מנדלבליט, עזוב הכל: רמטכ"ל המלחמה בשחיתות חייב להכריע

בחדר מזכירותיו של היועץ המשפטי לממשלה, המוביל למשרד היועץ, עמד פעם, כמנהג ירושלים הצוננת, מיתלה למעילים, צעיפים וכובעים. אפשר שהוזז משם, בחילופי העונות והיועצים; מוטב להחזירו. לאלוף במילואים, עו"ד ד"ר אביחי מנדלבליט, תארים רבים ושני כובעים – הממונה על הייעוץ המישפטי למשרדי הממשלה, פשוטו כמשמעו, וראש התביעה הכללית, שעל פיו יישק תיק. ערב הצטרפותה של 2017 לקודמותיה, שנות העבר, הגיעה העת שמנדלבליט יתלה את כובע המייעץ ויישאר חבוש רק בכובע התובע, עד להשלמת הטיפול בתיקיו של בנימין נתניהו.

איש עסוק מאין כמותו הוא היועץ, כל יועץ, ומנדלבליט במיוחד – מפעל החלטות השובת ממלאכתו רק יום בשבוע, בחגים ובמסעות עבודה. הכל מתנקז, או מבעבע, אליו. הכל חשוב, הכל דחוף, הכל מצריך חתימה, או לפחות עידכון, של הסמכות העליונה ברשות המבצעת לפרשנות החוק, מי ששיקול דעתו המנומק נתון אמנם לביקורת שיפוטית, אך היא ממעטת לכפור בו. מילתו מחייבת ולכן מוכרחה להישען על עיון מעמיק. הנאה גדולה אין בלוח-הזמנים הגדוש שלו, רק אחריות כבדה; לו"ז בלוז.

ובדיוק משום כך חיוני שמנדלבליט יחדל מכל עניין אחר ויתמקד אך ורק בתיקי נתניהו, יחיל עליהם את מצוות "והגית בהם יומם ולילה" ויגיע בתוך שבועות מעטים, לא חודשים, להחלטה אם להגיש כתב אישום ובאילו סעיפים. אם למרות גמירות הדעת יישאר ספק, חזקה עליו שיצוץ במהלך השימוע, בעזרת באי-כוחו של נתניהו – החשוד העלול להפוך לנאשם אינו משתתף.

כדי להתפנות רק לתביעה ובמסגרתה רק לנתניהו, מנדלבליט יכול וצריך להאציל לזמן מה את סמכויותיו למשנים ליועץ, שבעה במספר, איש-איש ואשה-אשה בתחומיהם. כך הוא בוודאי נוהג בצאתו לחו"ל או לחופשה. עכשיו יש לכך סיבה נוספת: להימנע מלהתראות עם נתניהו ולהתחכך בו בישיבות הממשלה. יותר נקי, פחות רגשי.

נתניהו מנהל קרב משולש – על זמן, על פרסום ועל סעיף האישום. הוא מנסה להשהות ככל האפשר את הרגעים הקובעים בתהליך – סיום חקירת המשטרה, מועד החלטת היועץ בעקבות המלצות המשטרה והפרקליטות, יום הדין של ההחלטה הסופית לאחר השימוע. הוא חמוש בכלום, סמלו המסחרי, ואינו ממהר לשום מקום. ככל שהתהליך יתקרב לבחירות 2019, יקטן עליו הלחץ הציבורי להתפטר עם החמרת מצבו הפלילי-לכאורה.

מצב זה תלוי גם במהות סעיפי האישום בכתב החשדות שינסח מנדלבליט, אם יאשרר – ולו גם חלקית – את המלצות המשטרה והפרקליטות, ובמידת הרישמיות של מתן הפומבי להמלצות אלה. לא הרי דיווח עיתונאי עם "אין תגובה" במשרד המשפטים ובדוברות המשטרה כהרי הודעה מוסמכת, מבחינת יכולתם של משה כחלון ונפתלי בנט להשתמט מקריאה להתפטרות נתניהו ולמינוי ראש ממשלה אחר מקרב שרי הליכוד עד לבחירות (או לזיכוי נתניהו בבית המישפט המחוזי בירושלים, או בעירעורו לעליון על הרשעתו).

לקראת חקירותיו האחרונות תיגבר נתניהו את צוותו של עו"ד יעקב וינרוט במשפטן ההגון – יש חיה כזו – והמנוסה, עו"ד ז'ק חן. וינרוט לא הופתע; נתניהו קיבל את הסכמתו. משרדי וינרוט וחן שוכנים באותו בניין, מול בית המשפט בתל-אביב. ברגיל, כל שעל חן לעשות כדי להתארח אצל וינרוט הוא להיכנס למעלית ולהמריא 13 קומות, אלא שמחלתו של וינרוט חייבה שדיוני הסניגורים ייערכו בביתו.

עד סוף האלף הקודם, כשמונה-תשע שנים, היה חן תובע. כפליים מכך הוא סנגור. ממורו ורבו ולימים גם שותפו, יהושע רזניק, למד שפרקליט בשירות המדינה אמור לשמש צינור לחומר התביעה, הארוז במיכלי הקרטון והמובא בפני בית המשפט. החומר מדבר. התובע הוא לו רמקול ומתורגמן. להטוטים ופעלולים לא יועילו. בלי חומר טוב, לא תושג הרשעה, ואם תושג – תתהפך בערעור. הצרה, כמובן, היא שבין כה וכה חולף הזמן והמעורבים בהליך נשחקים.

תיקי נתניהו עדיין נמצאים בהתהוות. איכות הכנותיו לחקירות, נתונים חדשים שימציא לחיזוק גירסתו, הוכחות למצבו התודעתי בעת התרחשותם של האירועים – כל אלה יכולים עדיין להשפיע על התלבטות צוות החקירה בהתכנסות לנעילה. משימתם של הסנגורים היא להציע הסבר חלופי לעובדות, לנתק את הזיקה המאיימת להתגבש בין מעשי חשודים ועדים, לשכנע שפעולה פלילית לכאורה היא בעצם מופת לתום ולטוהר, או לפחות עניין של יום יום בין אדם עני לחברו העשיר.

בהרצאה לפני שנים, כשעסק בתיק אחר של חשוד בכיר, ביקש חן להחזיר את קהל שומעיו לתקופת הסרט האילם. האתגר של הסנגור, אמר אז, הוא להחליף את הכתוביות המאשימות של התביעה בכתוביות הנכונות, המטהרות את הנאשם. צ'רלי צ'פלין והנער משוטטים בעיר, הנער מנפץ חלונות וצ'רלי זמין במקרה להשכיר את שירותי הזגגות שלו. תיק קל, למראית עין, אלא אם הכתוביות מלמדות שצ'פלין משדל לשווא את הנער לחדול ממנהגו ההרסני ומוכן לתקן את השברים ללא מטרות רווח.

מצבו של חן, להבדיל ממצב לקוחו, מצוין. לא ברור אם הוא הוזעק לזירה בתפקיד מד"א או זק"א – עד כמה אנושה הפגיעה. יציל את נתניהו, כלומר יגרום לתביעה לפקפק ביכולתה לשכנע שופט בממד פלילי ביחסי נתניהו-מילצ'ן, יוכתר כמנצח; לא יצליח, בשלהי החקירות או בשימוע או לבסוף במשפט, משמע שהובא מאוחר מדי.

מול חן וצוות וינרוט תעמוד פרקליטת מחוז מיסוי וכלכלה בתל אביב, ליאת בן ארי. בחגורתה כבר קרקפת של ראש ממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, מתיק הולילנד. עכשיו היא מטפלת גם בחקירות נגד אריה דרעי וחיים כ"ץ. שר נוסף, אם ישתוקק להתקבל אצלה, ייאלץ להמתין ולהיענות לפי התור.

בן ארי נעה בנתיב הנגדי לזה של חן. היא הפכה מסנגורית לקטיגורית. לרוב, ויעיד מקרהו של עו"ד יהודה וינשטיין, קטיגור ההופך לסנגור נעשה לסנגור, בעוד שסנגור ההופך לקטיגור נשאר סנגור. בן ארי כנראה חריגה בכלל זה.

כאשר חן היה עם רזניק בין תובעי דרעי, הגנה בן ארי על אחד הנאשמים הנוספים באותו תיק, משה ויינברג. אז נחשפה לשיטות דרעי. דוברת של הפרקליטות אמרה לאחרונה, בתשובה לשאלה, כי "מדובר בתיק שהתנהל לפני כ-20 שנה ושכלל מספר נאשמים. מי שייצגה את ויינברג היתה פנינה דבורין, אשר במשרדה עבדה ליאת בן ארי כעורכת-דין צעירה, שסייעה לדבורין בעבודתה. אין קשר בין אותו תיק לבין החשדות הנבחנים כיום בפרקליטות מיסוי וכלכלה".

אין קשר, אלא שדרעי הוא אותו דרעי וגם נתניהו אותו נתניהו, המוכר לפרקליטות המדינה זה 20 שנה. גיבורי פרשיותיו משנות ה-90' נעדרים מהתיקים הנוכחיים, אך ההתנהגות המיוחסת לנתניהו אינה משקפת חרטה וכפרה. היו בין עמיתיה ובמיוחד עמיתותיה של בן ארי שהעדיפו להתעלם מכך. היא יכולה, אם תבחר בכך, להרחיב את החזית ולהציג דפוס התנהגות, גם בתיקים שנסגרו בנימוק של היעדר ראיות מספיקות. זה, מבט מתצפית עילית, לטוב או לרע, מותר הפרקליטות מהמשטרה.

כאשר ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה יעביר לפרקליטות את המלצתו באשר להגשת כתב-אישום נגד נתניהו, על דעת ראשי להב 433 ויאח"ה, תוכל בן ארי, כפרקליטה מלווה, לגבש את עמדתה בתוך ימים, או לכל היותר שבועות מעטים.

זאת קביעה יומרנית פחות מכפי שהיא עשויה להישמע. כשיצחק רבין התפטר מראשות הממשלה, בפרשת חשבון הדולרים, חלפו שלושה שבועות בלבד בין תחילת החקירה למסקנתה שהובילה למסקנתו. כשמני מזוז רצה להפוך את המלצת עדנה ארבל להעמיד לדין את ראש הממשלה אריאל שרון בפרשת האי היווני, נדרשו לו חודשיים וחצי.

והפרקליטות עצמה טוענת שקיומו של פרקליט מלווה בתיק שחיתות מצדיק טיפול זריז בדרג של פרקליטת מחוז המקבלת לידיה את חומרי החקירה ואת עמדת החוליות הקודמות לה בשרשרת. טענה זו צוטטה השבוע בהחלטה של נציב התלונות על הפרקליטות, השופט בדימוס דוד רוזן. באותו תיק, ב-2004, המליצה המשטרה לפרקליטות מחוז תל אביב להעמיד לדין "גורמים שונים במשרד ממשלתי. התיק כלל מספר רב של ארגזים, עשרות רבות של קלסרים, עדויות וחומרי חקירה." הטיפול בתיק בפרקליטות המחוז נמשך שלושה ימים (לפי גירסה אחת) או כשבועיים (לפי גירסה נדיבה יותר), עד להחלטה על סגירה. לא נורא, הגיבה פרקליטות המדינה על תלונה, החיפזון דווקא לא מהשטן: "הפרקליטות מסרה את עמדתה, לפיה החקירה בוצעה בליווי פרקליט מלווה, מה שאיפשר לפרקליט לכתוב חוות דעת מנומקת בתוך ימים מעטים."

בן ארי, מעליה פרקליט המדינה שי ניצן (שהיא מהמועמדות הבולטות לתפקידו, שתקופת כהונתו בה אמורה להסתיים בעוד כשנתיים) ומעליו מנדלבליט ניהלו את חקירות נתניהו בפיקוח צמוד. למעשה, אלה שלושה דרגים של פרקליטים מלווים. אם הכוונה היא לליווי התיקים ולא להלווייתם, בגסיסה איטית, אין סיבה לדישדוש, מרגע העברת סיכומי המשטרה.

כפרקליט צבאי ראשי היה מנדלבליט יועצו המשפטי של הרמטכ"ל ומשליט החוק בצה"ל, כפל תפקידים שאין ביניהם סתירה אלא אם הרמטכ"ל עצמו נחשד בעבירה. כמזכיר הממשלה היה מנדלבליט עוזרו של נתניהו ולעת מצוא, למורת רוחו של וינשטיין, צל יועץ משפטי.

עכשיו שוב אינו עוזר או קצין מטה. הוא ראש המערכת, רמטכ"ל המלחמה בשחיתות. עת חירום היא. מדינת ישראל אינה יכולה לנהוג כאילו שיגרה היא שהמשטרה ממליצה להעמיד את ראש הממשלה לדין באשמת שחיתות וחולפים חודשים על חודשים עד להכרעה. מנדלבליט, כפצ"ר, עבר מערכות דחוסות – לבנון 2006, עופרת יצוקה ודו"ח גולדסטון, משט ה"מרמרה". הוא יודע שבאירועים כאלה, השגרתי נדחק הצידה, עד לסיום המשבר. כך חובתו לנהוג גם כשתימסר לו, לניצן ולבן ארי המלצת המשטרה בתיק 1000 – המשך יבוא.

אם בלשכת היועץ רועש מכדי להסתגר, וחבל גם על זמני הנסיעה מפתח תקווה לירושלים ובחזרה, מתבקש לקרוא "מנדלבליט הביתה". יתכבד ויישב בחדר העבודה בדירתו, עם הארגזים והקלסרים והמחשב המציג את התמלילים (ואולי גם את סרטוני החקירות), יתעמק ויתלבט ויחליט את אשר יחליט, בכפוף לשימוע – או לנתניהו, אם ההחלטה תהיה על אישום, או ליועץ, בפני בג"ץ שבהכרח ידון בעתירות נגד סגירת התיק.

ואשר ליוזמת עושי דברו של נתניהו בכנסת, למנוע פרסום של המלצות המשטרה בתיקיו, יש לה תרופה פשוטה: חשיפת זהותו של מדליף מצגת כיבוש עזה במיבצע "צוק איתן". וינשטיין כבר קבע שהיתה זו עבירה, אך השתמט מחקירה. המדליף ידוע, כמובן, לנהנה מההדלפה. נתניהו מזועזע מהדלפת המלצות המשטרה, אבל לא הזדעזע כשהודלפו אז המלצות הצבא. לנוכח ההתקפה הבוטה על העיתונות, מוטב שמועצת העיתונות תתיר את הנדר ותרשה לעיתונאים, היודעים אם מדליף המצגת בעת לחימה קשור לחוגו של נתניהו, לחשוף את זהותו, בדרך לחקירה חדשה.