פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חקירת דובר "שוברים שתיקה": עצם בגרון הפרקליטות שראויה למשפט הציבור

      החקירה בעניינו של דין יששכרוף שטען כי היכה פלסטיני בעת מעצר היא מסוג המקרים שאינם מתאימים לדיני הראיות. סגירת התיק הייתה החלטה נכונה ואין ודאות שפתיחתו מחדש לאחר גילוי ראיות חדשות תביא להכרעה שונה

      חקירת דובר "שוברים שתיקה": עצם בגרון הפרקליטות שראויה למשפט הציבור
      צילום: שוברים שתיקה

      בהרבה תיקים טיפלתי בשנותיי בפרקליטות הצבאית, אבל מקרה של "עולם הפוך", שבו קצין מתעקש "להפיל" על עצמו עבירת אלימות קשה, ודווקא העדים טוענים שהוא לא ביצע שום פשע? בכזה לא נתקלתי. המקרה מעלה שלוש שאלות: האם היה מקום לפתוח חקירה בעניינו של דובר "שוברים שתיקה" דין יששכרוף? האם ההחלטה שהתקבלה לסגור את התיק הייתה נכונה? והאם יש מקום לפתוח את התיק מחדש נוכח גילוי ראיות חדשות?

      נתחיל בהחלטה שהתקבלה לפתוח בחקירה. מן הרגע הראשון היה ברור שהמקרה הזה יתברר קודם כל בזירה הציבורית, ושהפרקליטות תואשם בכך שהיא שחקנית במשחק הפוליטי, ומנסה לרצות את שרת המשפטים - סיבה מצוינת שלא לפתוח בחקירה. יתרה מכך, ניסיון החיים מלמד שמי שלא הגיע מיוזמתו למשטרה כדי לדווח על עבירה שביצע - ויש גם מקרים כאלה - אלא השמיע בפני קהל אוהד במסגרת פעילות הארגון שבו הוא חבר סיפור על אלימות שהפעיל, יישמע כנראה אחרת בחדר החקירות, כשהוא עלול למצוא את עצמו מסובך בפלילים. אפשר היה להעריך מראש שבחקירה תחת אזהרה תיאורי האלימות של יששכרוף יתרככו, ושזו תהפוך לכוח מידתי שננקט תוך הפעלת שיקול דעת. היה ברור מלכתחילה שיש סיכוי מצוין שהתיק לא יוביל לשום דבר.

      אלא שמן הצד השני עמד מול פרקליטות המדינה אירוע שבו מגיע אדם, קצין קרבי, ומספר בכיכר העיר על אלימות קשה שבה נקט בשירותו בצה"ל כלפי אדם פלסטיני. "תפסתי לו בעורף והתחלתי לתת לו ברכיות בחזה ובפנים עד שהיה מדמם ומעולף", תיאר יששכרוף את מעשיו. אפשר להתעלם? לא ממש. הדברים העלו חשד לעבירה פלילית, ולכן אפשר להבין את ההחלטה על פתיחה בחקירה במקרה זה. חקירה שכולה עצם בגרון. זה כמובן אינו מקרה יחיד, אלא שבמקרים אחרים המתלונן והחשוד בתקיפה אינם אותו בן אדם.

      דובר שוברים שתיקה דין יששכרוף במהלך שירותו הצבאי (צילום מסך , פייסבוק)
      הודאתו של אדם כי ביצע עבירה אינה מספיקה בפני עצמה. יששכרוף (צילום מתוך פייסבוק)

      נעבור להחלטה שהתקבלה לסגור את התיק. בעולם הפלילי לא די בכך שאדם מעיד על עצמו שהוא ביצע עבירה. נדרשת ראייה נוספת שתחזק את ההודאה שלו. מי שכמובן היו יכולים, באופן תיאורטי, לתמוך בסיפור של יששכרוף הם החיילים שהיו עמו בתקרית. אבל בעדותו במשטרה נמנע יששכרוף מלשבור שתיקה ולא מסר את שמותיהם.

      כלל לא בטוח שהחשש מכך שהם יפלילו אותו עמד בבסיס סירובו לסייע לחקירה ולמסור את השמות. הגיוני יותר שהוא הניח שהחיילים יעידו שהוא שיקר בעדותו ויפגעו במהימנות שלו. כך הרי הם מסרו כבר באמצעי התקשורת. באופן אבסורדי, ככל שהחיילים היו פוגעים בו במרחב הציבורי הם היו מסייעים לו במישור הפלילי. עולם הפוך, כבר אמרנו.

      פתיחת התיק מחדש אינה מבטיחה שתתקבל החלטה שונה

      מהחלטת הפרקליטות על סגירת תיק החקירה שנפתח נגד הקצין עולה כי יששכרוף אכן מיתן מאוד את דבריו במהלך חקירתו. האלימות הקשה שאותה תיאר באירוע של שוברים שתיקה נשמעה בחקירה יותר ככוח שהופעל במהלך מעצר. הפציעה הקשה שתיאר כתוצאה ממעשיו גם היא נצבעה בחקירה בצבעים עזים פחות. והעדים לאירוע? כאמור, את שמותיהם של אלה סירב יששכרוף למסור. במצב כזה ברור שההחלטה המתחייבת הייתה סגירת התיק, אם כי אפשר להתווכח על עילת הסגירה - כשלעצמי הייתי מבטל לחלוטין את החלוקה לעילות סגירה שונות, אך זה עניין לטור נפרד.

      ולשאלה האחרונה - האם נכון לפתוח את התיק מחדש כדי לבחון את הטענה לפיה פלסטיני אחר, ולא זה שנחקר, הוכה על ידי יששכרוף? תשובתי החד משמעית היא לא. האם לא ייתכן שהחקירה איתרה את הפלסטיני '"הלא נכון", ושאדם אחר היה מעורב באירוע שאליו התייחס יששכרוף? איני יודע, אך לא בכך העניין.

      טענתי היא שגם אם יוחלט לפתוח את התיק ולקיים חקירה נוספת ההחלטה שתתקבל בסיום אותה חקירה לא תשתנה במאום. הדברים שמסר יששכרוף בחקירה לא יצדיקו העמדה לדין פלילי, ואף מתלונן לא ישנה זאת, ודאי שלא ממרחק של שלוש שנים וחצי.

      כעת כל שנותר הוא המאבק על הנרטיב – האם דובר שוברים שתיקה שיקר בעצרת שבה תיאר אלימות קשה שהפעיל או דיבר אמת? יש מקרים שמתאימים למשפט הציבור ולא לדיני הראיות. איש איש יקשיב לסיפורי המעורבים, יתרשם וישפוט.


      הכותב הוא אלוף-משנה במיל', ושירת בעבר כסנגור הצבאי הראשי