראות בפיוס עם הפתח למען הילדים. ועדיין, לא מדובר כאן באדם שהפך לפעיל שלום נלהב, רחוק מזה. סינוואר הוא אסטרטג וניתן לשער שאם מהלך הפיוס ייכשל, לפחות יוכל לומר שניסה הכל והפתח הוא שאשם. הוא רואה בישראל אויב מר אך מעדיף ברמה הטקטית לחשוב על הובלת העם הפלסטיני כולו מתוך אש"ף ולא מחוצה לו תוך שמירה על נשקו של חמאס.
ומה בגדה המערבית? קשה לומר שהציבור שם מגלה עניין רב בכל תהליך האחדות. נדמה שהפלסטינים בגדה אדישים לנוכח סוגיות שהיו בעבר נחשבות לקונצנזוס: אסירים, פיוס, שלום. קשה להטריד את מנוחתם של תושבי הגדה בזוטות כמו עוד הסכם פיוס כזה או אחר. ואם יורדים קצת לשורש העניין, ספק אם אכן ישנה אחדות לאומית של ממש בין הפלסטינים בגדה לבין "אחיהם" בעזה. אלה הראשונים תמיד התייחסו לעזתים כאל נחשלים, בורים וקיצונים ועושה רושם שכל רעיון האחדות רחוק מלהלהיב את הפלסטינים בגדה.
בהקשר הישראלי, התיאום הביטחוני בגדה חזר ובמלוא הקיטור. הרשות מבצעת מעצרים ומסכלת פיגועים. מפקדי הגזרות שבו להיפגש, שיחות הטלפון בין הצדדים הן יומיומיות והרשות פועלת לא רק נגד פיגועים פוטנציאליים אלא גם נגד מערך הגיוס והמימון של חמאס. וזה כבר מעלה את השאלה בקרב רבים מאנשי הארגון בגדה: איזה מין פיוס הוא זה, שבו אפילו פעילות פוליטית של חמאס נאסרת בגדה? המתח בנושא הזה צפוי להחריף לקראת יום השנה ה-30 להקמת הארגון, בעוד כשלושה שבועות. חמאס יבקש לקיים עצרות המוניות וגלויות בגדה, ממש כפי שעשה פתח ביום השנה למותו של ערפאת בעזה, והשאלה הגדולה היא האם הרשות תאפשר זאת או לא.