יחידה בין גברים: הלכה לעולמה דיתה פרח, הטייסת המבצעית הראשונה

יהודית (דיתה) פרח, הטייסת המבצעית הראשונה בכח המגן העברי, הלכה לעולמה ביום רביעי בקיבוץ בית השיטה. היא נולדה בשנת 1924 להוריה,יונה ויצחק בן-יעקב, ממייסדי דגניה א' בעמק הירדן.

דיתה הייתה דור שני לזרוע האווירית של הישוב העברי בארץ ישראל. אביה יצחק בן יעקב, ממייסדי התעופה העברית, הקים ביחד עם דב הוז, את חברת התעופה "אוירון" שיועדה לשמש גם למשימות ביטחון. אביה נהרג בתאונת דרכים בדצמבר 1940, יחד עם דב הוז ועוד ארבעה מבני משפחתו. דיתה, הקפידה לטוס עם כובע הטיסה הישן של אביה, בכל טיסה בה השתתפה.

בשנת 1943 התגייסה דיתה לשירות בפלוגה א' בפלמ"ח וכעבור שנה התנדבה למחלקת הטיס בפלמ"ח. המחלקה הורכבה מחמישה לוחמי פלמ"ח ודיתה הייתה האישה יחידה. אימוני הטייס נעשו במקביל להיותם לוחמים. הם הוצבו בקיבוץ נען ואימוני הטיס נערכו בקלוב התעופה ברמלה.

אבי משה סגל, חוקר תולדות התעופה הישראלית, סיפר כי "המשימה של מחלקת הטיס של הפלמ"ח הייתה לבצע טיסות לצרכי מודיעין. הם תיעדו את כל הארץ בצילומי אויר, עבור שירות הידיעות (ש"י) של "ההגנה". צילומים אלו שימשו להכנת מה שכונה 'תיקי כפר'. כשהיו שבים ממשימות צילום, היו משליכים את הפילמים מעל קיבוץ נען, שם היו נאספים הסלילים ורוכב אופנוע היה ממהר אתם לתל אביב, שם פיתחו אותם וניתחו את הצילומים. לבריטים לא היה שום מושג שמדובר בטיסות מבצעיות".

"ב"תיקי הכפרים" נאסף מידע על כפרים ערבים שהוגדרו בעלי חשיבות אסטרטגית וטקטית. משה-סגל הוסיף כי "בשל היותה אישה הייתה דיתה מעין סליק מהלך; על גופה הסתירה את סלילי הצילום וגם נשאה אקדח. הבריטים היו ג'נטלמנים ולא ערכו בדיקות על גופה".

לאחר נישואיה לזלמן פרח, ממייסדי הפלוגה הימית בפלמ"ח (הפלי"ם), הצטרפה דיתה בשנת 1946 לקיבוץ בית-השיטה והפסיקה לטוס. אגב, הקשר המשפחתי לכוח הימי של הישוב העברי ואחר כך של צה"ל נשמר כשאחותה התאומה, שרה, נישאה ליוחאי בן-נון, ממקימי חיל הים ומפקדו השישי.

לדיתה וזלמן נולדו שני בנים ושתי בנות. יצחק, בנם הבכור, נפצע קשה בשנת 1968, במלחמת ההתשה, בעלותו על מוקש בבקעת הירדן בעת שירות מילואים. כעבור שנה וחצי נהרג בתאונה במהלך תקופת שיקומו. לאחר קום המדינה למדה דיתה תנועה (ריתמיקה) וכתב תנועה אצל נועה אשכול. במשך השנים היתה פעילה מרכזית ביצירה התרבותית בבית-השיטה ובתנועה הקיבוצית ובמקביל מילאה תפקידים ציבוריים מרכזיים בקיבוצה.

דיתה היתה שותפה בהקמת 'עמותת דור הפלמ"ח' שנועדה להקמת בית הפלמ"ח ולהנחלת מורשת הארגון. במסגרת העמותה החלה דיתה בשנת 1987 בהקמת ארכיון התצלומים של הפלמ"ח – 'אוצר תמונות הפלמ"ח'. ראשיתו של המפעל החל מיוזמתה האישית של דיתה לאסוף את תמונות הפלי"ם וספינות המעפילים בקופסאות קרטון פשוטות בביתה. במשך 12 שנים הוכנו אלבומי התצלומים בבית-השיטה, ולאחר חנוכת בית הפלמ"ח בתל אביב, הועבר האוסף למבנה ייעודי משלו בבית הפלמ"ח. המ?יזם התרחב למ?בצע ענק החובק את כל יחידות הפלמ"ח ואת התרומה המכרעת של הפלמ"ח לתקומת מדינת ישראל. מדובר באוסף ענק של עשרות אלפי תמונות.

מטרתו הראשונית של 'אוצר תמונות הפלמ"ח' הייתה להציל חומר צילומי מקורי ולהעמידו לרשות התיעוד ההיסטורי. משה-סגל מגדיר אותה "הכוהנת הגדולה של הנצחת הפלמ"ח ושימור זכר הפלמ"ח". אגב, הוא מציין כי היא מאד לא אהבה לשמוע זאת, "משום שזה היה ביטוי לא צנוע". הוא מדגיש כי "היא שהובילה את נושא שימור התמונות ובזכותה יש לנו היום את האוסף החשוב כל כך שמשמר את הדימויים החזותיים של הפלמ"ח. היא ארגנה את זה בצורה מופלאה".

שירלי ארליך-פרסול, מנהלת הדרכה במוזיאון בית הפלמ"ח סיפרה כי "דיתה היתה דמות מרכזית במוזיאון. עד לפני שנתיים, בגיל 91, הקפידה להגיע למוזיאון בתל אביב, באוטובוסים, פעמיים בשבוע, מבית השיטה. אוסף הצילומים הגדול הזה צמח מהצעה מינורית שהיא העלתה והפך למפעל ייחודי של שימור זיכרון והנצחה. היא זיהתה את הנקודה בזמן שחייבים להתחיל במבצע הזה והניעה מפעל עצום, וצריך לזכור שעד אז כלל לא עסקה בתחום המוזיאונים או ארכיונאות".

ב'אוצר תמונות הפלמ"ח' עוצבו למעלה ממאה אלבומים של יחידות הפלמ"ח – ההכשרות המגויסות, המחנות בקיבוצים, המחלקות הייעודיות (הסיירים, הצנחנים, הטייסים, המחלקה הערבית, הגרמנית, הבלקנית ועוד), הפלוגות והגדודים, הפלי"ם, ספינות המעפילים, מחנות העקורים בקפריסין, נתיבי האש והדם במלחמת העצמאות והצדעת כבוד לנופלים הרבים. במהלך הפעילות התגלו מאות תצלומים של חללי הפלמ"ח שאיש לא ידע על קיומם, ונוצר אוסף עצום המנציח את דיוקנם של מרבית לוחמי הפלמ"ח.

בשנת 2007 הוענק לדיתה פרח פרס יגאל אלון למעש?ה מופת חלוצי על מפעל 'אוצר תמונות הפלמ"ח'. דיתה פרח הובאה למנוחות ביום ה' בקיבוצה בית-השיטה.