הצייצן מהבית הלבן לא טרח להעמיק בסודות המודיעין של ארה"ב וישראל

לדונלד טראמפ לא היה מושג מי עושה מה בקהילת הביטחון והמודיעין הישראלית, בין אם לבדה או בשיתוף פעולה עם דודתה האמריקנית, אבל תעשיית ההדלפות מסוכנות הסיגינט - האיסוף האלקטרוני (וכפיקוד סייבר, גם התקיפה) NSA, גדושה בפרטים על כך זה שנים. לכן יכול האמריקני הסקרן ללמוד יותר מהישראלי מוכה הצנזורה על חשיבותו של מערך המבצעים המיוחדים באמ"ן, המ"מ (מערך המבצעים המיוחדים), או באנגלית, SOD – Special Operations Division.

בנובמבר 1979, כאשר האיראנים השתלטו על השגרירות האמריקנית בטהראן, נחשפו לעולם לראשונה באופן מוסמך חלוקת העבודה וגבולות הגזרה בין אמ"ן, המוסד, שב"כ וארגונים זוטרים מהם. אנשי השגרירות גרסו את המסמכים הסודיים שכללו גם פירוט זה, אבל אורגי השטיחים החרוצים טוו מתוך איטריות הנייר שחזור מדויק של המקור. הכול התפרסם בעשרות כרכים, המנקרים את עיני ה-CIA מעל מדפי האולם הפרסי בספריית הקונגרס.

בעשורים שמאז השתכללו זרועות הביטחון מתל אביב ועד וושינגטון. הפנטגון כונן פיקוד מבצעים מיוחדים שכולל מפקדה בין-זרועית למבצעים כאלה - JSOC, המפעילה את היחידות המיוחדות של צבא היבשה (דלתא, חטיבת מסוקים והריינג'רס), אריות חיל הים האמריקני, יחידות הקומנדו וטייסות תובלה מיוחדות בחיל האוויר, ולבסוף גם המארינס, שנכנעו והצטרפו לאופנה, אף שלטענתם כל הנחתים מיוחדים.

לאחר תקופה ארוכה של דיונים שנבלמו בעיקר בהתנגדות מפקדי חיל האוויר וראשי אמ"ן, בתקופת הרמטכ"ל בני גנץ הוקמה בצה"ל מפקדת העומק. אף שבראשה אלוף, כיום מוני כץ, מעמדה אינו שווה לזה של הזרועות, הפיקודים המרחביים ואגפי המטכ"ל. היא תרכוש את מקומה המלא רק אם יזדמן לה לפקד על מבצע אנטבה הבא. מפקדת העומק עשויה להפעיל את היחידות המיוחדות של אמ"ן, חיל הים וחיל האוויר – סיירת מטכ"ל, שייטת 13 ושלדג – אבל אין לה סמכות ואחריות לבנות אותן.

מאז ימיו של האלוף מאיר עמית כראש אמ"ן, בשליש הראשון של שנות ה-60', היתה סיירת מטכ"ל לבבת עינו של ראש אגף המודיעין במטכ"ל, במיוחד כאשר לתפקיד התמנו אלופים בעלי רקע קרבי, לעתים כמפקדי הסיירת או יחידות מיוחדות אחרות. לתיאום פעילותה של הסיירת, אם כי לא כחוליה בשרשרת הפיקוד, הוקם תחילה במחלקת איסוף ענף מבצעים מיוחדים, בראשות סגן-אלוף, כדרגת מפקד היחידה, לא אחת כהכנה לפיקוד על הסיירת או כפיצוי-מה על שבהתמודדות על המינוי הועדפו אחרים. עם השנים שודרגו הגוף וראשו למחלקה ולאל"מ.

סיירת מטכ"ל היא, עם כל חשאיותה, היחידה הידועה ביותר במערך זה, אך אינה בודדה בו. טפח מפעילות מערך המ"מ נחשף בפרשת בועז הרפז, שהיה קצין האג"מ של הסיירת ואחר כך של המ"מ. בעקבות אותה פרשה, שהבליטה פרצות בשליטה, בקרה, שקיפות וטוהר מידות, התעוררה מחדש תהייה ישנה - מדוע זקוק צה"ל למערך כזה, כשמנגד קיים המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים.

הקיום הנפרד של המ"מ נובע מקיומם הנפרד של צה"ל (ובתוכו אמ"ן) והמוסד, כמו גם מהולדת שלדג מתוך סיירת מטכ"ל והעברתה לחיל האוויר, שם היא כפופה למפקדת כוחות האוויר המיוחדים. לטובת מימוש האחריות ודירוג העדיפויות הפנימיות, זרוע רוצה לעצמה כוח שיסור למרותה, בלי להפציר בזרוע אחרת להשאיל לה אותו או להואיל לשתף אותו במבצע. הכפילות, הבזבוז והחיכוך הבין-אירגוני נחשבים למחירים נסבלים, לעומת החלופה – החמצת משימות.

בעשור שעבר התרחשו תהליכים חשובים ומקבילים בתחומי המודיעין והמבצעים בצה"ל, בניצוחם של האלופים עמוס ידלין באמ"ן וגדי איזנקוט וטל רוסו באמ"ץ, אגף המבצעים. באמ"ן הוקמה חטיבת הפעלה בראשות תת-אלוף, למרות התרפקות ותיקים על מורשת מחלקת איסוף. הצלחתה של חטיבת ההפעלה משתקפת, בין השאר, בקידום שלושת ראשיה הראשונים, ניצן אלון, הרצי הלוי וליאור כרמלי, כולם יוצאי סיירת מטכ"ל. גם מערך המ"מ התאושש אט-אט ממהלומות פרשת הרפז.

באמ"ץ, בה בעת, התהדק שיתוף הפעולה עם המוסד, גם בזכות השאלת בכירים מהמוסד לתקופות בצה"ל. בלט בכך במיוחד תמיר פרדו, לאחר שכיהן כסגנו של מאיר דגן ולפני מינויו ליורשו. היחסים האישיים הקרובים בין איזנקוט, רוסו ופרדו הקרינו גם על המבצעים המשותפים של צה"ל והמוסד. כיום, כשמערכת הביטחון כולה מגויסת בניצוחו של הרמטכ"ל איזנקוט למערכה שבין המלחמות, מב"ם, אין עוררין על הקביעה שחיל האוויר מוביל ושאמ"ן, אמ"ץ, חיל הים והמוסד שותפים, אך גם מסוגלים ליטול את ההובלה בשלבים מסוימים.

אלה השותפים הפנימיים, ויש גם שותף חיצוני, גדול. במסמך של ה-NSA מאפריל 2013, שהוצף בשטפונות "ויקיליקס" ואדוארד סנאודן, מתוארים יחסי המודיעין עם ישראל. מודיעין, משמע גם המבצעים הנחוצים להשגת המידע, ולא רק קליטתו, עיבודו והערכתו.

ראש הדסק הישראלי במנהל קשרי החוץ של ה-NSA כתב למנהליו, כנראה במזכר לקראת פגישה עם אחד מבכירי אמ"ן בעת שבראשו עמד אלוף אביב כוכבי, שלסוכנות יחסים מרחיקי לכת עם יחידת הסיגינט הלאומית של ישראל (8200) בחלוקת מידע על נגישות, יירוט, מטרות, שפה, ניתוח ודיווח. יחסי סיגינט אלה היו יותר ויותר לזרזים של הרחבת יחסי המודיעין בין ארה"ב וישראל.

בזכות השינויים המשמעותיים בגישתן המסורתית של NSA ו-8200 לסיגינט, הורחבו היחסים והם כוללים גם ארגונים אמריקנים וישראלים נוספים, כגון CIA, המוסד ו-SOD – המ"מ. חילופי המידע העיקריים ממוקדים במטרות מזרח-תיכוניות המהוות איומים אסטרטגיים על אינטרסים אמריקנים וישראלים. נוסד גם קשר וידיאו-קונפרנס מאובטח בין שתי קהילות המודיעין.

בין המטרות המפורטות במסמך, שחובר כשנה לפני הופעת דאעש: "תקשורת ממשלתית, צבאית, אזרחית ודיפלומטית; תפוצת נשק השמדה המונית באזור; טרור עולמי נטול מדינה. ערוץ תקשורת מיוחד בין NSA ו-8200 מוקדש לחילופי מודיעין גולמי וכמו כן לתכתובת מתמדת בנושאים טכניים וניתוחיים. לשני הגופים קציני קישור המוצבים בשגרירויות".

בין "סיפורי ההצלחה" של המודיעין הישראלי, לבדו או בשיתוף עם עמיתים אמריקנים, שמפארים ב-NSA: "הפיתוח הגרעיני באיראן ובסוריה, תוכניות וכוונות של חיזבאללה, טרור פלסטיני וג'יהאד עולמי. מנהיגים ותוכניות פיתוח גרעיני באיראן ובסוריה נמצאים תחת מעקב משותף של ה-NSA ו-8200, בשילוב CIA, המ"מ והמוסד. ביולי 2012 – כשהאחים המוסלמים בראשות מוחמד מורסי שלטו בקהיר – הורחב שיתוף הפעולה בין הממשלות למעקב מודיעיני אחר מטרות במצרים ול-NSA הותר לבצע מטלות מסוימות לטובת 8200, כדוגמת גורמי טרור בסיני".

אילו טרח טראמפ לקרוא חומר, גלוי או סודי, היה מבין ממסמך זה ומרבים אחרים עד כמה סבוכה ורגישה הרקמה המודיעינית, שאינה מצטמצמת לפעילות אנושית או אלקטרונית או למבצעי סוכנות ומדינה מסוימות, אלא נמהלת ומזוקקת לתוצר אחד, שאינו תמיד חד-משמעי. אבל לא הוגן לדרוש ממנו להתעמק בחומר: הוא רק נשיא ארצות הברית, הצייצן בבית הלבן, מה לו ולדקויות ואבטחת מידע.